כלומר שהאומנות יודעת לחבר בין הפנימיות לחיצוניות, לגלות את האור העליון בצורת הנבראים עצמם. כמובן שהדברים נכונים לא רק למוסיקה או לאומנות אלא לכל הכוחות שנבראו בעולם. כל הדברים נועדו להיות כלים לגילוי האור האלוהי, שכן טובו הגדול בא לידי ביטוי בכל דבר בעולם, ביופי של הבריאה, בריחות הטובים, בטעמים הטובים, בכסף, במחשבות וברעיונות החכמים והישרים ועוד. אלו הם ניצוצות הקודש שנמצאים בכל מקום ומקום בעולם. כל הערך העצמי והחשיבות האמיתית של כל דבר, מגיע מכוח הניצוץ האלוהי אשר בו, אבל ברגע שהניצוץ נמצא בתוך הקליפה, כלומר שכל הערכים והדברים הטובים שבעולם נותקו ממקורם, ועומדים לעצמם – הם יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה מקולקלת והפוכה ממטרת בריאתם המקורית. כשהם נופלים לקליפות הם בעצם הופכים להיות מטרה נפרדת, הסגורה ואטומה בתוך עצמה, ולא כלים אל האור. הטעמים הטובים עלולים למשוך את האדם לתאוות ומאכלות אסורים ומזיקים. האהבה, שהיא מידה נפלאה להשראת השכינה ואור השלום בעולם, בחיים הזוגיים, באהבת ישראל וברעות וידידות הבונים את העולם - נפלה למטה והסתאבה, עד שהיא מופיעה באהבות חומרניות ומקולקלות המשחיתות את הנפש וממוטטות את העולם. כלומר, כוח האהבה מסוגל לבוא לידי ביטוי בצורה הפוכה ממש מהייעוד האמתי שלו, הפוך למידת חסדו יתברך שמו, שהיא שורש האהבה העליון.
• נקודה להתבוננות – שימו לב שבכל כוח משמעותי במציאות ישנם שני 'מצבים' – הכוח המקורי הבריא שמביא שפע וברכה והכוח כשהוא בתוך 'קליפה' שהופכת אותו לחומרי, אגואיסטי ובעל אינטרס צר.
הניתוק מהמקור והגאווה כיוון שבעולמנו ישנה אפשרות שה'כלים' לא יגלו את האור, ושהכוחות יאבדו את תכליתם המקורית ויפעלו באופן הפוך, יכולה להיווצר בעולם האשליה של הגאווה. כל עוד ניכר שהקדוש ברוך הוא המקור האמיתי של הכול אז כל יצור וכל אדם פועל מתוך ענווה, מתוך הכרה שהאור מתגלה דרכו אבל הוא לא חלילה מקור האור. אבל ברגע שהכוחות והכשרונות מאבדים את הקשר למקור, כבר לא ניכר שהקדוש ברוך הוא הוא מקור הכל, והאדם מסוגל להתהדר בכישרונות שהקב"ה נתן לו, ולייחס אותם לעצמו. הוא מתגאה בעושרו או בחכמתו, בכוחו
4
Made with FlippingBook Ebook Creator