ישראלית | עיתון נשים חברתי | נובמבר 2019

כאן גרים בכיף ”אפשר להגיד שארבעת הילדים שלנו באו מתוך היוזמה שלו, שקשה להתנגד לה”, היא מספרת בחיוך, ”כשהרצון בא ממנו, איכשהו מתעורר גם בי רצון וזה מרגיש חי. אני צריכה להרגיש שהוא רוצה ויכול ומחויב”. יש קשיים בגידול הילדים? ”עם הילד הראשון היה לי קשה, הייתי חסרת ניסיון, הרגשתי אשמה. אבל היום אני יכולה להסתכל לאחור ולראות את כל השינויים שעברתי איתם. גדלתי יחד איתם. הם מלמדים אותי דברים חדשים ומעשירים אותי בניסיון”. איזה מין אבא הנרי? ”הוא אבא מאפשר. הוא נותן להם את כל מה שהיה חסר לו בילדות. קונה דברים בלי שהם מבקשים ממנו, מרשה להם לראות המון סרטים. ביומיום אין להם הרבה זמן ביחד, אבל אפילו בכמה דקות שהם נפגשים, הם מיד מספרים לו הכול. הם ההמשכיות שלו. הוא מאוד אוהב אותם. אין לנו חלוקת תפקידים בבית - זה אתה עושה, וזה אני עושה. הנרי עושה את כל מה שצריך, לוקח לחוגים, מחזיר, אבל צריך להגיד לו בדיוק מה לעשות. בכלל, כשאומרים לו שצריך משהו, הוא מיד נרתם. זו תכונה יפה שלו”. ואיזו עוד תכונה את אוהבת בו? ”אני אוהבת שהוא מסוגל להסכים עם ההחלטות שלי מעל לטובתו הפרטית. אני רואה את האגו הגדול שלו עם כל היכולות והנתונים שיש לו, אבל אם משהו הוא לטובת המשפחה הוא יודע להתגבר וללכת אחריי”. את לא מרגישה לפעמים שאת מקריבה את עצמך למען הקריירה שלו? ”בשלב זה של חיי אני מרגישה סיפוק מלהיות אימא נוכחת וקרובה. אני מרגישה שקיבלתי משפחה עם כל הקשיים

והטוב שבזה, וזה שלי, לא של אף אחד אחר. זה שלנו. הנרי תומך ונותן לי את התחושה שזה הבית שלי, ושהוא סומך עליי בניהול המשפחה שלנו. אם הייתי מרגישה שאני מוותרת על משהו חשוב, אני מניחה שהייתי משלבת עבודה עם הבית. חמותי תמיד אומרת לי, אולי תעשי איזה קורס ב׳וינגייט׳, תהיי מדריכת ספורט, אבל אלה החיים שלי, ואני מרגישה שהילדים עדיין תלויים בי, במיוחד הקטנה. אני פשוט נהנית מהנתינה שלי, והסיפוק שלי הוא בידיעה שהילדים שלי זוכים לאימא שמחכה להם בבית עם ארוחה חמה. אימא שדואגת, מקשיבה ומחבקת. האושר שלהם הוא המימוש שלי. אני לא אומרת שזה הסטנדרט, כל אחת ומה שמתאים לה. אולי כשהם יגדלו אחליט לפתח קריירה, מי יודע”. את לא מרגישה שאת מפסידה משהו? ”לפעמים יש תחושה של פספוס כי בחינוך אין תוצאות מיידיות. זה יום ועוד יום, ואת התוצאה רואים מתישהו אחרי שנים. אבל כשאני רואה כמה מיכאל אוהב את שושנה, זה ממלא אותי נחת, באמת”. רעיה, עצה טובה לקוראות? ”להקשיב לעצמך ורק לעצמך. טוב לי מאוד להיות עם עצמי, וקשה לי לקבל עליי סדר מסוים שאני חייבת להיות כזאת או אחרת, נגיד לעבוד או לא לעבוד. אני מאמינה שאישה צריכה להרגיש מה טוב לה, בלי כל רעשי הרקע שמבלבלים אותה. וגם זוגיות טובה היא כשאת מתחברת למי ומה שאת, ושבן-הזוג יודע מה טוב לך ותומך בך, אפילו כשקשה לך במקום שבחרת להיות בו. אני בחרתי להיות בבית והנרי מחזק אותי בהחלטה הזו גם ברגעים של שחיקה. הוא יודע איך לתת לי הרגשה שתפקיד האימא הוא משמעותי מאוד. גבר צריך להרגיש כבוד ואישה צריכה הערכה. ואני מרגישה מאוד מוערכת”.

אחרי שנים הוא סיפר לי שמהרגע הראשון הוא הרגיש שהוא לא יכול לעזוב אותי, שבאנו מאותו מקום ומצב בחיים, ואנחנו צריכים אחד את השני הכרנו בתקופת החגים. אני זוכרת שביום כיפור טיילנו ברחוב ומישהי צרחה לי: ׳מה את עושה? זה הנרי דוד׳. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, ואם אני מתאימה בכלל לתפקיד הזה של ׳אשת הסלב׳. ואז פעם אחת כשישבנו בחוף הים, דיברנו על מה כל אחד מאיתנו עובר, וגילינו שיש לנו הסתכלות דומה מאוד על החיים. הרגשתי אותו קרוב מאוד. אחרי שנים הוא סיפר לי שמהרגע הראשון הוא הרגיש שהוא לא יכול לעזוב אותי, שבאנו מאותו מקום ומצב בחיים, ואנחנו צריכים אחד את השני. בשלב די מוקדם של היחסים גיליתי שאני בהיריון. הנרי היה בדיוק בצילומים בחו"ל, אז בישרתי לו על זה בהודעת סמס. כשהוא חזר, היה לנו ברור שאנחנו מתחתנים. מובן שהיו לשנינו פחדים, אף על פי שהנרי תמיד אומר בראיונות שהוא חיכה לזה. כאילו שהוא לא יכול היה לעשות את הצעד בעצמו, והיה לו טוב עם זה ש׳הגורל׳ החליט בשבילו. התחתנו, מיכאל נולד, אבל עדיין לא הייתה הרגשה של משפחה. הכול קרה לנו כל כך מהר ובהפתעה, כשהקשר בינינו עדיין רק נבנה. הרגשתי שהוא צריך זמן לעכל. הוא היה חופשי ומפורסם, ופתאום הוא היה צריך להחליף את כל ההרגלים ולהתחייב למשפחה במקום רק לעצמו. כשחזרתי לעבוד אחרי הלידה, הנרי שאל מה דעתי לעזוב את העבודה ולהיות עם הילד. גם אני הרגשתי שמיכאל זקוק לי ואני זקוקה לו, וזו הייתה בשבילי הקלה שהנרי הרגיש ככה. כדי לעמוד בזה כלכלית עברנו לגור אצל אימא שלו. הייתה לנו שם תקופה קשה. עזבתי עם מיכאל לצפון, להורים שלי, והנרי נשאר אצל אימא שלו". מה השאיר אתכם יחד? "תקופת הפרידה הייתה צעד מכריע. תפסנו מרחק כדי לראות אם אנחנו באמת רוצים לבנות משפחה יחד או שאנחנו יכולים לחיות בנפרד. הנרי כבר רצה עוד ילד, וזה חיזק אצלי את הביטחון שאנחנו רוצים להיות יחד, ואלה רק קשיים בדרך. אבל זה דרש הרבה ויתורים, היינו צריכים להילחם כל אחד עם עצמו כדי שזה יצליח". היה שלב ביחסים שחששת לעתיד הזוגיות שלכם בגלל המקצוע שלו? "אני מרגישה בלי מילים איפה הראש והלב שלו – איתנו או לא. אם לא, והיו תקופות כאלה, אז יש את האינסטינקט הנשי שאני מפעילה – איך להשפיע עליו מהצד הרע, ואיך למשוך אותו מהצד הטוב, כל הכלים שיש לאישה כדי להחזיק את זה. זו אומנות. יש לי ביטחון מלא בו שהוא מחויב למשפחה. יש לו אופי כזה. הוא לא יקום וילך. אז אני צריכה רק להתמודד עם האגו שלי, עם מה שאני רואה או שומעת עליו, אבל בבית אני רואה את האדם שאני מכירה, ובטוחה שהוא לא יעזוב. כמו כל זוג, הרבה פעמים יכולנו להיפרד, אבל יש משהו ברצון של שנינו, שאנחנו מוכנים לקשר הזה. למשל יש לו תכונה שאחרי ריב גדול הוא יכול לעשות את הצעד הראשון לקראתי. אני לא מסוגלת. ואני יכולה להתרצות, יש לי את התכונה הזאת. וזה משלים".

Made with FlippingBook - Online catalogs