שירי גורמן 5- חברת כפר רופין, אמא ל מלמדת חשיבה הכרתית וזהות יהודית. אוהבת אנשים, מילים ומחשבות טובות
פרשת השבוע
054-5423281 שירי גורמן הנחיית קבוצות, סדנאות ופיתוח תוכן
פרשת ניצבים
לבחור בחיים, בשגשוג, בברכה: "ּכִי- קָרֹוב אֵלֶיָך הַּדָבָר, מְאֹד: ּבְפִיָך ּובִלְבָבְָך, לַע ֲׂשֹתֹו" (דברים ל, יד). ואיך נעשה זאת? בעזרת הפה והלב. מה בעצם מיוחד ברגע הזה שהופך אותו לרגע של לידה מחודשת של העם? - "למַעַן הָקִים-אֹתְָך הַּיֹום לֹו לְעָם, וְהּוא יִהְיֶה-ּלְָך לֵא-ֹלהִים".
כולם נאמרים בנשימה אחת? כי האמת העמוקה שפרשת "ניצבים" מבקשת לה- זכיר לנו היא שבפני האל – הם אכן אחד. אין מעמדות , אין משמעות לרכוש, לכ- בוד, ליוקרה. כולם ביחד עומדים לפני – (שימו לב למילה) הקב"ה. אני חושבת שלהיות במקום של "ניצבים" זה לא מס- פיק רק להרגיש ולראות את הקב"ה לפני-
פרשת "ניצבים" היא פרשה יפייפיה. יש בה כל כך הרבה תקווה. אני מחפשת את הנקודה הפנימית שלה, מה הוא הלב של הפרשה שמזרים את הכוח העצום שטמון בה לכל חלקיה? אני מוצאת אותו דווקא בפתיחה. קראנו בשבוע שעבר שמשה מגדיר את הרגע הזה בו הוא מדבר אל עם ישראל
למה היום הקב"ה הקים אותם לעם? איך יתכן? הרי הם כבר המון זמן עם, והוא המון זמן א- לוהיהם. אני מרגישה שיש פה מסר מאד עמוק – הקב"ה מבקש שוויון בין שונים. ואולי המצב הזה עוד לא היה בשל במעמד הר סיני. היה שם "עם אחד כלב אחד" אבל לא הייתה חברה מעמדית, שיש בה אנשים שמקבלים כוח ומובילים את העם, ויש בה אנשים פשוטים שעו- שים עבודה שחורה. להסכים לוותר על הכוח שלך – כשיש לך אותו, זה
כרגע של מפנה. כרגע שעד אליו – התקיימה מציאות אחת וממנו והלאה – תתקיים מציאות אחרת. פרשת "כי תבוא" לא נתנה לי תשובות מה הסיבה לכך? מה קורה באותו יום שפוקח את הלב לדעת, עיניים לראות ואוזניים לשמוע? לא בכדי נקראת הפר- שה הזו תמיד תמיד לפני ראש השנה, היא מחביאה בתוכה סוד, שממשיך להתגלות גם במהלך ראש השנה עצמו :"ַאּתֶם נִּצָבִים הַּיֹום ּכֻּלְכֶם, לִפְנֵי ְה' אֱ-ֹלהֵיכֶם: רָאׁשֵיכֶם
הדבר הגדול. בימים אלו של סיום שנה כה כואבת וקשה, אנו זקוקים יותר מתמיד לאהבה. אהבה בתוכנו. אהבה עם השונים מאת- נו. "ּומָל ה' אֱ-ֹלהֶיָך אֶת-לְבָבְָך, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶָך: לְַאהֲבָה אֶת-ה' אֱ-ֹלהֶיָך, ּבְכָל- לְבָבְָך ּובְכָל-נַפְׁשְָך--לְמַעַן חַּיֶיָך." (דברים ל, ו). יש כאן ברית מילה, אבל לא של תינוק אלא של עם שלם – להגיע למצב של " וְָאהַבְת לְרֵעֲָך כָּמֹוָך, אֲני ה" (ויקרא יח יט). שנזכה לבשורות טובות ולשנה טובה ונ- רבה באהבה. שבת שלום!
נו. זה מחייב אותנו להכליל בתוכנו וקרוב קרוב אלינו את כ – ו – ל – ם! והחלק הכי מרגש – להכליל שם לא רק את מי שכאן עכשיו, אלא גם את מי שעוד יבוא. שעוד איננו כאן, אבל יגיע. בוודאות. וכך אנו עומדים ניצבים, במבט כפול ומרגש, אל עבר ועתיד, מביטים לימין, מביטים לשמאל ולא שוכחים לרגע – כאשר אנו ממליכים עלינו את הקב"ה אנו בעצם מפרקים את אותו כיסוי שחוסם לנו את הלב, מסירים את אותה עורלה שיכולה להרחיק אותנו מהאחרים. לא סתם נאמר בפרשה כי אפשרי לנו
- ׁשִבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם ו ְׁשֹטְרֵיכֶם, ּכֹל, אִי ׁש י ִׂש רָאֵל. טַּפְכֶם נְׁשֵיכֶם--וְגֵרְָך, אֲׁשֶר ּבְקֶרֶב מַחֲנֶיָך: מֵחֹטֵב עֵצֶיָך, עַד ׁשֹאֵב מֵימֶיָך" (דברים כט', ט). מה מתגלה במשפט הזה? התשובה היא אחדות ושוויון. ומתברר שהם יכולים להיות מושגים רק כאשר אין אחידות. האחדות האמיתית, יקרת הערך, והרצויה על ידי הקב"ה היא אחדות מתוך גיוון ושונות. שימו לב לרשימה שפותחת את הפרשה, היא מתחילה בראשי שבטים, זקנים ושוטרים – היא מסתיימת בחוטבי עצים ושואבי מים. ובאמצע מי ישנם? נשים, ילדים, גרים. מה פשר הדבר? איך
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online