אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
עבודה פנימית שפותחת את הלב
אז מה בעצם אני רוצה להגיד? שרצוי ואף חובה עלינו כאנשים פרטיים שנמצאים בתוך קשר זוגי "לקחת את עצס מנו בידיים" ולטפל בהתפרצויות הכעס שלנו, בחרדות, באובססיות שלנו ובכל דבר שלכאורה אנחנו מאשימים בו את האחר – ש"בגללו" לא הצלחנו, ושבעצם אנחנו אנשים רגועים לגמרי, אבל הוא זה שמעורר בנו את ה"בלגן". אדם כזה שלא יטפל בעצמו ולא ייקח אחריות על רגשותיו ותגובוס תיו לעולם לא ירגיש שהוא ראוי לקבל יחס הולם מבן או בת הזוג, הוא ימשיך להיות בעמדה של התס מרמרות והאשמה. אל לנו להיבהל ממשברים כאלה, להיפך. משברים אלו מעידים על כך שהיחסים שלנו עוברים בדיוק את הדרך שהם צריכים ואמורים לעבור בה. אנחנו לומדים על עצמנו ועל בני הזוג שלנו "תוך כדי הליכה", תוך כדי התנסות, משתפרים ומתקס דמים. הנקודה המעניינת בכל הסיס פור הזה היא שאהבה שאנחנו מקבס לים שווה לאהבה שאנחנו נותנים. אז קודם כול שנהיה בשלום פנימי עם עצמנו ואז נראה ניסים גדולים. וצס ריך להפסיק לחשוב שהעולם נגדנו. עלינו להבין שהעובדה שאנחנו לא מקבלים את האהבה שאנו רוצים אינה קשורה בחוסר מזל או חס ושלום בבחירה לקויה לעצמס נו. אלא יש פה עבודה של לקיחת אחריות אישית ועבודה פנימית ומשם הכול בעזרת ה' ייפתח לעולם. מאחלת שנהיה מחוברים לעצמנו יותר ויותר. "לקבל חום זה גם לתת חום. הדמות המנוערת מפחדים עומדת בלב פתוח, יד נותנת, בהבנה דקה לנתינה עמוקה. אם את מחליטה להתקרב - תצליחי. אם רחב בלב, אז יש מקום לכולם"
"למחוק אותם מהפרוטוקול", והם נצרס בים עמוק בלב. כדי שנוכל לחיות בשלום האחד עם השס ניה, עלינו להפסיק להאשים את בן/ת הזוג שהכול בגללו/ה ולהפסיק להיות בעמדת הקורבנות. עלינו להתחיל להס תמקד בשורש העניין שהוא – מערכת היחסים הפנימית שלנו עם עצמנו.
"לראות לכף זכות את השני"
(ימימה אביטל) יש אנשים שטועים לחשוב שכדי להפס סיק את הכעסים והמריבות בזוגיות, צריך שבן או בת הזוג יבינו אותם סופסוף. זו טעות. הדרך להפחתת צער ומחלוקת מתחילה בין בשלום פנימי במערכת היחסים ס � . אם יש כעסים ות האדם לעצמוו כולים שמובילים למריבות, ההזמס נה היא קודם כול לבדוק עם עצמנו איפה מצטבר המתח ולמה? יכול להיות שמהבוקר אנחנו מבס קרים את עצמנו, או שמנקרת בנו תחושה של חוסר ודאות וחוסר ביטס חון בקיום היום יומי שלנו. תחושות אלו עולות במיוחד בתקופה זו, שמביאה לפתחנו הרבה לחץ, חרס דות, פחדים מטעויות וכישלונות, פיזור נפשי, צורך בשליטה וחוסר ארגון, והכי הכי, תאמינו לי, אכזס בה מציפיות, ציפיות שלא מתגשס מות ותחושה שאיננו ראויים. אלו רק חלק מהדברים שאדם יכול לפגוש במערכות היחסים שלו עם עצמו. כל אחד מאלה יכול להעלות באופן ניכר את המתח ולהביא אותנו לקצה כוס חותינו. משם הדרך לפרוק את המתח על בן או בת הזוג שלנו קצרה מאוד. כששנינו באים בטענות האחד כלפי השני, אנחנו עושים זאת מתוך שילוב בין עמדה של מובסות לעמדה של תובענות. אבל העמס דה של ראוויות חסרה. והיא חסרה בעיקר כיוון ששני בני הזוג יודעים שהתרומה החיובית שלהם עצמם ליחסים מזערית. לכן, חשוב ואף רצוי קודם כול להתבונן פנימה ולהיות בהכרה ובמודעות למקומות שיש לנו בהם קושי עם עצמנו. אז אנחנו לוקחים אחריות על אותם חלס קים שבנו שמביאים אותנו לכעס בלתי נשלט, לדיבורים פוגעניים שאי אפשר
מה זה אומר אדם מבוגר "דַיו"? זהו אדם שיכול לחוש שהוא ראוי באמת, לפני הכול, ולהכיר בתחושה זו ולהישען עליה. אם שני בני הזוג יודעים שהם לא תורמים ממש לזוגיות בהווה, וכל אחד שרוי בעולמו הוא, כיצד ירגישו ראויים להיתרם ממנה? כמובן שעל כל צד לפתח יכולות הכלה והתחשבות, תשומת לב ורגישות כלפי השני, יכולות אלו נדרשות מאוד כשאדם נמצא ב"קצה". פעמים רבות אנחנו מוצאים כי דווקא ברגעים של קצה, כשהסופג לא מסוגל להכיל את ההתפרצות של בן או בת זוגו, הוא "מוסיף שמן למדורה" על ידי פגיעה בחזרה דווקא בנקודה כואבת, והנה אנחנו בתוך "פיצוץ".
(ימימה אביטל)
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online