ישראלית | עיתון נשים חברתי | נובמבר 2019

ענת אלינב

לאן האהבה נעלמת, למה קנאה זו תכונה מעולה, מה כדאי לפרסם בראש חוצות, ולאן כדאי לטוס בחופשה הבאה? ענת אלינב עם מגוון עצות לחיים מתוקים כמו כנאפה

. שחקי, שחקי 1 אז נכון שהתאהבנו קשות, אבל אחרי שההורמונים עשו את שלהם והלכו הביתה, תכל׳ס מה נשאר? שניים-שלושה ילדים ואינסוף לחצים ושגרה שאינם עוזרים לאווירה הרמונית מי יודע מה. אז מה לעשות? או! בדיוק בשביל זה המציאו את הדמיון. להתאהבות של פעם יש תפקיד מרכזי בישימון הנוכחי. נסי להיזכר בה ולחקות אותה. אהבה, במלוא מובן המילה, היא תוצאה ממאמץ משותף, וזה שהיא נפלה עליכם מהשמיים לרגע, זה רק בשביל להילחם עליה ולזכות בה מחדש. אז שחקי את האישה המאוהבת, המעניקה, המתעלפת, המסוחררת, הכותבת מכתבי-אהבה, ומכינה לו מרק עם דלעת. וכשאת חותכת את האצבע ומתקשרת אליו, והוא לוקח אותך על הטוסטוס למוקד, ותופרים לך את האצבע, את לא מרגישה כלום - כי את מאוהבת. הבנת? משחק הופך למציאות - את זה לא אני המצאתי, זה ידוע ומוכח. ונכון, זה עלול להביך בהתחלה, אבל קפצי ראש ואל תדאגי, עוד שנייה בדיוק הוא יצטרף. או בקיצור: תתמידי במשחק מלאכותי, אבל תרגישי בהכי אמיתי. . שינוי בשנייה 2 פעם ניסיתי ללמד את הבכור שלי לרכוב על אופניים. ניסיתי, ניסיתי, עם גלגלים, בלי גלגלים, עם מקל, בשבילים סלולים ועל כנפי נשרים. ולא. ואז הוא נפגש עם חבר שהגיע על אופניים לגינה, הסתכל עליו, קינא, לקח את האופניים שלו, ורכב. מסקנה: לפעמים תהליכים אישיים של שינוי יכולים להימשך שנים, ובעצם, הפתרון האולטימטיבי הוא להקיף את עצמנו בסביבה מתאימה. אין כמו אדמה מדושנת ומניבה כדי להפעיל את שריר הקנאה ולשטוף את עצמנו בדוגמאות שמחייבות להשתנות, ומהר. אז איזו סביבה תרצו שתסובב אתכן? . ביטחון חברתי 3 תאגידי שיתוף חברתיים הולכים וצומחים מתוך הכרה שאם לא נדאג זו לזו, נישאר ממש בלי כלום, ולא עוד הרבה זמן. ורובנו עדיין ממשיכות לדאוג למעגל המצומצם שלנו; קונות את האשליה שצריכת מוצרים היא-היא האושר בהתגלמותו; מצד אחד דורשות ביטחון והבטחה לעתיד, ומצד אחר מצפות שמישהו יעשה את העבודה בשבילנו. מה לעשות? לשאוג בקול גדול ששותפות חברתית היא המפתח לבניית חברה איתנה ולפרסם יפה-יפה שעשייה ותרומה לחברה שוות כמעט כמו סוזוקי ויטארה החדשה. לפעמים החיים מתפוררים לי קצת. הבלאגן מתנפל עליי מכל הכיוונים, ואין מקום להסתתר כי כולם תופסים את האמבטיה. ומה בסך הכול ביקשתי? קצת נחת? איזו אנחת רווחה מפעם לפעם? מה הבעיה שלכם, חיים? אז תליתי על המקרר כמה עצות שיזכירו לי, כשאני שוכחת, שחיים מאושרים תלויים אך ורק בקשרים טובים עם הסביבה, ושיש לי מלא עבודה. בקטנה:

. טיול סובב עולם 6 רוב הזמן החיים הם לא גן של שושנים ומכניסים את האדם הממוצע לאובססיית חו”ל אחת לחודש-חודשיים - חופשה בכרתים, חופשה באיביי - כדי להירגע מהמתח ההישרדותי המצטבר. עד כאן סבבה. למה להרחיק לחו”ל כשאפשר להרגיש חו”ל בסופר? מה?! או, בשביל זה כל מה שצריך הוא לעבור עם מרקר על המקומות שצריך להדגיש בחיים שלנו, כדי להרוויח מהם את תחושת החופש, החידוש, הגילוי וההתלהבות. מחקרים נרחבים לחשו לי שמדובר - תתרגשו מזה בטירוף או לא - באיכות הקשרים שנזכה לה במהלך החיים. נשמע אולי פחות זוהר מהאייפל, אבל מבטיחה לכן פתיחת אופקים, הפתעות כל בוקר מחדש, חוויות מעשירות, טיול פנימי מרתק ושכר מצטבר ונצחי, כל זאת תמורת אפס שקלים וטיפה של רצון להשתנות. . הפוכים 5 לאישה ולגבר טבע שונה, אין מה לעשות, אנחנו לא שווים וברור שאנחנו, הנשים, גרסה מוצלחת יותר. ניחנו במבט בוגר ומקיף על המציאות, אנחנו מצליחות לעשות בו-זמנית יותר מדבר אחד, והיי, אנחנו יפות יותר. אם נחקור ונכיר את הטבע השונה של שני המינים, נבין הרבה יותר בקלות ועם פחות כאבי ראש - למה הוא כנראה לעולם לא יסחט את המטלית על השיש ולמה את מדברת הרבה; למה את נעלבת כשהוא שוכח את התאריך של אסיפת ועד הבית, ולמה הוא כעס כשאמרת לו שהוא טועה. הטבע שלנו הפוך, וזה טבעי. נבין את זה - נתכוונן נכון יותר, נכעס פחות וניתן לאיזון לשלוט.

. רווח נקי 4 בכל סוג של יחסים מוביל אותנו הרצון שלנו למלא את עצמנו בכמה שיותר הנאות - ובכמה שפחות מאמץ. דמיינו כמה שנים כאלה בחיים של זוג נשוי ותבינו למה כמעט בלתי אפשרי בימינו להחזיק מעמד. מה שמוביל לזה שאם לא נטפל בתכונה הזאת ונדע איך לעבוד איתה, הלך עלינו. אז איך חיים עם אגו, שעובד שעות נוספות כדי להפריד בינינו, בלי שהוא ינצח? נוטלים במקביל בכל האומץ את תרופת הנגד החזקה בעולם - ויתורים הדדיים. ותרי על חלק עיקש שלך - וקבלי תמורתו חלק אוהב שלו, ולהיפך. ישר מהשדה לצלחת בלי פערי תיווך. כשכל אחד מוותר על חלק מעצמו לטובת השני, נפער מקום לבן או בת הזוג להיכנס ולהשלים את מה שחסר. אחת-אפס לנו: השלמה הדדית - רק בוויתור הדדי. פעם ניסיתי ללמד את הבכור שלי לרכוב על אופניים. ניסיתי, ניסיתי, עם גלגלים, בלי גלגלים, עם מקל, בשבילים סלולים ועל כנפי נשרים. ולא. ואז הוא נפגש עם חבר שהגיע על אופניים לגינה, הסתכל עליו, קינא, לקח את האופניים שלו, ורכב

9

Made with FlippingBook - Online catalogs