שירי גורמן 5- חברת כפר רופין, אמא ל מלמדת חשיבה הכרתית וזהות יהודית. אוהבת אנשים, מילים ומחשבות טובות
פרשת השבוע
054-5423281 שירי גורמן הנחיית קבוצות, סדנאות ופיתוח תוכן
פרשת כי תבוא
נמצא קרוב מידי אלינו – אנו מפסיקים לראות אותו והוא הופך למובן מאליו. העם הזה הולך אל אתגרים רבים, ומדהים להבין, שאנחנו, צאצאי אותם אנשים שעת מדו שם והקשיבו למשה – עדיין, עודנו, הולכים אל אתגרים רבים. מה שיגן וישמור עלינו על פי פרשת "כי תבוא" היא בוודאי ההליכה בדרכי הקב"ה.
פעיל את הכלים שקיבלנו ולבחור נכון. את הפסוק שמופיע לקראת סיום הפרשה אפשר להבין בשתי דרכים. משה אומר – "וְֹלא-נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאֹות וְָאזְנַיִם לִׁשְמֹעַ, עַד, הַּיֹום הַּזֶה" (דברים כט, ג) . יתכן ובעצם יש כאן סימן שאלה כלפי העם – "האם מה שראיתם ושמעתם עד היום לא הספיק? קיבלתם
"הכל צפוי והרשות נתונה" (משנה אבות, ג', טו). משפט שאנו יכולים לקבל ממנו כוח ותקווה בבואנו לקרוא את פרשת "כי תבוא". הפרשה השביעית בספר "דבת רים", תמיד נקראת שתי שבתות לפני ראש השנה, וזאת בשל תוכנה המטלטל. היא קרויה גם "פרשת התוכחה הגדולה". עלינו להגיע בטוב אל השנה החדשה ולא
אבל לא רק, כי יש כאן משהו עמוק, בסיסי, ויסודי עוד בטרם הקיום הפיזי של המצוות. יש פה משהו שקשור בדיבור, במחשבות, בהסתכלות, וברגש שלנו כלפי המתנה שקיבלנו – ארץ ישראל. הפרשה נפתחת במצוות הבאת הביכורים, שם על פי ההנחיות, בכל שנה מחדש, עומדים בני ישת ראל מול בית השם ואומת רים – קיבלנו את הארץ, באנו אליה, ואנו מוקירים על כך תודה. לספר את הסיפור על מי אנחנו, מאיפה הגענו, ולמה – זה
בפחד. הטוב מחכה לנו בפרשת "ניצבים" וכרגע עלינו לחפש נחמה בתוך התוכחה. ומה מפחיד בפרשה? התיאור המפורט, המצת מרר של מה צפוי לקרות לעם אם לא ילך בדרכי הקב"ה. תמונת המראה לחסד, לשפע, לברכה ולת טוב שרוצה הקב"ה להשת פיע על עם ישראל – היא תמונה קשה. של חורבן, סבל, כאב ויסורים. נושבת מהפרשה רוח אדירה של רגע הסטורי. משה אומר בה – "הַסְּכֵת ּוׁשְמַע, יִׂשְרָאֵל, הַּיֹום הַּזֶה
לבחור בחיים. הזכרון – הוא חיים והשכחה היא המוות. אנו הולכים לעבר ימי זכרון רבים, לקת ראת סיומה של שנת מלחמה קשה וכואבת, ויש משמעות עצומה למילים - "במותם ציוו לנו את החיים". אסור לנו לשכוח את הסיפור הגדול. הוא הקים אותנו מאפר ועפר כלכך הרבה פעת מים. הוא תמיד כאן – ואנו צריכים לב לדעת אותו, עיניים לראות אותו, ואוזת ניים לשמוע אותו ואף פעם לא להפנות לו את הגב. שבת שלום!
כלכך הרבה הוכחות וכלכך הרבה סימנים להשגחה הפרטית שלכם, ואתם עדיין לא רואים. דרך אחרת להבין היא שביציאה מהרחם שנה, 40 של המדבר שבו הם היו מוגנים ביציאה לעצמאות באמת, לארץ שקיבלו בהבטחה, שם, ורק שם נפתחות העית ניים, והאוזניים לראות לשמוע ולהבין את האמת. דווקא בהתרחקות מהמציאות ת � שנה והכו 40 הניסית, בה אפשר ללכ ת נת לא תבלה, והנעל תשאר חדשה- דווקא אז יכול עם ישראל להתעורר להבנה של הדבר הגדול שקרה לו. לפעמים כשמשהו
נִהְיֵית לְעָם, לַה' א -ֹלהֶיָך. (דברים כז, ט). רגע לפני שמשה נפרד מבני ישראל הוא מנסה להעביר להם את המסר – כל מה שעברתם עד כה הכין אתכם לרגע הזה. ברגע הזה אתם בוחרים באמת, והרשות נתונה לכם. הפרשה פורשת בפני העם את שתי הדרכים, דרך הברכה, ודרך הקללה, דרך החיים ודרך המוות. הבחירה היא בית דיהם. בשביל לבחור נכון – צריך להקשיב. משה והקב"ה לא מבקשים ציות עיוור, ההפך הוא הנכון - אבל ללכת בעיוורון אחרי מנהיג זה הרבה יותר קל מאשר להת
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online