עיתון "האומה" | גיליון 45

"סבא שלי היה נאצי עד יומו האחרון. התפיסה שלו עדיין זורמת בי". כריסטה באייש, ברלין

”היהודים היום לא מודעים לכך, אבל בני אומות העולם מרגישים היטב בתת-מודע, שביהודים יש תכונה מיוחדת שהם מסתירים. התסכול של אומות העולם נובע מהעובדה שהיהודים לא חולקים עימם את הסוד הזה, את פוטנציאל ההתפתחות הייחודי הזה. והשנאה ליהודים בוקעת למעשה מתוך הרגשת התסכול הזאת” להיכנס למוח של היטלר "סבא שלי היה נאצי עד יומו האחרון. התפיסה שלו עדיין נמצאת בתוכי, זורמת בי" מספרת האישה שלימיני, כריסטה , אשת חינוך מברלין. "התחושה הראשונה שצפה 63 , באייש בי כשנכנסתי לכאן הייתה בלתי נסבלת, הפנים שמולי דמו לפניהם של היהודים ממחנות הריכוז. הרגשתי אשמה איומה. לחץ אדיר. זה לא פשוט לי. החלו לעלות בי זיכרונות מהילדות ומההורים ולא יכולתי להתעלם מהם, כל הרגשות הקשים פתאום התעוררו מחדש. אבל אני כאן כי חכמת הקבלה גרמה לי להיפתח, ודווקא עכשיו אני מצליחה למתוח קו בין מה שקרה אז לבין עליית האנטישמיות היום". אמנון בזק, במקור מקיבוץ שדה בוקר, חי שבע-עשרה שנה בברייטון, אנגליה, ממשיך ומספר במעגל: "שני חברים שלי ישבו בפאב בלונדון ודיברו ביניהם בעברית. כשהם ביקשו ממישהו שישב שם אש לסיגריה, הוא שלף את החגורה שלו והצליף בהם עד שהם ברחו. בדיעבד הסתבר שהוא בכלל מוסלמי. מאז יש בי את הפחד הזה מהשנאה הזאת , כשרק הגעתי לברייטון ואמרתי 2002- כלפי ישראלים. ב שאני ישראלי, זכיתי לקצת יחס אוהד, היום אנשים בולעים את הרוק וממשיכים בנימוס. בכיפור האחרון נעלנו מבפנים את דלת הכניסה לבית הכנסת והמשטרה פטרלה בחוץ. הכול השתנה באנגליה". כשאני שואל למה הוא לא חוזר לארץ, הוא עונה שהחיים באירופה נוחים יותר ולא פשוט לוותר עליהם. "קשה לי עם היחס האגואיסטי הכללי, בארץ כל אחד דואג לעצמו ובאנגליה יש לפחות דאגה בסיסית לרווחת האנשים. מצד שני, ללכת עם הילדים לפארק ולראות על החומה שמולך גרפיטי של צלב קרס ענק – תסכים איתי שזה לא נעים. המצחיק הוא, שאת מי שחי בארץ זה לא מעניין, כולם חושבים שאני מגזים. ככה זה, כל עוד האנטישמיות לא

דודי אהרוני

הדרך מהעיר סופיה לעיירה בורובץ רצופה כוונות טובות. תחילת נובמבר בבולגריה, והיערות צבועים בכתום-צהוב של שלכת. אני נוסע בכביש הצר המלא בעיקולים, חושב למה בכלל אני כאן, ואז נזכר שאני לא לבד. כמוני חוצים את המסלול הזה עוד תשע-מאות באי כנס "קבלה לעם" הבינלאומי: יהודים ולא-יהודים, ישראלים ואירופאים, גברים ונשים מגרמניה ומאוסטריה, מפולין ומישראל, מבלגיה ומרומניה, מליטא ומצרפת, שהגיעו לשלושה ימים של שיח משותף. הנושא הבוער: זינוק מדאיג במקרי האנטישמיות ברחבי אירופה. הקושי: רגשות המשתתפים שנעו בין שנאת יהודים לאדישות ישראלית, בין פחד קיומי לסלידה שורשית לא מוסברת. המשותף לכולנו: העניין בשיטת החיבור שנלמדת בחכמת הקבלה. "מתאחדים באירופה", נכתב באותיות ענק באולם הכנסים הראשי. אני מתיישב באחד מעשרות מעגלי הדיון הניצבים על הרחבה, מאזין לפסקול השפות הבלתי נתפס שמקיף אותי, ומחכה. לאט לאט מתמלאים הכיסאות בפרצופים זרים ובחיוכים מתרגשים. כל אחד מהמשתתפים נושא בתוכו את שק ההיסטוריה שלו, המלא תלאות וזוועות ושגרה יומיומית, סוחב את העבר שהוא מייצג. בכנס הזה לא נטאטא שום דעה מתחת לשטיח, אלא נציב את כל המשקעים אל מול ההסבר העמוק והמחדש שמעניקה חכמת הקבלה לשורש האנטישמיות; נתחבר ונתעלה על כל משקעי העבר.

"בכיפור האחרון נעלנו מבפנים את דלת הכניסה לבית הכנסת. הכול השתנה באנגליה". אמנון בזק, ברייטון

דופקת לך בדלת, אין אנטישמיות". "לסבא וסבתא שלי שרפו את מפעל הטקסטיל בליל הבדולח", אמנון ממשיך. "אני לא אגיד לך שאני לא מרגיש מאוים". "אז מה הביא אותך לכנס?" אני מסתקרן. "תסתכל סביבך. איפה תראה באירופה יהודים ולא-יהודים, שחורים, לבנים, ישראלים ואירופאים יושבים יחד ומדברים על זה? בלי לשפוט. עם הבנה שיש כאן איזה עניין עמוק שצריך לפתור יחד. לימוד הקבלה יוצר מכנה משותף, ויותר מזה, הוא מדבר על הנקודה הפנימית, השורשית, שאם נעבוד איתה, היחסים בינינו ישתנו". , אחות סיעודית ממרכז ברלין, שסבה 58 , בריגיטה נואה וסבתה התנגדו למשטר הנאצי והחביאו יהודים בזמן השואה, מוסיפה את ההתרשמות שלה: "במשך שנים רציתי להבין את השואה, רציתי להיכנס למוחו של היטלר. קראתי את הכתבים שלו ושל גבלס ולא הצלחתי לפצח את העניין. רק התשובות השכליות שקראתי בספרי הקבלה - תשובות קשות אבל הגיוניות - ענו לשאלות שניקרו בי והתחברו עם הרגשות הכמוסים שלי. אחרי שנים הבנתי שלעם היהודי יש תפקיד ייעודי, והיהודים בעצמם אינם מודעים אליו עד היום: למסור את רוח האחדות לאנושות. הידיעה הזאת הכניסה בי סדר למערכת. הבנתי עד כמה הייתי חסרת אונים כל השנים, ועכשיו אני יודעת להתמודד עם מי שאני ועם מה שהוא לא אני. זה מאוד מקל". הסדנה שלנו הסתיימה, והאורחים נהרו לארוחת הצהריים. לא ידעתי אם המחנק נבע מהצפיפות במלון, או כי הסיפורים הכבידו עליי. חלק מהאורחים יצאו לשאוף אוויר בולגרי צח, ואני אחריהם, חושב איך פיסת ההיסטוריה החשוכה הזאת ערערה יסודות בפנימיות האדם, ואם בכנס הזה נמצא את הפנס שידליק את האור.

"את השנאה שנטפה כלפיכם ספגתי מאימא שלי. בשנאה הזו לא היה שום היגיון. רק רגשות". מגדלנה שולוי, פולין "קראתי בספר קבלה עם חבר, והיינו משוכנעים שהנה, שוב היהודים מנסים לרמות אותנו". דאנאס טמסאוסקס, וילנה "רציתי להיכנס למוחו של היטלר. קראתי את הכתבים שלו ושל גבלס ולא הצלחתי לפצח את העניין". בריגיטה נואה, ברלין "לא הבנתי מאיפה נובעת השנאה כלפי היהודים, אבל עם השנים למדתי להיות שותף לה".

לוקאש גרומדצקי, פולין

בורובץ. מהחלון הרחב בקומה השמינית אפשר לראות את הרכבל למדרון הגולשים קפוא במקומו.

: תלאים צהובים הודבקו באתרים יהודיים בציון ליל הבדולח בריטניה: מצבות נופצו במהלך יום כיפור סקנדינביה – הגבוה בכל הזמנים 53% : פשעי שנאה אנטישמיים עולים בשיעור של שבדיה

5

Made with FlippingBook - Online catalogs