העלאת ניצוצות
1
רגע לפני…..
מה שאתם הולכים לעשות עכשיו זה להילחם בהסחות הדעת של העולם. העולם סוחר בקשב שלכם – הוא רוצה אתכם
מגיבים, גוללים, צורכים. אנחנו מציעים את ההפך:
להיכנס לרגע של שקט ונשימה, שבו משהו בפנים מתחיל לזוז. ההמלצה שלנו: דקות. הכינו כוס של משהו 10 פנו לעצמכם שאתם אוהבים, שבו במקום נעים. קחו נשימה עמוקה. פתחו את הקובץ (אידיאלי להדפיס). אם אתם בנייד – קראו לרוחב. עברו איתנו ממצב של תגובה למצב של התבוננות – ממוח שמופעל מבחוץ, למקום שמקשיב פנימה. מה אתם צריכים כדי לעשות את הסוויץ'? אתם יודעים הכי טוב. תקשיבו לכם. תנו לזה לקרות. ובואו נצלול
2
העולם הזה הוא עולם מעורבב. בתוך הטוב מסתתרים שאריות של רע, ובתוך השקר מבצבצים שרידים של אמת. ערבוב זה הופך את המציאות למבלבלת ומאתגרת: לעיתים, רעיון הנראה טוב בתחילתו מתגלה כהרסני בטווח הארוך, ואיכויות עמוקות של עונג והתפעלות מושכות לא פעם גם לכיוונים שליליים. לא קל לחיות במציאות כה מורכבת.. בניצוץ השבועי ניכנס בעדינות ובזהירות אל היכל המקובלים ונלמד באופן בסיסי על ניצוצות הקדושה המפוזרים בכל דבר בעולם. על הטוב והאמת שנמצאים בניצוץ הקדוש אבל גם על הקליפות החומרניות והאינטרסנטיות שעוטפות ומשתלטות עליו לא פעם.
איך בוררים את האמת מהשקר? איך מעלים את הניצוץ חזרה למקורו? המאמר שלפנינו משרטט את תחילתו של השביל המיוחד של עבודת העלאת הניצוצות.
3
המצב המקורי – הבורא מתגלה בבריאה בפנימיות התורה מבואר בהרחבה שכל הטוב שבעולם, בכל פרטיו, משתלשל מאור השם העליון, שהוא מקור הכול. במובן זה, היופי, הפאר, הכוח, החכמה והנוי, הטעם המתוק והריח הנעים, איתני הטבע ופלאי תבל, הרֵעות והאהבה, העושר והשפע – הכול נמשך ומשתלשל מאור ה', שהוא מקור כל הטוב שבעולם. כמו שמופיע בפיוטים: "הנוי והנצח לחי העולמים", "החיל והחוסן לחי העולמים", "ההוד וההדר לחי עולמים" (פיוט 'האדרת והאמונה'), כי הכול ממנו יתברך; הוא השורש המצמיח ומחייה את כל ענפי המציאות. ובאמת, כל מטרת בריאת העולם נועדה כדי שנפגש דרך הבריאה עם הקב״ה, שכן שמו אין סופי, ואי אפשר להשיגו כלל, על כן הוא יתברך ברא את העולם ומתגלה באמצעותו. הקב"ה הוא מקור הכול, וכל היופי שאנו רואים בעולם זה שביב וניצוץ קטן ממקור היופי האין סופי העליון. כמו כן, כל הטעמים הטובים והמתוקים של המאכלים, הם שביב וניצוץ קטן מהמתיקות העליונה והמופלאה - המתיקות של האור האלוהי, מתוק האור לעיניים (לכן, כשחרב בית המקדש ניטל הטעם הטוב של הפירות (משנה סוטה ט יב), כי כל המתיקות נוצרה מהאור שהיה מתגלה בעולם, וכשנעלם האור מהעולם בחורבן בית המקדש, הצטמק כל השפע ונמוג, ושוב אין יופי, ואין טעם ואין אור ואין שמחה ונעימות וברכה). ובאמת, בעומק עומקים של כל נברא יש תשוקה קיומית עמוקה לשקף באופן שלם את בוראו ושהאלוקי יתגלה דרכו. ובמצב השלם המקורי, כל הנבראים לא השתוקקו אלא לייעודם ותפקידם, ולא נטו כלל לדרך אחרת. אלא היו מכוונים בצורה ישרה כפי רצון בוראם, לגלות את כבוד ה', ולהוסיף שפע וברכה בעולם. אלא שהחטא גרם לנפילת העולמות, והנבראים התנתקו מייעודם המקורי, עד שנקודת רצונם לא נוטה בטבעיות אל גילוי כבוד ה' אלא עלולה להופיע בצורה שמנותקת ממקורה. • נקודה להתבוננות – נסה להתבונן על כל דבר יפה, מרגש ומלבב בעצמך ובעולם כעל התגלות של החסד והחכמה האלוקיים שטמונים בדבר הזה. אפשר להפוך את ההתבוננות הזאת לברכה או תפילה ספונטניים שיש בה שבח והודיה אישיים.
1
משל ל'כלי' - הניגון והמוזיקה כדי להמחיש זאת, ניתן דוגמה מעולם המוזיקה. המוזיקה היא אחד הדברים הנפלאים שברא הקב"ה בעולמו. כל הצלילים הנפלאים, כל כלי המוזיקה וכל חכמת הנגינה, נועדו לגלות את אור ה', לרומם את הנפש ברגשות מרוממים ועדינים, לחשוף את העדינות של הנשמה, שאיפותיה וכיסופיה העליונים ולהעצים את דבקות האדם בבוראו. הניגון והנעימה הם ממש דרכים לגילוי אור גדול. כמו שהדיבור הוא כלי לגילוי המחשבה, כך הניגון הוא כלי לגילוי הנפש. ניגון טהור וזך, פותח את צינורות הנשמה וממשיך אור גדול לעולם. הניגון 'מעביר' עניינים רוחניים עמוקים, כדוגמת רגשי קודש של אהבה, שמחה ואמונה. ובימי קדם אנחנו רואים, שהנגינה נועדה ממש להיות כלי נשגב להתעלות רוחנית ולגילוי האור הא־להי, עד כדי כך, שכוח הנבואה לא היה יכול להתגלות על האדם בלי הניגון, כמו שאמר הנביא אלישע "וְעַתָּה קְחו לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'" (מלכים ב ג טו); וכל ספר תהלים מלא בסודות הנגינה ומסתיים בעשרה מיני כלי זמר של 'הללויה הללו אל בקודשו'. הזוהר אומר (בתיקונים נא ב) שכל הדברים הרוחניים הם דווקא בנגינה - התפילה, צריכה להיות בניגון, לימוד התורה צריך להיות בניגון, קריאת התורה צריכה להיות דווקא בנגינה, והתווים של מנגינת הקריאה נקראים 'טעמים', שעל-ידי ניגונם מרגישים את הטעם הפנימי והמתוק של דברי התורה. עבודת המקדש היא בניגון של הלויים. בעת עבודת המקדש, הנשמה היתה מזדככת ונטהרת ומתעלה בשמיעת שירתם ונגינתם של הלוויים, בקול ערגה וגעגוע וכיסופי קודש עליונים. גם הנבואה והשראת השכינה היא על ידי הניגון, וישראל יוצאים מהגלות על ידי הניגון. נפילת הניגון - ניצוץ אלוהי שנתון לקליפות כך הוא המצב המתוקן, בו הניגון ממלא את ייעודו האמיתי ואת סיבת בריאתו – להיות כלי שרת עבור הופעת הקודש בלב האדם, כלי לנבואה ולהתעלות הנשמה. במצב המתוקן, לא היתה אפשרות כלל להפריד את הניגון מתכליתו האמיתית, ולהשתמש בו לסיבות מקולקלות, ממש כשם שבשונה מבגדים, את גוף האדם אי אפשר להפריד מעצמיותו, ולקחתו 'בהשאלה'. כך היה הניגון, כמו כל יתר הנבראים, דבוק בשורשו, ונאמן לתכליתו האלוהית. אלא שחטאו של אדם הראשון הפיל את העולמות כולם, ובמובן זה נפלו כל בחינות הבריאה למטה והתרחקו מהאור. הכלים כבר לא מבטאים באופן טבעי
2
את האור. הניגון יכול לא רק לעורר את השאיפות הגבוהות והעדינות אלא גם לעורר באדם את היצרים הכי נמוכים ושפלים. בשפת הקבלה זה נקרא 'הניגונים שירדו ל'קליפות' - כלומר הם כבר לא מבטאים את האור, אלא עטופים בקליפה המשנה את ייעודם. כך נוצרו מנגינות זרות, של תאווה נמוכה ורוח טומאה. ניגונים זרים ופגומים, שמעוררים את חלאת הזוהמה החומרית, ומערבבים את הנפש, לעורר בה מידות רעות, והתנהגות מושחתת. עולם הניגון שנועד להיות כלי נפלא לבטא רגשות עמוקים מאוד, נפל ונשבר. הכלי נופל ומתרחק מן האור. כעת הוא נפרד מהאור, ועומד ב'שיקול', כשניתן להטותו לקדושה או חלילה להיפך. אולם בכל מצב, גם כאשר הניגון יורד וישנה אפשרות למנגינות פראיות ומשחיתות, עדיין נותר בכוח המקורי של הניגון 'ניצוץ' של אור, ניצוץ אלוקי. גם לאחר הנפילה, יש בו ניצוץ גדול וחזק. זאת הסיבה לכך שלניגון יש מעמד מרכזי כל כך בחיי הבריות, מפני שמונח בניגון כוח אלוהי גדול, ניצוץ שגנוז בתוך חכמת הניגון. לכן רבים נמשכים אל הניגון ומושפעים ממנו. אבל, היות שניצוץ זה נמצא בכלי נמוך שנפל, נוצר מצב שגם ל'קליפה' יש כוח. אפשר להשתמש בכלי היקר הזה של המוסיקה לביטוי הטומאה והקלקול, וכך מתחברים ניגונים המושכים את הרע ומגבירים אותו. וזה ממש בחינת גלות, שהיופי והפאר של הניגון, שאמור להיות אך ורק כלי לגילוי האור השלמות והטוהר, משמש לכלי בעבור היצר הרע, עד שלצערנו הרב עלול להרבות טומאה. גלות וגאולה - בכל דבר בעולם כמו הניגון והמוזיקה, כך גם כל הכוחות שבבריאה, נועדו להיות כלים ראויים להופעת ה'. אלא שהעולם נפל, וכל פרטיו נפלו למטה, עד שעלולים להופיע תכנים פסולים ומקולקלים. זהו המובן העמוק של סוד הגלות, שרוח הטומאה לוקחת את חלקי הבריאה, שהם כמו שברי ארמון המלך, ובונה מהם את בנייניה. כך ניתן לראות לדוגמא את כוחות האומנות שה' ברא, דוגמת הספרות והשירה ומגוון כוחות יצירה, שכולן נועדו להיות דרכי ביטוי אל האור העליון, אך לצערנו עלולים לנטות ליצירות פסולות. האומנות המקורית המתוקנת הופיעה במלאכת המשכן, אצל בצלאל ויתר האומנים שעשו את המשכן. בצלאל, ידע לצרף באומנותו את האותיות שנבראו בהם שמים וארץ (ברכות נה א), שהיה יודע לגלות את האורות העליונים בצורה נפלאה בכלי הקודש. כך מבואר בספרים, בדבר מהות האומנות, שהיא מלשון אמונה, שמשמעותה חיבור, כמו "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (במדבר יא יב).
3
כלומר שהאומנות יודעת לחבר בין הפנימיות לחיצוניות, לגלות את האור העליון בצורת הנבראים עצמם. כמובן שהדברים נכונים לא רק למוסיקה או לאומנות אלא לכל הכוחות שנבראו בעולם. כל הדברים נועדו להיות כלים לגילוי האור האלוהי, שכן טובו הגדול בא לידי ביטוי בכל דבר בעולם, ביופי של הבריאה, בריחות הטובים, בטעמים הטובים, בכסף, במחשבות וברעיונות החכמים והישרים ועוד. אלו הם ניצוצות הקודש שנמצאים בכל מקום ומקום בעולם. כל הערך העצמי והחשיבות האמיתית של כל דבר, מגיע מכוח הניצוץ האלוהי אשר בו, אבל ברגע שהניצוץ נמצא בתוך הקליפה, כלומר שכל הערכים והדברים הטובים שבעולם נותקו ממקורם, ועומדים לעצמם – הם יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה מקולקלת והפוכה ממטרת בריאתם המקורית. כשהם נופלים לקליפות הם בעצם הופכים להיות מטרה נפרדת, הסגורה ואטומה בתוך עצמה, ולא כלים אל האור. הטעמים הטובים עלולים למשוך את האדם לתאוות ומאכלות אסורים ומזיקים. האהבה, שהיא מידה נפלאה להשראת השכינה ואור השלום בעולם, בחיים הזוגיים, באהבת ישראל וברעות וידידות הבונים את העולם - נפלה למטה והסתאבה, עד שהיא מופיעה באהבות חומרניות ומקולקלות המשחיתות את הנפש וממוטטות את העולם. כלומר, כוח האהבה מסוגל לבוא לידי ביטוי בצורה הפוכה ממש מהייעוד האמתי שלו, הפוך למידת חסדו יתברך שמו, שהיא שורש האהבה העליון.
• נקודה להתבוננות – שימו לב שבכל כוח משמעותי במציאות ישנם שני 'מצבים' – הכוח המקורי הבריא שמביא שפע וברכה והכוח כשהוא בתוך 'קליפה' שהופכת אותו לחומרי, אגואיסטי ובעל אינטרס צר.
הניתוק מהמקור והגאווה כיוון שבעולמנו ישנה אפשרות שה'כלים' לא יגלו את האור, ושהכוחות יאבדו את תכליתם המקורית ויפעלו באופן הפוך, יכולה להיווצר בעולם האשליה של הגאווה. כל עוד ניכר שהקדוש ברוך הוא המקור האמיתי של הכול אז כל יצור וכל אדם פועל מתוך ענווה, מתוך הכרה שהאור מתגלה דרכו אבל הוא לא חלילה מקור האור. אבל ברגע שהכוחות והכשרונות מאבדים את הקשר למקור, כבר לא ניכר שהקדוש ברוך הוא הוא מקור הכל, והאדם מסוגל להתהדר בכישרונות שהקב"ה נתן לו, ולייחס אותם לעצמו. הוא מתגאה בעושרו או בחכמתו, בכוחו
4
ושליטתו, כאילו הם באים ממנו בלבד. כל זה הוא שקר גמור, שכן אין עוד מלבדו והוא יתברך המקור לכול באמת, אבל בגלל מה שמכונה בספרים כ'גלות השכינה', שלא ניכר בגילוי ממשי שהכול ממנו יתברך, בני האדם לוקחים את הכבוד לעצמם, ומיַחסים את הכשרונות שלהם לעצמם. הניתוק מהמקור הוא אם כל חטאת – מכאן באים גסות הרוח והגאווה, שכרון הכוח וגבהות הלב. כל אלה מתמרצים את יצריו של האדם, ועלולים להטביע אותו בזוהמה וגסות החיים. הכל מתחיל מנקודת השורש – מניתוק הניצוץ האלוהי ממקורו. צריך להחזיר את כל הטוב אל המקור, להכיר שהמלכות היא של ה' יתברך, וכל הטובה והברכה ממנו. בכך יתעדנו החיים ויתקדשו, וגם יתאחדו כל הניצוצות שבהוויה, לתכלית הכללית שלהם, להיות כולם משוררים שירת אין סוף, ומגלים הדר תפארת מלכות ה' בעולם. וזה עיקר עבודת ליקוט הניצוצות של האדם, להעלות ולחבר ולשייך כל דבר ודבר לה' יתברך. למצוא בכל כוח במציאות את החיבור שלו אל המקור. העלאת ניצוצות בתוך נפשו של האדם ומידותיו הבאנו דוגמאות של דברים בעולם כמו האומנות והמוזיקה. בנוסף לכל אלו יש כוחות ש'נפלו לקליפות' ועל האדם מוטל להעלותם, והם ממש מחוברים לאדם - והכוונה למידות האדם עצמו. לאדם יש מידות רבות, יש לו כוח של אהבה וכוח של יראה ופחד, כוח של גבורה, וכוח של רחמנות. כוח של ניצחון וכוח של הוד והדר, וכוח של התקשרות וחיבור לבני אדם, וכוח של כבוד והערכה ועוד. כל הכוחות האלו הם מידותיו של האדם. אלא ש"יצר לב האדם רע מנעוריו", ומידות אלו באופן הטבעי והראשוני שלהן אינן מבוררות ואינן מחוברות אל הקדושה ויש בהן עדיין הרבה אגואיזם ופראות. כוח האהבה של האדם בתחילת דרכו נמשך אחר אהבת המאכלים והתענוגים ואהבת הממון, וכן כוח היראה מתממש באופן 'נפול' כפחדים וחרדות. הגבורה 'נופלת' לכעס ושתלטנות וכן על זה הדרך כל מידות האדם עלולות להימשך אחר החיצוניות. מצד האמת, כל המידות הללו נועדו להיות לבושים אל העצמיות הטהורה של האדם, כלי ביטוי לאור הנשמה. כוח האהבה יגלה את האהבה של הנשמה אל בוראה, שיהיה מלא באהבה עזה ועמוקה אל אור ה' וקדושתו, ויאהב בחמימות הלב ובמסירות את כל ישראל, מצד שכולם בנים לה' ונשמתם קדושה וטהורה, ואף יאהב את העולם כולו, מצד שה' בראו ויצרו, וכן על זה
5
הדרך בכל המידות כולן. אולם גם במידות הנפש, כפי שהסברנו קודם, המידות מתלבשות ב'קליפות' שמכסות אותן, משנות את מסלולן ומצמצמות את הרגשות לתכלית קטנה ופרטית. דרך ההבנה של 'העלאת ניצוצות' אפשר להבין את סוד תיקון הנפש ואת העבודה הנכונה על המידות. תכלית עבודת הנפש אינה למחוק את המידות, אלא להעלותן אל מקומן האמיתי. לדוגמה האדם צריך לקחת את כוח האהבה שבנפשו, ולהעלותו אל מדורו האמיתי, שתהיה אהבה אמיתית כפי רצון ה' וכפי הייעוד לשמה נבראה האהבה - אהבה עמוקה, מלאת רגישות ויושר ומכוונת אל האמת. האדם איננו צריך להמציא את האהבה יש מאין, אלא להשיבה למצבה הראשון, ה'בראשיתי'. שכן בתחילת חייו של האדם, כוח האהבה נמשך אל דברים נמוכים ואגואיסטים, שהם בחינת הלבוש, שמידותיו מתלבשות בקליפה, ועיקר עבודת האדם היא להסיר את הלבושים האנוכיים המסתירים, וממילא להשיב את האהבה לשורשה. ככל שהאהבה מסירה את הלבושים הקטנים ומתגלה מלוא הדרה כך כוחה גדל והשפעתה מאירה שבעתיים. כל עוד האהבה נפולה וקטנה - היא חסרת חיות עומק ועושר, והיא מדולדלת ונבובה, שכן אין בה את האור והשפע של הנשמה. כוח האהבה בקטנותו הוא כגוף בלי נשמה מאירה, ורק ניצוץ דק וקטן מחייה אותו. ולכן נוכל לראות שמעשי תאווה מקולקלים מותירים את האדם מרוקן וחסר חיים לאחר מעשה. כי אין בהם חיים ואור, אלא דלדול וריקנות. רק בחיבור האהבה אל המקור האמיתי מתגלה אורה הגדול. וזהו סוד החיזיון המופלא של גאוני ישראל, הקדושים והטהורים, שהופיעה בקרבם אהבה פלאית ועליונה, כדוגמת רבי אריה לוין, ויתר חסידי עליון, שאהבתם היתה כנהר של אור, שהחייה נפשות רבות, והעניק חום ואור ללבבות רבים. וכל כך למה? – מפני שאהבתם נקשרה אל מקור האהבה העליון, והנשמה האלוהית שרתה בתוך מידת האהבה שלהם. הצדיקים הללו נעשו 'מרכבה לשכינה', וכוחות החסד והאהבה האלוהיים התגלו דרכם בעולם. העלאת ניצוצות במחשבות בעניין הטוב והרע המעורבים באדם, יש לדעת שבאדם קיימים כוחות רבים, ובכולם יש ערבוב טוב ורע - כוח המחשבה וכוח הרגש והמידות, כוח הדמיון וכוח הרצון - וכל אחד ואחד מן הכוחות הללו מהווה עולם שלם. בכל עולם כזה צריך לעשות מלאכת בורר, לברור את הטוב מהרע.
6
המחשבה היא מרחב שלם. המחשבות הן הווייה ממשית, מופשטת מלבוש גשמי, עד שנוכל לדמות את המחשבות כולן כעולם גדול שכולו שלל מחשבות ורעיונות. כוח המחשבה הוא אדיר והשפעתו על בני אדם גדולה מאוד. ושורש העניין הוא, שככל שהכוח גבוה ועליון יותר, כן השפעתו על הבריות ועל העולם גדולה יותר. ובאמת כוח המחשבה משפיע לאין ערוך יותר מכל כוח הנמוך ממנו. ואפילו צבא גדול אינו משפיע כמו מחשבות ורעיונות המושכים לבבות בני אדם. שכן המחשבות מעצבות תרבות וצורת חיים, ומשפיעות השפעה עמוקה מאוד על בני אדם ומושכות אחריהן את הלב, עד שכל התרבויות וכל בני האדם בונים את חייהם על פיהן. בתוך כל מחשבה ומחשבה יש ניצוץ של טוב שהוא גרעין האמת שבה, אבל ניצוצות הטוב עלולים להיות עטופים בשקר. לפעמים השקר מרוויח מניצוץ האמת, כיוון שבעקבות הניצוץ האמיתי השקר צובר כוח. בלשון המקובלים זה נקרא שהקליפה יונקת 'חיות' מהניצוץ הקדוש. ולעניינינו בעניין המחשבה, הקליפה משתמשת ברעיונות המהותיים באופן מסולף, ועל ידי כך לוקחת את העוצמה הגדולה שיש בניצוץ הקדוש, ברעיון הזה, ופועלת באמצעותם כדי להחיות את עצמה ולהעמיד את העוול והשקר. ככל שהרעיונות עמוקים וקדושים יותר, כך כוח הקליפה שלעומתם גדול יותר. לכן פעמים רבות, רעיונות שיש להם כוח רב של הרס וקלקול מכילים ביסודם ובתוכם ממש רעיון אמיתי ויקר. זה מה שאמר הזוהר הקדוש, שאין השקר מתקיים ללא האמת: "מכאן מאן דבעי למימר שקרא, יטול יסודא דקשוט בקדמיתא, ולבתר יוקים (תרגום: מי שרוצה לומר שקר, ייטול יסוד של אמת בתחילה ועליו ליה שקרא יקים את השקר)" (זוהר א ב ב). הקליפה והשקר לא יכולים להתקיים כלל ועיקר. ולכן, כדי להתקיים, לוקחת הטומאה גרעיני אמת, ניצוצות של קודש, ומנצלת אותם כדי לקיים את עצמה. זהו סוד מה שכתוב בספרים שהרע נדבק אל הטוב כדי לינוק ממנו שפע וקיום, וכמו שראינו בדברי האר"י הקדוש שהקליפות לוקחות את חלקי הטוב כדי לקיים את עצמן. לכן חשוב לברר את נקודות האמת המחשבתית שבכל הקליפות של האמונות והדעות, ולהשיבן למקורן האמיתי, כפי שרומז הכתוב ואומר "כִּי אָז אֶהְפֹּך אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדו שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג ט). הסוד של הביטוי 'שפה ברורה', הוא מלשון בורר, לאחר שיבררו מהם את נקודות האמת, ויסירו את כל הקליפות המסבבות אותן, אז הדעות יגיעו לייעודן ותכליתן.
7
יש בתוכנו געגוע לחיים שיש בהם עומק, כנות ונשמה. נולד מתוך הגעגוע הזה: מיזם תוכן יהודי ניצוץ שמחזיר לשיח את השאלות שבאמת משנות, ומציע להן קול צלול, פשוט ונוגע. הוא פונה אל הלב של הדור המחפש, הצמא, זה שיודע שיש עוד רובד לחיים ולא מוכן לקבל שטחיות כברירת מחדל.
כתבי הרב ראובן ששון, מקבלים תרגום חי ורלוונטי לחיים כאן ועכשיו.
דרך שיעורים כתובים קצרים, שפה בהירה ורעיונות שנוגעים בנפש, 'ניצוץ' מבקש להצית בתוכנו את האומץ לחיות אחרת — עמוק יותר, קרוב יותר, נאמן יותר לעצמנו.
נגע בכם? העבירו עכשיו את הניצוץ למישהו שיכול להפיק ממנו ערך
להצטרפות לניצוץ השבועי nitzots.co.il
8
Page 1 Page 2 Page 3 Page 4 Page 5 Page 6 Page 7 Page 8 Page 9 Page 10 Page 11Made with FlippingBook Ebook Creator