אירועים יומן "כפי שסיפרתי, נסעתי על הציר וחיילים שנצמדים אלי מספרים לי שיש להם תת אלוף (כיום עלתה דרגתו לאלוף) פצוע ברגל. לקחתי אותו אלי לאמבולנס. בגלל שהיינו רק אני והוא, צעקתי לו ושאלתי אותו לשמו, ואז אמרתי לו שידבר איתי ויתקשר איתי כל הזמן. שלא יאבד חלילה את ההכרה או משהו. הוא היה פצוע ממש, סבל הרבה וכמויות דם ירדו ממנו. שמח שהייתה לי הזכות להציל גם אותו". במהלך כל היום הזה נתקלת במחבלים? "בוודאי. היו כמה מקומות בהם נתקלתי במחבלים ממש. במשך שעות ארוכות הטיפול כולו היה במצב שאנחנו שוכבים ומתכופפים, כשמעל ראשינו צרורות של ירי ממחבלים ומאבק הירואי של כוחות הביטחון שלנו". תביא אותנו למקום הכי קשה אליו נחשפת באותו היום "אני יכול להגיד שהכל שם היה קשה. שניים מהזיכרונות הקשים ביותר עבורי היו כשהייתי באזור המסיבה ברעים, כשאני רואה אנשים קשורים אחד לשני ובוערים באש. אנשים קשורים ומפויחים וירויים. גופות שהתעללו בהם. ואת דממת המוות. הזיכרון השני, זה במרפאה בישוב בארי כשאני עומד בכניסה לישוב, ואני רואה חיילים מגיעים להיכנס להילחם מול המחבלים, אני מדבר איתם, נפרד מהם לשלום, ואחרי דקות ספורות אני מקבל אותם חזרה בערימת גופות. גם זה זיכרון שלא ייצא ממני". הצוואה שלך. למה הרגשת צורך להשאיר אותה? "זה היה כשראיתי את הזוועות
אני שומע את השריקה של הטיל. בום חזק. ואז אני מרגש כאב חזק ברגל. הסתכלתי ואני רואה המון דם מתחיל לרדת מכף הרגל. שאגתי ״נפגעתי״. אבל גם באותם הרגעים חשבתי על אמא שלי והילדים שלי. התקשרתי לאמא וסיפרתי לה שנפגעתי. מיד אחרי זה היה לי חשוב לעדכן את הילדים שלא ישמעו חלילה ממקום אחר. ותוך כדי שאני כאוב מאד, הרגל מדממת. ניהלתי את האירוע עד שהגעתי לבית החולים". ומה קרה לך בעקבות הפגיעה? "העצמות בכף הרגל התרסקו, אני כבר חודשיים וחצי בטיפולים בבית החולים השיקומי רעות בתל אביב, נלחם לחזור חזרה לתפקוד מלא. רק בפורים יכולתי ברוך השם לעמוד על הרגליים. הצוות פה בבית החולים ברעות – עושה עבודה מדהימה. גם ארגון איחוד הצלה שכבר כמה חודשים נותן לי רכב צמוד ועוזר לי ומסייע לי
בשדרות. אמרתי לעצמי אין מצב בחיים שאני לא משאיר צוואה מסודרת לילדים, לאמא שלי, למשפחה. התקשרתי וביקשתי שיקליטו אותי, ובמשך דקות אחדות אמרתי צוואה מפורטת ביותר. סידרתי את הכל. כשסיימתי הייתה לי מן תחושת הקלה. מאז שמעתי את ההקלטה פעם אחת. זה היה קשה מאד. אני לא אשמע אותה שוב". ביום שבו נפגעת מהטיל, מה עשית בשדרות באותו הבוקר? "מאז תקופתי כאחראי תחבורה מחוז דרום בארגון איחוד הצלה, בכל הסלמה שהיא תמיד הייתי יורד ישר לשדרות, ומשם הייתי מתחיל לפעול. ראש הסניף בשדרות באיחוד הצלה ביקש ממני לצאת באותו היום לכתובת מסוימת לסיוע הומניטרי, כשהגעתי למקום תפסה אותי האזעקה, יצאתי מהרכב ונשכבתי בצמוד לקיר, שניות לאחר מכן
בכל מה שאני צריך ראוי לשבח. ניתוחים, ומקווים לסיים 3 עברתי את הטיפול בבית החולים השיקומי במהרה, ועוד שיקום קטן ותרגולים ונחזור לתפקוד מלא". החזרה בתשובה משה ויצמן במשך השנים האחרונות עזב את הדת אבל מה שקרה לו באותם הימים של שמחת תורה, הפך את הכל. "היה לי קשה עם אמונה. אבל הניסים הגלויים שראיתי שעשה עמדי ה׳ באותם הימים, אין-ספור מחבלים שהייתי בצמוד אליהם, מקומות עם מטעני חבלה ענקיים שהייתי במרחק מועט מלגעת בהם, והקדוש ברוך הוא היה איתי, שמר עלי והציל אותי. אולי זו הזכות על הצלת החיים שאני עשיתי? אני לא יודע. גם הטיל שנפל מטרים ממני יכול היה להרוג אותי, ואבא למעלה, היה שם איתי והגן עלי", מסיים ויצמן כשעיניו זולגות דמעות.
, אשדוד 104 , משרד 1 , קומה K-TOWER , בניין 18 שד׳ ירושלים 08-6223443 , פקס 08-6223442 טלפון
17
994 גיליון 03.05.24
www.ashdodonline.co.il
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online