ישראלית | עיתון נשים חברתי | נובמבר 2019

מי היה מאמין שמפגש שכנות ספונטני יהפוך למיזם חברתי. "ישראלית מארחת" מוכיח שיחסי קרבה יכולים לפרוח הרבה מעבר לתא המשפחתי. טיפת תעוזה - והמעגל יתרחב. גם הלב

מעיין פנקס

שלי לשרוד פה כלכלית ולמרות כל הסטרס והעצבים של כולם אני מרגישה שהבית שלי כאן. יש פה משהו באנשים שהוא חם, רגע רבים וצועקים רגע עוזרים, כמו במשפחה". ככל שכל אחת דיברה, הרגשתי שהלב שלי מתרכך ונפתח; "אולי כל אחת תשתף בחוויה הכי ישראלית בשבילה?", הצעתי. נויה בת התשע-עשרה סופסוף דיברה. "אני בקבוצת ווטסאפ שנקראת ׳חברות של לוחמים׳. כשחבר שלי התגייס הייתי שבורה, וחברה שלחה לי לינק לקבוצה. אפילו שזה ווטסאפ ומעולם לא נפגשנו, אנחנו מעודדות אחת את השנייה. הן ממש מחזיקות אותי ועוזרות לי לעבור את השבועות הקשים של הגעגוע והדאגה. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהן. הקבוצה הזאת היא מהדברים היפים שיש לנו במדינה. אם יש קושי אמיתי, פתאום כולם לצידך". "וואי, איזה קטע" אמרתי, "גם אני בווטסאפ דומה ׳נשים של מילואימניקים׳. פעם אפילו הצלחנו להזיז את המילואים שלהם בפסח כדי שיהיו בבית. כתבנו יחד מכתב למפקד שלהם וזה עבד. בקיצור, להיות ישראליות זה גם לדעת מתי להתאחד כדי לעשות כמה קומבינות", צחקתי. תארו לכן שבכל בית היו יושבים עכשיו אנשים שונים ומדברים? זה היה הופך את המדינה, בקטע טוב "תקשיבו", התפרצה דנה, שרק באותו ערב גיליתי שיש לה חמישה ילדים. "אני לא מאמינה שהצלחתי בכלל להגיע לפה, היה לי יום כל כך עמוס, אבל כשראיתי את ההזמנה של סיוון, הרגשתי שאני חייבת לבוא. וואלה, צדקתי. תראו אותנו, עד כמה כל אחת פה שונה, ואיזו הרגשה כייפית יש פה. זה סטארט-אפ, אנחנו חייבות לעשות את זה שוב ולהזמין עוד נשים. תארו לכן שבכל בית היו יושבים עכשיו אנשים שונים ומדברים? זה היה הופך את המדינה, בקטע טוב". "לגמרי" הוסיפה מיכל, שהייתה הצעירה מבינינו. "כל החבר׳ה שלי תקועים מול האינסטגרם, רק מנסים לעצב את התמונה הנכונה לסטורי כדי לקבל עוד לייקים וצפיות. זה מה זה חשוב שנתחיל לדבר ולהקשיב לאחרת בלי מסכים, ככה מהלב, כמו עכשיו", היא חייכה במבוכה. כשכבר נהיה מאוחר, התחלנו להתפזר, היה קשה לסיים. לא משנה באיזה מצב רוח כל אחת הגיעה, אני חושבת שכל אחת חזרה עם הרגשה חמה בלב, כאילו הטעינו אותנו בכוח ובשמחה. ואני - עם כל העייפות ועם הבטן הענקית - פתאום הרגשתי שמשהו טוב מצפה לי, משהו חדש נולד בינינו.

הטלפון צלצל, זו הייתה סיוון, שכנה וחברה עם חוש מפותח למטעמים שווים. "בדיוק נגמר הביקור המשפחתי", עניתי לה. "את לא מאמינה איזה אוכל טעים נשאר, יש פה מספיק בשביל כל השכונה. בא לך לבוא בערב לנשנש?". סיוון צחקה ואמרה: "בא-רור. אני מביאה את כל השכונה". כשסיוון אומרת דבר כזה אני מתחילה להילחץ, כי היא מהטיפוסים האלה שמכירים את כוווולם, לא כמוני שבקושי מכירה את הבחור שעובד במכולת, נו, איך קוראים לו? אז עניתי לה: "אין בעיה מאמי, תביאי את כל השכונה אלייך הביתה. אני אשים מגש על הבטן (חודש תשיעי, יש כבוד) ואבוא, הכיבוד עליי". סיוון הייתה רצינית עוד מההתחלה: "את יודעת מה? למה שלא נעשה את זה באמת? אני שולחת הזמנה בווטסאפ השכונתי". לפני שהבנתי אם היא רצינית או מסתלבטת עליי, היא הכריזה "אז בשמונה אצלי. ביי" וניתקה. ככה נולד המפגש הראשון שלנו. זו גם הפעם הראשונה שיצא לי להכיר מקרוב את מרים המבוגרת, שגרה שני רחובות ממני ואף פעם לא דיברנו; את דנה, שתמיד במכולת לחוצה וממהרת; וגם את מיכל, שראיתי אותה פעם יושבת בערב עם הצעירים בפארק ועיקמתי להם פרצוף. הן כולן ישבו בסלון של סיוון, תמהיל לא ברור של נשים מכל מיני גילאים וטיפוסים. מי היה מאמין שיצא משהו כל כך טוב מהשילוב המוזר הזה, ושמפגשי "ישראלית מארחת", זה השם שנדביק להם, יהפכו לבילוי המועדף עליי. אחרי המינגלינג והחלפת המתכונים הציעה סיוון שנעשה סדנה כזאת, ההנחיות הן די פשוטות: בוחרים נושא שנוגע לכולנו, שואלים שאלה, כל אחת עונה בתורה במעגל, ובזמן שהיא מדברת כולן מקשיבות. נשמע לי שאני יכולה לעמוד בזה, חשבתי לעצמי. "מה זה בשבילך להיות ישראלית?", שאלה סיוון, ואני עצרתי לרגע את הבליסה, וחשבתי. מרים הייתה הראשונה לענות. היא סיפרה שהיא ניצולת שואה מהונגריה. "ממש כמה ימים לפני שנולדתי, נפלו פצצות על הבניין של דודה שלי. היא נהרגה כשהגנה בגופה על בתה הקטנה", מרים פלטה אנחה, "בשבילי להיות ישראלית ולחיות פה זו זכות גדולה מאוד. אבל כואב לי שיש שנאת אחים. אני מקווה עוד לראות את העם שלנו מאוחד, זה באמת החלום שלי". לא יודעת אם זה ההורמונים שגרמו לי להזיל דמעה, אבל ראיתי שזה נגע בלב של כולן, ומורן שישבה לידה הניחה עליה את היד. "עכשיו אני קצת מתביישת להגיד שבכלל ברחתי מהארץ", סיפרה מורן, "לפני כמה שנים עברתי לפנמה, ואז אימא שלי כתבה לי מהארץ שהיא לא יכולה יותר בלעדיי, ושהיא כבר קנתה לי כרטיס טיסה חזרה. חזרתי לארץ בגלל אימא, אבל אחרי שבועיים ברחתי שוב לפנמה, ושוב לא החזקתי מעמד - תוך יומיים ארזתי הכול וחזרתי לישראל. כי פתאום הרגשתי שאני חייבת לחזור הביתה. אחר כך הכרתי כאן את בעלי, הבת שלנו נולדה. אני רוצה לומר שלמרות כל הקושי

"ישראלית מארחת" הוא מיזם חברתי של מפגשי חברות בסלון. כל אחת מפנקת ומוסיפה לשולחן המשותף משהו קטן וטעים, וסביב השולחן נולד יחד שיח מרתק ומחבר של חברות. אנחנו מזמינות אותך להתארח וגם לארח בסלון, לשוחח על נושאים חברתיים שנוגעים בחיים של כולנו, להקשיב, לצחוק, להיות יחד. לפרטים אודות מיקומי המפגשים הקרובים israelit.org.il היכנסי לאתר

Made with FlippingBook - Online catalogs