עושים שוברי שגרה בחדרי האוכל ומפנקים את העובדים מעת לעת במנות מיוחדות של ספקים מובילים מתחום המזון. המלחמה טרפה את הקלפים והרגשתי שאני חייב לעשות משהו אחר. הרמתי את הכפפה ושדרגתי לחגיגה אחרת, מנות אחרות המוגשות בעמדות מפנקות שהקמנו. העובדים במפעלים בקווי העימות מאוד התלהבו - הרגישו שמישהו חושב עליהם. בנוסף, אל מלון ורד הגליל שבצפון פונו משפחות העובדים מקריית שמונה. בשל המצב, נתקלנו בבעיה מול ספקי הקייטרינג באזור. לא נחתי לרגע ומידי יום נסעתי לשם ודאגתי לסדר להם אוכל, לבנות תפריט מיוחד לשבת, לפנק אותם במנות מיוחדות. כשהבאנו למפעל את הפודטראק דאגתי שהוא יגיע גם למשפחות בורד הגליל, שגם הם ייהנו מהחוויה. אחד העובדים ניגש אלי ואמר לי: אני רוצה להגיד לכם כל הכבוד שאתם ככה נרתמים, כחברה, גם דאגתם לפנות אותנו למקום בטוח וגם אתם דואגים לאוכל. זה מאוד מוערך. הוא הודה לי בשם כולם על האכפתיות, וגם על זה שגם ביום שישי אני מגיע. תגובה אחת שווה הכל. לראות בן אדם שמעריך, זה רגע של אושר בכל הבלגאן".
מגוריה של חברה בצוות שלנו. לאור התגובות החיוביות שקיבלנו בסיום הסדנא, הבנו שאנחנו חייבים להרחיב את הפעילות ככל הניתן. אני חייב לציין כי מערך השיווק והחברה תמכו בנו וברעיון הסדנאות במאה אחוז, ואף סיפקו לנו את הבירות הנדרשות ומסייעים בכל מה שצריך. במהלך הסדנא אני מעביר למשתתפים מידע הקשור בעולם הבירה והם כמובן טועמים ונהנים משילוב של בירה ואוכל. אבל עיקר הערב הוא - לאפשר הפוגה מדאגות היומיום. זו הפעם הראשונה שאני מעביר סדנאות לקהל שחווה טראומה. השמחה הפנימית שלי מתפרצת בסוף, כשאני שומע מההורים כי זו הפעם הראשונה, מתחילת המלחמה, שהם הצליחו קצת לשחרר, להתנתק ואפילו לחייך - מבחינתי זה שווה הכל. עכשיו אני מבין לעומק ויותר מתמיד את המשפט - באתי לחזק ויצאתי מחוזק. זאת זכות ענקית בשבילי". חי שוורץ, שף החברה ומנהל קולינריה מספר: "הכל התחיל בשבוע הראשון של המלחמה. כל מגדל הקלפים התפרק בבת אחת. ביום ראשון הרגשתי שאני חייב להגיע לעבודה, לנקות את המקום, ואחרי שלושה ימים כשהכל היה מסודר הבנתי שאני רוצה למצוא דרך להרים את המורל וכאן הגיעה היוזמה לעשות הפנינג קינוחים. הפתיחה הייתה במרכז הלוגיסטי בשורק, נרשמה התלהבות ענקית ומאותו רגע ועד היום המשכנו לאתרים האחרים. ראיתי על הפנים של העובדים שזה מכניס להם אוויר ושזה באמת מצליח להרים את המורל בעבודה. אמרתי לעצמי אם העובדים של החברה יכולים להגיע מידי יום למרחבים שנמצאים בקווי העימות אז גם אני יכול וצריך לתמוך בהם וזו הדרך שלי. זה האזרחי שלי. 8 הצו כשהגענו לקריית שמונה, המקום סביב היה שומם, הגענו מוקדם בבוקר וכשנכנסנו למפעל העובדים היו מופתעים לראות אותנו, ושאלו מה אנחנו עושים פה. אמרנו להם שבאנו להרים להם את המורל ולעשות קצת טוב על הלב והם ממש חיבקו אותנו והתרגשו מהמחווה. זה עשה לי את היום, הכי מגיע להם בעולם. יש לי גאוות יחידה שלא היה לי בשום מקום אחר" . ליאור חגי מנהל הסעדה ותפעול: "ביום-יום אנחנו
13
12
Made with FlippingBook Digital Publishing Software