מידע העיר

מירב אלמלח מנהלת משאבי אנוש מאמנת ויועצת קריירה סטיילינג להתפתחות מקצועית

050-8561580 | עבודה, משמעות, ייעוד מירב אלמלח בין החלום, לקפה של הבוקר

לחשב מסלול בארץ הפלאות

אנו בוחרים לא לבזבז את עצמנו? זה מה שמחזיר לנו תחושת יציבות, גם כשהכול בחוץ רועד.

רק על טיפוס למעלה. הוא על היכולת להר מציא את עצמכם מחדש. לעזוב מסלול שלא משרת אתכם. להתחיל משהו חדש גם בגיל .60 או 45 ,35 לזכור שאתם לא רק מה שעשיתם – אלא גם מי שאתם הופכים להיות. וזו לא סיסמה. זו פרקטיקה. החופש לבחור אחרת. החופש לא להיצמד למה שתוכנן – אלא למה שנכון עכשיו. ואם כבר מדברים על חופש – קורות חיים הם לא רק מסמך. הם מראה. מה כתוב שם – זה דבר אחד. אבל איך אתם מרגישים כשאתם קוראים את זה? האם את מזהים את עצמכם? האם הסיפור מדויק לכם? האם אתם מעבירים את העוצמה שבכם – גם בשתיקות, גם בהפסקות? גם חופשת לידה, שירות מילואים או תקופת בלבול – יכולים להפוך לחלק מהחוזקות שלכם. אם אתם יודעים לספר את זה נכון – זה כבר לא "חור בקורות חיים", זה מסר של בחירה, כיוון ותעוזה. וזה בדיוק מה שמגייסים מחפשים היום. לא רק מה עשיתם – אלא איך אתם חושבים. אז אולי זו לא המפה שתוביל אתכם הלאה, אבל המצר פן שלכם כבר שם. פלא אי-הוודאות - עליסה בחרה לזוז, גם בלי לדעת לאן הדרך תיקח אותה. כמו עליסה, גם אתם יכולים לבחור – להר מציא את עצמכם מחדש, ללכת בכיוון שמר רגיש נכון לכם, ולזכור: לא חייבים לדעת את כל הדרך כדי להתחיל ללכת. צריך רק לבחור, כמו עליסה – להתחיל ללכת. וכשאין מפת דרכים – הבחירה היא לא בין יעד ליעד, אלא בין להישאר במקום או לצאת לדרך. שבת של שקט, בהירות ובחירות טובות. שלכם מירב.

בספר הקלאסי עליסה בארץ הפלאות מאת לואיס קרול, עליסה שואלת את החתול החכם: "תוכלי להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עליי ללכת מכאן?" החתול משיב: "זה תלוי מאוד לאן את רוצה להגיע." כשעליסה אומרת לו שהיא לא ממש יודעת לאן היא רוצה להגיע, הוא מסכם: "אז לא משנה באיזו דרך תלכי." והמשפט ר � , מ 1865 ־ הזה, שכתב לואיס קרול בר . כי כשאין 2025 גיש כאילו נכתב על יעד ברור – הדרך כבר לא מובנת מאר ליה, והשאלות שאנחנו שואלים את עצמנו משתנות. אבל מה קורה כשאנחנו, כמו עליסה, מתעוררים למציאות שבה המפה מתר פזרת, והדרך לא ברורה? האם נוותר, נעצור, או שנבחר להקשיב למצפן פניר מי ולמצוא כיוון חדש? בתקופות רגילות – יש לנו תשובה. יש דרך. וכמו עליסה – כשאין מטרה ברור רה, כל דרך תוכל להוביל לשום מקום. אבל עכשיו? כשאנחנו קמים לבקרים של שקט מתוח, חושבים על המערכה הבאה – לא רק הצבאית, גם האישית, הנפשית, והמקצועית –השאלות משתר נות. כבר לא שואלים "מה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים". ואולי השאלה היא בכלל לא "איך ללכת" – אלא איך לא ללכת לאיבוד. בימים של שגרה – יש לנו תוכניות, יעדים רבעוניים, תפקידים מסודרים, סדר. אבל כשיש כאוס, המפה מתבלבלת. ומה שעובד הוא לא לדעת לאן בדיוק – אלא להחזיק מצפן פנימי. מצפן לא שואל אותך "כמה קידמת השר בוע". הוא רק שואל – מה נכון לך עכשיו? מה מחזיק אותך בתנועה, גם כשאין מסלול ברור? זו תקופה שבה שליטה חיצונית היא אשר ליה. ולכן, דווקא ניהול אנרגיה – ולא זמן – הופך למפתח. מה מזרים בי כוח? איפה

יש מי שאומרים: "מי בכלל מחפש עבודה בתקופה כזו?"

אבל האמת – שונה לגמרי. דווקא עכשיו, אנשים עוצרים וחושבים: האם אני במקום

הנכון? האם העבודה שלי ממלאת אותי, או פשוט שוחקת? ואם לא זה – אז מה כן? חברות משנות מבנה. תפקידים נפתחים מחדש. ומי שמעז לשאול שאלות – יכול למצוא דלת שלא ראה קודם או להסתכל עליה אחרת. והיום, בזמן שארצות הברית חוגגת את יום העצמאות שלה – זו הזדמנות לעצור ולשאול גם את עצמנו: מה זו עצמאות מקצועית? The American האמריקאים קראו לזה – אבל היום, החלום הזה כבר לא Dream

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online