אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
״לא לעזוב ידיים גם בזמנים קשים, אפילו בימים קשים״ חיי הזוגיות, אנחנו יודעים, יכולים להיות מאתגרים גם בשגרה, כששקט בחוץ, אז כשהמצב הביטחוני מטלטל, על אחת כמה וכמה. אנחנו מנסים להחזיק מעמד, אבל פתאום מגלים שכל אחד מאיתנו רואה את הקושי קצת אחרת – אחד לחוץ ומתוח, מת־ עדכן בחדשות כל הזמן, והשני מחפש נקודות אור, קרבה ואולי אפילו רואה בזה הזדמנות להתחזק ביחד. לחזק את הקשר – כי כשיש תקווה, יש לאן להסתכל קדימה, ביחד. שיחה פתוחה בקליניקה אני פוגשת זוגות גיבורים שמ־ תמודדים. זוג אחד שיתף: "כשבעלי חזר מהמילואים חיפשתי איך לחזור לשגרה כמה שיותר מהר, להוריד ממני את המשימות שהצטברו אצלי ולתקתק את כל הדברים שרק חיכו שיחזור. ודווקא בעלי היה צריך (ארקדי דוכין)
לפעמים כל מה שצריך זה להקשיב באמת – בלי עצות, ובלי הערות. פשוט להקשיב, להכיר בתגובות וברגשות של בן הזוג, גם כשהם שונים מאוד מהדרך שלנו, ונאפשר לו להיות מי שהוא. לא לחשוב מיד מה אני הייתי עושה ואיך אני הייתי מגיבה במקומו. וגם אנחנו מצדנו, לא נתייאש, ניפתח ונשתף בתחושות שלנו בדרך ההסתכלות שלנו – צריך להבין שהפערים הם טבעיים, ובכל זאת, פתיחות ושיתוף יכולים לקרב ולעזור להבין זה את זה. אבל הכי חשוב זו הכרת הטוב – גם בזמנים של קושי, הכרה בטוב שיש בקשר יכולה לחזק את הקשר. יש כל כך הרבה טוב, יש כל כך הרבה מה להעריך בבני הזוג שלנו. צריך לבחור להתמקד בכך. וגם הכרה בטוב שסביבנו, ב"ה יש הרבה על מה להודות. נתחזק מהטוב, נתחזק מהיש. לסיכום אי אפשר להתכחש לכך שאנחנו שונים. נבראנו כך, ואנו מיועדים לכך. אנחנו רואים דברים אחרת ומגיבים למציאות אחרת. זה תמיד היה נכון, אך במציאות שלנו הכול קיצוני יותר ומודגש יותר. לכן ניעזר בתקווה, בחיוביות ובהכרה בטוב. הן יכולות לשמש עבורנו עוגן בים הסוער, עוגן שיחזיק אותנו ביחד על מקו־ מנו, גם כשנראה שהכול סוער מסביב. השבוע ירד עלינו היורה, נתפלל לשפע שירד עלינו מלמעלה ונתברך בכוחות וב־ תקווה לטוב שעוד יבוא וישטוף אותנו. סיבה לתקווה – תרגיל זוגי חשבו ביחד על דברים בכם, בקשר, במש־ פחה, בסביבה, בעם שמחזקים את התחושה שהעתיד יכול להיות טוב יותר, למרות הקושי העכשווי.
פערי תפיסה: משבר או הזדמנות לצמיחה?
רק לפני כמה שבועות קראנו בפ־ רשת בראשית שהאדם נברא זכר ונקבה, נבראנו כניגודים שמשלימים זה את זה וצריכים אחד את השני כדי להתמודד יחד עם אתגרי החיים. אז איך מוצאים את הדרכים להתמודד עם הפערים המובְנים הללו? ואיך נעזרים בתקווה כעוגן זוגי, גם כשהמציאות מלאה במתח, חרדה ואי ודאות? רבי נחמן אומר "אין שום ייאוש בעולם כלל", משפט שמדגיש לנו שגם במצבי קצה אפשר למצוא תק־ ווה. גם כשבני הזוג שלנו רואים את הדברים בדיוק הפוך מאיתנו, גם כשהדרכים שלו להתמודד הן בדיוק הדרכים שמוציאות אותנו מדעתנו, אסור להתייאש. כמו רחל אמנו, שציינו השבוע את יום פטירתה, שאומנם מאנה להנחם, אבל לא מפסיקה להתפלל עלינו, בתקווה וציפייה לחזרתם של כל בניה. הפסיכולוג צ'ארלס סניידר, למשל, הג־ דיר את התקווה כיכולת למצוא פתרונות ולהאמין בכוח שלנו לשנות. בזוגיות, זה אומר שבזמנים של קושי, התקווה לא רק עוזרת לנו לראות את האור בקצה המנהרה, אלא גם משאירה אותנו מחוברים ומונעת מאיתנו להיסחף לכיוונים מנוגדים. ולכן בדיוק במצבים קיצוניים כמו המ־ ציאות שלנו היום, התקווה היא מה שיכול
רגע להתאפס, לנשום, להבין מי נגד מי לפני שחוזרים לעניינים. סדרי העדיפויות שלו פתאום השתנו...", מספרת האישה. "אחרי כמה שבועות כאלה, הבנו שעלינו לדבר על זה באמת – בלי שיפוטיות. הגענו להבנה שהרבה מהעומס בינינו נובע מקצב שונה של כל אחד מאיתנו, ומהניסיון לְר־ צות ולמלא את הציפיות של השני." כן, יש פער, יש קצב אחר, יש רצונות אח־ רים, שיכולים לגרום לצער ולתסכול וצריך פה סבלנות, לתת לדברים את הקצב שלהם, ואמונה בעצמנו, בזוגיות שלנו, ביכולת שלנו להתגבר על זה ביחד. אבל בנחת.
אוחזים בתקווה – ביחד אז קודם כול נקשיב ללא שיפוטיות –
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online