עיתון "האומה" | גיליון 45

לומדים לקבל

"הרגע הזה שבו את קולטת שהילדה שלך מחוץ לבית, מסתובבת עם אנשים שלעולם לא היית בוחרת עבורה, עבור הנסיכה שלך – הוא רגע מכונן". לפחות עבור תמר יעקובי, יחצ"נית בתחום העיצוב והאדריכלות הגבול הדק בין חיים ומוות "שי נולדה כמתנה מלמעלה", מספרת תמר יעקובי, שהייתה חולת סרטן במשך שנים רבות. "קיבלתי המלצה מאחד הרופאים שטיפלו בי, להעניק חיים למישהו אחר ובכך לקבל את חיי בחזרה. הקשבתי לו ונכנסתי להיריון. אלה היו חודשים של אושר צרוף". כששי נולדה העניקה לה אימה הכול, בלי שהייתה צריכה לדרוש דבר. "לא היה דבר ששי ביקשה ולא קיבלה, ילדת צמר גפן שיש לה הכול עד בלי די". מהר מאוד התגלתה שי, בת הזקונים לשלוש אחיות נוספות, כילדה יצירתית ומורדת, "קראנו לה ילדת הכובעים, כי היא התאימה כובע מיוחד לכל אירוע, ועל הדרך הייתה מתריסה בעולם נגד ההליכה בתלם ובעד הייחודיות האישית שלה". ההורים בילו את רוב שעות היום בעיסוקיהם, בעוד שי הפגינה עצמאות רבה ונשארה לבד בבית מגיל צעיר, "אני חושבת שמרוב אהבה ופינוק, הוריי קצת שכחו לשים לי גבולות ולהפגין בפניי סמכות הורית. זה בהחלט היה אחד הדברים שדחפו אותי מאוחר יותר לחפש אחריהם בכל דרך אפשרית, רק שמישהו יעצור אותי", מספרת שי.

בכיתה ט' היא החלה ללמוד אומנות ב"תלמה ילין", וכך מימשה את החלום הגדול של חייה. אבל תוך כדי הלימודים הוריה התגרשו וכל אחד הלך לדרכו. "הבית התפרק..." היא משחזרת, "אפשר לומר ששם התחיל לבעבע בי חיפוש עמוק יותר אחר משמעות. אם משפחה לא נשארת לתמיד, אז מה זה בכלל משפחה? מה זה בית? איפה אני יכולה למצוא ביטחון? והשאלה הגדולה: בשביל מה בכלל אם הכול כל כך שברירי וזמני?". היא עזבה את הלימודים שעליהם חלמה, יצאה לעבוד והלכה ללמוד עריכת וידאו וקולנוע. לאחר שנים ספורות של השתלבות בתעשייה, שבהן הספיקה לחוות מספר מערכות יחסים כושלות, היא החלה להרגיש שהכול הולך ומאבד צבע. החיים הפכו למקום אפור וריקני. "ידעתי שעובר עליה משהו אבל לא באמת היה לי מה לתת לה בשביל להשקיט את נפשה המיוסרת", מספרת תמר, אימא של שי. ערב אחד, מצב הרוח של שי הפך מטריד עד שחברתה הטובה רוני, חשה שאינה יכולה להותיר אותה לבדה בבית. נגד כל הסיכויים היא "סחבה" אותה איתה להרצאה של "קבלה לעם" בתל-אביב. "מאותו רגע נולדה לי ילדה חדשה", מספרת תמר, "הילדה פשוט חזרה לחייך". שי הרגישה שאחרי שנים של חיפוש, משהו הצליח לפרוץ את חומות חוסר האמון ופשוט לדבר אליה. "מצאתי בית. מצאתי שייכות. היסוד הזה של משפחה וחברות שהתערער כל כך עם השנים, קם פתאום לתחייה ותפס מקום חם בליבי. מעיין שלם של תשובות נפתח לפניי ויותר מהכול הרגשתי סוף סוף שיש משמעות לחיי. במהלך ההיכרות עם קהילת הלומדים פגשה שי את אמנון, הגבר שאיתו היא תבחר להמשיך את חייה, ולהקים משפחה. הסיפור שלי שי הוא דוגמה אחת מיני רבות, לקסם של חכמת הקבלה וליכולתה לסייע לכל אחד, בכל מצב, למצוא את נקודת החיבור שלו עם עצמו ועם החברה, נקודת אור בחיים שתספק לו קרקע פורייה להתפתחות אישית וחברתית. זו התפיסה של "קבלה לעם", והיא פתוחה לאלו המבקשים את נקודת החיבור הזו.

מכיתה ה' אני מרכיב משקפיים עגולים, חכמים. אהבתי מאוד לשחק כדורסל והמשקפיים היו נשברים תמיד. לאבא ואימא נמאס לתקן אותם, אז היו תקופות שהייתי מעתיק מהלוח עם עדשה אחת. המורה ללשון הייתה צוחקת מזה הרבה. גדלתי ורכשתי מקצוע. אני עובד בבניין והמשקפיים עדיין עליי, מכוסים בשכבת אבק, שרוטים פה ושם, יושבים על האף בכזאת עקשנות. אנשים שואלים אותי: ''תגיד למה אתה עובד בבניין? אתה בכלל נראה מורה, זה מוזר, מה הקטע שלך?''. "אני לומד את חכמת הקבלה", אני עונה "ויש יתרון לעבוד עם קירות שאינם מדברים, זה מפנה מקום לראש וללב לעבוד". "וואלה, על מה אתה חושב? מה אתה מרגיש?", הם לרוב שואלים. "אני חושב על מטרת החיים. אני מרגיש שהיא מיוחדת ויפה המטרה. שהיא מכוונת אותנו להיות אחד, לבנות בניין משותף". וכשהם עוד מביטים בי במבטים תמהים אני מוסיף: "אני לא צריך משקפיים כדי לראות את המטרה, אני רק צריך שיטה וחכמה שתלווה אותי לשם". בונה בניינים באוויר אייל זיו הוא בנאי עם משקפיים של אינטלקטואל, מה שגורם לאנשים להרים גבות. והוא מסביר

8

Made with FlippingBook - Online catalogs