אירועים יומן
משה סידי חכם סידי /
ME TOO? • לא, זה לא מה שאתם חושבים... זה הרבה יותר "קשה", אבל בלי לשים לב משהו קרה לי נורמאלי "חס ושלום", אבל • פתאום... אני, איש המערות הבודד, מבין שזוגיות היא אולי דבר טוב ואולי זה משהו זמני שיחלוף לי, כמו כל "מחלה" זמנית אחרת • רק כשהיא עם האישה הנכונה
א
ני? אני?! מ.סידי? אני הפכתי לכזה? הרי בחלומות הכי מסויטים
שלי, כאלה שהבהלה אוחזת אותי בסופן וכוללת ריצה לשתיית כוס מים וניקוי הזיעה הקרה, לא חלמתי שזה יקרה. ועוד לי! ועדיין, אני? אני? משה.ס נפלתי לזה? לא, זה לא יכול להיות. לא נותר לי אלא לקוות שאלוהים הוא זה שיעזור לי. ואולי הוא עזר לי. ואולי בעצם מה שעובר עליי בחודשים האחרונים הוא בעצם תכנית סדורה שלו. אולי זה הזמן הזה שהוא ולא מלאך, הוא ולא שדכן, החליט שדי 55 זה מספיק והגיע הזמן אחרי שנות (לא תמיד אור...) על הכדור הזה שבבעלותו, שגם לי זה יקרה. שגם אני אעצור סוף סוף את המרוץ הזה... שאגיע אל החוף... שבזרועותיה. כן יקירותיי ויקירותיי, זה קרה גם רק בלי סימן .ME TOO לי. אכן השאלה שבכותרת. אחרי שנים רבות שבהן ישנתי באלכסון, שנים רבות שבהן לא הצלחתי לנשום אם מישהי הייתה נמצאת באזור הסדינים שלי בשעות הבוקר, שחשבתי שמונוגמיה זו קללה עתיקת יומין, אחרי שתי מערכות נישואין פלוס שלושה ילדים, וזה היה הפלוס היחיד, גם לי זה קרה. גם אני נהייתי סרנגה. לא חלק, אלא במונו. לבד. במערכת יחסים עם אישה אחת.
כן, כן. אני מודיע בתדהמה כי כבר זמן לא קצר, ככה מבלי שאשים לב אפילו, אני עם אישה אחת. זה שהיא מיוחדת, זה ברור כי היא היחידה שגרמה לי לעצור את ולא להביט לאחור או לצדדים לחפש את הבאה בתור. אבל היא בעיקר גרמה לי לאהוב. לא רק אותה, בעיקר את עצמי. כשאני איתה. היא גרמה לי להיות איש טוב יותר. לאחרים. להבין שיש מישהי שיכולה לגרום לי לקום
בבוקר להיות שמח בחלקי, גם איתה, ולחפש רק אותה כי אני נמצא שם אצלה. נשבע לכם שזה נשמע עכשיו דביק וזה לא אני, וכאילו מישהו השתלט לי על המקלדת, אבל יקירותיי ויקירותיי, זה אני משה סידי שמודה. - יש לי אהבה... (וואלה הקשתי על האותיות הנכונות). כן, מצאתי את זו שמכילה אותי. את זו שבמילה אחת משנה אותי ממצד עצבים מתקדם, למוד רגוע... לפעמים במבט אחד.כאילו מחזיקה את "השלט" של הנפש שלי.... זו שאני הולך ממנה אני רוצה כבר לחזור, כי משהו ממני נשאר שם. מצאתי את זו שאני פתאום חושב איתה לא רק על הערב והבילוי הקרוב, אלא על המחר, אבל זה הרחוק יותר. המחר שהוא הכי קרוב לעתיד. כמו שזה נראה, מצאתי את האחת שלי. כן מסתבר שיש דבר כזה... אחת. רק
אחת! (מספר שלא היה בכלל קיים אצלי בחשבונייה שבראש). נכון, אני מידי פעם חוזר להיות ההוא המעצבן, הקנאי, זה שברגע אחד יכול להרוס הכל במחי יד, אבל היא תמיד שם להבהיר לי שהיא פה לדאוג שהוא לא ישתלט עליי. להבהיר לי שמה שמצאנו יחד, זה לא זמני, ושום סצנת קנאה או עצבים, לא עומדת מול זה, כי בעוד הכעס המפריד רגעי, השלם שלנו יחד הוא נצחי (או לפחות ארוך הרבה יותר). כן כל מה שכתבתי קרה גם לי... אולי בעוד זמן מסוים אחזור לכתוב על איש המערות שאני שלא יכול בלי החול שבמערה ועוד מילים בעד הלבד. יכול להיות (וכל יום מרחיק אותי מזה). אבל כמו שזה נראה, גם אם זה יקרה, רגע אחרי... אחפש אותה, כי גם אם אני איש מערות... היא כבר חלק מהמערה שלי... ממני.
כן יקירותיי ויקירותיי, זה קרה גם . רק בלי סימן ME TOO לי. אכן השאלה שבכותרת. אחרי שנים רבות שבהן ישנתי באלכסון
50
917 גיליון 30.09.22
www.ashdodonline.co.il
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online