ישראלית | עיתון נשים חברתי | נובמבר 2019

בעולם שבו כל אחת חיה בין ארבעת קירות ביתה, כשהתקשורת העיקרית היא בווטסאפ, וציפרלקס מחולק כמו סוכריות, מתעורר החיפוש אחר השבט האבוד שיחזיר את התמיכה והביטחון לחיינו פגישת מחזור

נגה זמיר

פרסמה חוקרת אלמונית בשם מרתה מקלינטוק מאמר 1971 "אפקט מקלינטוק", מכירות? בשנת . הטענה שלה הייתה כי המחזור החודשי של נשים הגרות Nature סנסציוני בכתב העת היוקרתי יחד נוטה להסתנכרן לנקודת זמן משותפת. הרעיון נולד במוחה של מרתה בשנה השלישית ללימודיה, כשמצאה עצמה במקרה בדיון שהשתתפו בו ביולוגים ידועי שם ושוחחו על תופעת סנכרון וסת אצל עכברים. מרתה, שהייתה סטודנטית צעירה לתואר ראשון, לא היססה והכריזה בפני כולם כי אותה תופעה מתרחשת גם אצל בני אדם. סטודנטיות במעונות המכללה שלמדה 135 למרות הגבות שהורמו, ערכה מרתה מחקר בקרב בה, מכללת וולסלי במסצ׳וסטס, וגילתה שמועד המחזור החודשי של שותפות לחדר ושל חברות קרובות התקרב במהלך השהות המשותפת. התופעה המרתקת זכתה לשם "אפקט מקלינטוק" על שמה. כיום המדע מתייחס בספקנות רבה לאמיתות התופעה, אולי כי בעידן שלנו הגוף מסונכרן בעיקר עם הגלולות ועם פיצוץ ההורמונים במזון, אבל בינינו, להרבה מאיתנו זה כן קרה. אם תפשפשו בזיכרון, תגלו שיש סיכוי טוב שגם לכן התאחד המחזור יחד עם זה של חברה טובה או עם זה של השותפות לחדר בצבא או עם זה של פרטנריות לטיול ארוך או עם זה של הקולגות במקום העבודה. האם זה מקרי? הרבה לפני מקלינטוק מתארים סיפורי פולקלור חוצי תרבויות ועמים תקופות קדומות שנשים חיו בהן יחד בשבט, מחוברות זו לזו ולטבע, ובדומה לטבע הפועל במחזוריות – יום ולילה, עונות השנה, כך גם המחזור החודשי של הנשים התרחש יחד לפי מולד הירח. האוהל האדום הסיפורים על האוהל האדום מציתים את הדמיון, ואפשר לעוף איתם על כנפי התחבושת ההיגיינית למחוזות רחוקים, שם יושבות הנשים לאור הירח, צעירות ומבוגרות מצטופפות יחד באחווה נשית, מלחששות וצוחקות. על מה הן דיברו כשהן בילו יחד שבוע באוהל? שבט נשים. שבט. משהו במילה הזאת מרגיש כמו חיבוק חם. בעולמנו הקר והמנוכר, שכל אחד חי בין ארבעת קירות ביתו, שהתקשורת העיקרית שלנו היא דרך הווטסאפ, שציפרלקס מחולק כמו סוכריות, שוב מתעורר הגעגוע להרגשת שבט שוקק חיים. יחד עם השבטיות נעלמה מחיינו גם תחושת הביטחון והתחלפה בבדידות, עצבים, סטרס, חרדות ודיכאון. כמה חסרה לנו סביבה שיש בה עזרה הדדית, שהנשים בה תומכות ביולדות, מגדלות יחד את הילדים, חולקות בידע ובניסיון, סביבה שיש בה כבוד ודאגה לזקני השבט. חברה שהיא כמו משפחה אחת גדולה שמסונכרנת עם הטבע האחד והשלם.

מדורת השבט כדי להבין את הצורך הבסיסי בתחושת שבטיות, נחזור לפעם הראשונה, וגם האחרונה, שהאנושות שנה, בממלכת בבל העתיקה, חיו התושבים 3,500 הקטנה הרגישה כולה כמו שבט אחד. לפני יחד בחיבור ובהרמוניה, והרגשת השבטיות העניקה להם תחושה של רחם מגן ובטוח. אבל זה לא החזיק מעמד. האגו המתפרץ - הטבע האינדיבידואליסטי של כל אחד - גרם למריבות ולהתרחקות. השבט התפרק והתפזר עוד ועוד, וכך נוצרה בהדרגה האנושות המודרנית. אנושות מנותקת. והיום אנחנו חיים בשפע בלתי יאומן, אבל בלב - משהו ריק. החלל הריק הזה אינו מתמלא מרגעים ספורים שבהם העלו לנו את השכר החודשי או שיצאנו לנופש בחו"ל, הוא מתמלא מקשרים טובים בינינו. "יחסים טובים שומרים עלינו מאושרים יותר ובריאים יותר, נקודה", חתם מחקר האושר של אוניברסיטת הרווארד - המחקר הארוך ביותר שנעשה אי-פעם וכלל ארבעה דורות. הצימאון לקשר מוציא אותנו לחיפוש אחר השבט האבוד שלנו. הנועזים שבינינו, שמאסו בקריירה, ברכב ובמשכנתה, מקימים קהילות אלטרנטיביות הרחק ממרוץ החיים וקרוב לאימא אדמה. הקונבנציונאליים יותר מוצאים אוזן קשבת וכתף תומכת בקהילות, בפורומים ובקבוצות וירטואליות לפי תחומי עניין משותפים. יוצא שכל אחד מאיתנו סגור בשבט שלו עם אנשים כמוהו, ובמקביל מפתח סלידה ועוינות כלפי השבטים האחרים. כך נוצרת חברה אגואיסטית ומפולגת שפועלת הפוך מהטבע האחד וההרמוני, וההפסד כולו שלנו. כדי לחזור לאותה הרגשה עוטפת ומגוננת של שבט, עלינו להתחיל לחבר אט- אט את כל הקבוצות השונות, ולבנות את אותו שבט מאוחד שחיינו בו פעם בבבל הקטנה, שבט שכולל את האנושות כולה. העולם היום הוא רחב ועצום, בסופו של דבר הוא כפר גלובלי קטן שבו כל אחד מאיתנו קשור לאחר ומושפע מהשאר. ומה מקום הנשים בשבט? על מה דיברו הנשים כשבילו יחד שבוע באוהל האדום? הן בטח סנכרנו את הרצונות, את השאיפות ואת המחשבות הנפרדות של כל אישה ואישה לדאגה אחת משותפת כלפי עתיד השבט כולו. הן בטח התאחדו כאישה אחת שהיא לב ליבו של השבט, אישה שמחזיקה ומכוונת את כולם לחיבור הולך וגדל מעל ההבדלים ומעל האגו המתגבר. יחד הן הדבק שהופך את החברה לשבט חם ובטוח, עד שכל החללים הריקים בלב מתמלאים בזכותן באהבה.

הסיפורים על האוהל האדום מציתים את הדמיון, ואפשר לעוף איתם על כנפי התחבושת ההיגיינית למחוזות רחוקים, שם יושבות הנשים לאור הירח, צעירות ומבוגרות מצטופפות יחד באחווה נשית, מלחששות וצוחקות. על מה הן דיברו כשהן בילו יחד שבוע באוהל?

4

Made with FlippingBook - Online catalogs