החיבור לאמת הפנימית שושנה אלון יועצת לרפואת הנפש ומלווה נשים לגילוי העוצמה הפנימית יוצרת תוכן - מחדש נפש מתוך חכמת המילה העברית
יעוץ זוגי
אושרה רובינסון יועצת זוגית, מכינה זוגות לפני נישואים ולפני לידה, מרצה בנושאי זוגיות והורות
חֵירוּת - חַי ת ּוֹר.
ניסן
בהשראת חג הפסח הקרב ובא. מה זה חי תור? תור - הוא זכר היונה, ויונה הי סמל לשלום, קרי, חירות - זה לחיות שלום. בואו נודה, כמה ביננו חיים שלום? מעטים מאוד ואם בכלל, ואם כן זה האנשים שבורא עולם שוכן באמת בליבם והם הגיעו למדרגת אמונה וביטחון אבסולוטיים. מדוע מאוד קשה לחיות בשלום? מהסיבה שאין האדם בשלום עם עצמו, וכדי להיות בשלום עם העצמי, אני מחויב לברר מי אני ולשם מה באתי לעולם. האם לחיות עפ״י: ״אכול ושתו כי מחר נמות״, או לחיות עפ״י: ״אנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתי אותך ממצרים״. אלו שתי הגישות לחיים, כלא (מנטלי) או חירות! חירות - היא לא אחרת מאשר לחיות את ההתרה. מהי התרה? לשון להתיר/ לשחרר אותנו, ממה? מהקושי של עצמנו. איך נדע מה הקושי של עצמנו? תחילה - אם אנו מאשימים ולא לוקחים אחריות זה סימן לקצה הקושי. מה זה לקחת אחריות? להבין שיש בי כאב/ לופ שהוא רק שלי ורק אני יכול לעזור לעצמי לצאת משם. אחרי שלקחתי אחריות, עליי להבין מה רציתי לקבל מהאחר? יחס? משמע: אני תלוי/ה - (תלות רגשית) באחר ולא הצלחתי למצוא את הערך והעצמאות שבי. כשאנו מבינים את הרצון העמוק שלנו (שהוא תקף לכולנו - כולנו רוצים לקבל אהבה: יחס, ערך, כבוד וכו..), אנו בדרך להשתחרר. ואהבה זכה מרגישים כשלא תלויים באדם - אלא באהבה שלנו להשם. ככתוב: ״כָּל א ַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר – בְּטֵלָה א ַהֲבָה, וְשֶׁאֵינָה תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָה בְּטֵלָה לְעוֹלָם״. וזה בהחלט הקשה ביותר לרצות שיאהבו אותנו ולא לזכות לכך, ולמה, כי בדיוק זה העניין, צריך לזכות לכך - צריך לזכך את התלות וההתניה ולהגיע לאהבה טהורה (לראות את האחר), זה מה שהשם רוצה מאיתנו בעולם. וזה כמובן כשהיחסים מושתתים על אמון וכבוד. זה ההישג האנושי שלנו!! זה הנצחון!! וזה הנצח שלנו. נזכור! עלינו לשחרר את התלות הרגשית הזו ולהתאמן באהבה ללא תנאי, כי זוהי החירות וזהו השלום. ובכן, מה ההבדל בין חירות לחופש? חרות - מתייחסת לפן הרוחני, חופש - מתייחס לפן הארצי. ראו במילה חרות המילים: רוח ו חור, ואומר: כי חרות מתקיימת בנו כשאנו ממלאים את החור (הריק) ברוח, שזוהי כל ה(ת)כלית. חרות - זו תחושה שאין להסביר, הנשמה מרגישה שהגיעה הביי תה, מעין חיבוק מהקב״ה, התרגשות שיא, רצון לבכות בלי סוף על אהבת השם אותנו, על הבנת התכנית השלמה של השם להביא אותנו הביתה הכוללת בתוכה אנשים שהעבירו אותנו טלטלות רגשיות וכאבים שאין להם תיאור מלבד התואר ׳זיכוך הנשמה׳. חירות - מתקיימת בנו כשאנו מפי סיקים לכעוס על האחר ומבינים שמאז ולתמיד האחר שיקף לנו את כל מה שקיים בתוכנו, והאחר מאז ולתמיד נשלח להציף מתוכנו את כל מה שחוסם לנו את החירות. למשל: כעס טינה ושנאה - הם חסמים על הנשמה! ולכן קב״ה שולח אנשים הנושאים בתוכם את אותו הדבר כדי שנגיע לטלטלה כזאת גדולה שתביא להתרסקות ובניה מחדש שזה לחזק בנו את הערך העצמי שהוא הכוח המניע לחירות. לדוגמה, ישנם לא מעט אנשים ואף רבים מאתנו, שלא מצאו את ערכם ושורפים זמן יקר בריצוי העולם רק כדי להרגיש שווים משהו, ואומר: שכל כך ריק להם בפנים שהם מוכנים לסבול העיקר לנסות לקבל ערך מבחוץ. זה הפך חירות. זה פחד! לעומתם, אנשים המודעים לערכם לא צריכים להתאמץ בשביל שיאהבו אותם או יעריכו אותם, הם כבר לא תלויים באנשים, הם סומכים על השם בצורה אבסולוטית. זה לצאת אל החירות, זה למלא את החור - החוסר ערך שהם חוו עמוק פנימה ב רוח המשיבה אליהם את החיים. חופש - לשון חיפוש. ואומר: כי קודם נצא ל חירות נחפש לא מעט את עצמנו בכל מיני ״חופשות ותחפושות״ למיניהן. נזכור - חופש אמיתי הוא חופש ממלחמה פנימית, וחירות מתקיימת בנו כשאנו חיים את השלום בתוכנו. כשאדם מבין באמת שאין רע בעולם והכל כאן אהבה מוסתרת באנשים שלרוב אינם מודעים לעצמם אשר פיתחו אסטרטגיות הגנה (מניפולציות, שקרים, האשמות וכו׳..) לילד הפגוע שבתוכם, הוא משתחרר מכל אשמה ומתמקד בראיית הרע שבו - שזה חלק מאוד מתקדם בתהליך ההתפתחות של הנשמה הנקרא: חוש הכרת הרע. האדם מתעורר להבין שכל מה שהוא ראה באחר היה קיים בו - במטרה לנקות את המערכת הנפשית מקלקול מתמשך. ואומר: כשאנו רואים באחר רוע למשל, עלינו להבין כי הרוע הזה קיים בנו (מצריך כנות שיא), ורוע מתבצר בנו כשאנו לא נאמנים לעצמנו/ כשאנו פועלים ממקום של ריצוי. חירות - זה הפך ריצוי. חירות - זוהי אהבה זכה. מאחלת לכולנו הפסח הזה - שנזכה לנקות במקביל לבית הפיסי גם את הבית הפנימי שלנו - הנפש, ונהיה אמיצים מספיק לגעת גם בפינות שלא תמיד מגיעים אליהן או רואים אותן - ונשתחרר מעבדות שבנפש אל החרות שבנפש. שלום עלינו ועל כל ישראל.
"שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא" (יפה בלהה) זה תמיד קורה, שניה אחרי פורים, כבר ראש חודש ניסן. ואוטוטו חג הפסח ותמיד אנחנו המומים, לא מבינים, איך כבר הגיע. ואז מני קים, ממרקים, זורקים, מצחצחים. ופאף מגיע החג ונגמר באותה מהירות... ככה גם עם מזג האוויר, פתאום ברגע, החום מחליף את הקור והעמק היפה שלנו נצבע מייד בחום וצהוב. והכל קורה ברגע. י � לק זהו משל לא רע לחיים שלנו עצמם.. צוניות. לזה שדברים יכולים ברגע להשתנות. לזה שאנחנו יכולים לבנות משהו הרבה מאוד זמן ובעבודה קשה, וברגע אחד, פאף זה נגמר. הקיצוניות זהו משל לא רע לזוגיות שלנו. - כמו שבשום מקום היא לא טובה וחיובית, על אחת כמה וכמה בזוגיות שלנו. אם כל אחד מאיתנו רק יקצין את המחשבות שלו, את העי מדות שלו, את הרצונות שלו, את עצמו בלבד - שום טוב לא יצמח מזה. דברים שמשתנים ברגע - בכל רגע נתון, הכל יכול להשתנות. מצב כלכלי, אושר זוגי, מצב משפחתי, חברויות, בריאות ואפילו שעות שינה בעקבות הילדים. ואנחנו כזוג צריכים לבנות תשתית מספיק יציבה כדי להתמודד עם התנודות האלו. עבודה קשה שברגע נגמרת - ולעיתים, עבדנו קשה, בנינו קשר במשך שנים. קשר של קבלה, הכלה, כבוד, אמון- וברגע כל הדבר הזה עלול להתפוצץ ולהיגמר אם מישהו מאיתנו יחליט שדי לו. משבר זוגי עמוק מכל סוג, שייפער קרקע ותהום ענקית, שנגרם ברגע אחד. וכמה שזה קשה לבנות, ברגע אפשר לנתץ. הגדולה היא, שכמו שלוח השנה והטבע ממחזרים את עצמם שנה שנה, בלי להשתעמם, בלי לחפש גיוון - גם אנחנו כזוג נדע למחזר את עצמנו אחרי משבר. נתחיל לבנות אט אט, לאחות קרעים, לאסוף שברים ולהדביק מחדש. זוהי עבודה קשה ולעיתים אף מעייפת וסיי בסופה אביב, פריחה והתחדשות. זיפית אך חודש טוב, ואביב מלא פריחה ובשורות טוי בות.
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online