מידע העיר

עו"ד רינת ברק מתמחה בדיני משפחה,

צוואות, ירושות, תאונות דרכים תאונות עבודה ויפוי כוח מתמשך

הטור המשפטי

Rinatbarak . law @ gmail . com | 04-6060902 | 04-6308080

לשון הרע – איפה עובר הגבול בין דעה חופשית להוצאת דיבה?

אישית שנאמרה בתום לב על נושא ציבו־ רי ולא כהצגת עובדות – זו עשויה להיות . פרסום מותר – למשל, דיווח נכון 3 . הגנה על דיון פומבי בבית משפט, דיווח עיתו־ נאי וכד'. ומה קורה בעידן הרשתות החב־ רתיות? שם אנחנו נכנסים לשדה מוקשים. החוק אמנם לא השתנה, אבל המרחב שבו אנחנו פועלים השתנה לגמרי. בעבר, רק עיתונאים היו מפרסמים, היום – לכולנו יש את האפשרות לפרסם. פוסט בפייסבוק, תגובה בטיקטוק, הודעה בקבוצת וואטסאפ – כל אלה נחשבים "פר־ סום" לפי החוק. גם שיתוף של תוכן פוגעני או תגובה מסייעת או אפילו סמיילי מזלזל- כל אלה יכולים להת־ פרש כחלק מהפגיעה. ומה לגבי שיימינג? המונח "שיימינג" אינו מושג משפטי, אבל לפעמים מדובר בלשון הרע לכל דבר. אם הפרסום מדויק, נעשה בתום לב ומדובר על נושא ציבורי, זה עשוי להיחשב לגי־ טימי. אבל אם זו נקמה אישית, אם יש בו הגזמה או שהטענות לא מבוססות – זה עלול להיגמר בבית המשפט. אז כדי לא להסתבך ופתאום לקבל תבי־ עת לשון הרע, כדאי מאוד שלפני שאתם כותבים או משתפים משהו – תשאלו את עצמכם: האם זה נכון? האם זה נחוץ? זה נאמר מתוך כעס או מתוך נקמנות? האם הייתי מפרסם את זה גם אם האדם היה יושב מולי? ובמקרה של ספק – פשוט לא לפרסם. לסיכום, חופש הביטוי הוא זכות יסוד – אבל לא רישיון לפגוע. האחריות שלנו כבני אדם וכמשתמשים ברשתות החבר־ תיות היא גם משפטית וגם מוסרית. זכרו שלמילה יש כוח, היא יכולה לבנות והיא יכולה להרוס. תשתמשו בה בתבונה.

החוק מנסה לאזן בין שתי זכויות: בין הז־ כות לבטא את עצמך לבין הזכות שלא יפ־ געו בשמך הטוב. אז בעצם נשאלת השאלה – מתי באמת מדובר בלשון הרע? כדי שפרסום ייחשב לשון הרע, צריכים

לא מזמן, מישהי כתבה פוסט בפייסבוק על מסעדה שהייתה בה. היא תיארה חוויה גרועה, טענה שהאוכל מקולקל, שהמלצר היה גס רוח – ובסוף סיימה במילים: "אל תתקרבו לשם – גועל נפש של מסעדה!" הפוסט הפך ויראלי. יומיים אחר כך – נחת אצלה מכתב מעורך דין - תבי־ ש"ח. 100,000 עת לשון הרע על סך אנחנו נתקלים במקרים כאלו המון: עובד כותב פוסט בעמוד הפייסבוק שלו "הבוס שלי רמאי ומנצל עוב־ דים". הורה מפרסם בקבוצת הווט־ סאפ של בית הספר: "המורה לא מלמדת כמו שצריך, הילדים לא לו־ מדים כלום". שכנה מצלמת ומעלה בקבוצת הבניין: ״השכן שלנו זורק זבל ברחוב!״ כל הדוגמאות האלה אולי נכתבו מתוך תסכול או רצון אמיתי לשתף, אבל הן יכולות להיחשב לשון הרע לפי החוק. אז מה בעצם מותר לכתוב? איפה עובר הגבול בין חופש הביטוי לבין פגיעה בשמו הטוב של אדם אחר? לפי חוק איסור לשון הרע, כל פרסום שעלול להשפיל אדם בעיני אחרים, לבזות אותו או להפוך אותו ללעג, לפגוע במעמדו הציבורי או המק־ צועי או לפגוע בפרנסתו עשוי להיחשב לשון הרע. שימו לב, לא חייבת להיות כוונה רעה. הפרסום גם לא חייב להיות שקרי, גם אמירה פוגענית שנאמרה בתום לב עלולה להיחשב לשון הרע. מצד שני, אם הפרסום נכון, נעשה בתום לב, ויש בו עניין לציבור, ייתכן ותעמוד למפרסם הגנה לפי החוק. מאוד חשוב להבין, חופש הביטוי הוא זכות יסוד. זה הבסיס לדמוקרטיה. מותר לנו להביע דעה, לבקר, לשתף מחשבות, אבל כמו כל זכות, גם זו לא מוחלטת. היא מוגבלת כשיש פגיעה ממשית באחר

אין לראות במאמר זה תחליף לייעוץ משפטי אילוסטרציה

להתקיים ארבעה תנאים: . פרסום – בעל פה או בכתב, באינטרנט 1 או בכל מדיה אחרת, גם בקבוצת וואטסאפ ברבים או אפילו מול כמה אנשים. . זהות – הפגיעה צריכה להיות באדם 2 מזוהה, גם אם השם לא נכתב במפורש, מספיק שאנשים יכולים להבין במי מדובר. . תוכן פוגעני – כל אמירה שיש בה 3 ביזוי, השפלה, פגיעה במקצוע או באמון הציבור. . לא חלה אחת ההגנות שבחוק כמו אמת 4 בפרסום, הבעת דעה לגיטימית או פרסום מותר. גם אם תובע הגיש תביעה, זה לא אומר שהמפרסם יפצה את התובע באופן אוטו־ . אמת 1 : מטי. החוק קובע הגנות מסוימות בפרסום – אם מה שפרסמת אמיתי ויש בו עניין ציבורי – זו הגנה חזקה - אבל לא מספיק שזה נכון. צריך גם שתהיה חשיבות . הבעת דעה – אם מדובר בדעה 2 . בפרסום

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online