מידע העיר

אורה שושן

עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.

לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה

כששערים נפתחים בלב

הופכת את המרחב כולו לנשימה מחו־ דשת. אם כן, שערי תשובה פתוחים תמיד – אבל הדלתות שבתוכם קוראות לנו להיות שותפים במלאכה: לא להיסחף בזרם, אלא לבחור. להחליט מתי לע־ בור את הסף, מתי להניח לדברים לשקוע, ומתי לצעוד הלאה במסע שאין לו סוף. ואולי זהו סודו של אלול – חודש שבו אנחנו מוזמנים להרחיב את גבולותי־ נו, אבל לא בצורה מופשטת. הרחבה שיש בה קצב, כיוונים, עדינות. כמו חזונו של קרליבך, שבו כל מקום הופך למקדש, כך גם חיי היום־יום יכולים להתרחב ולהכיל קדושה – אך רק אם נדע לפתוח ולסגור במידה, לבחור מה להכניס פנימה ולמה לומר לא. תרגול קטן ופשוט לאלול: בכל בוקר, לפני שמתחילים את היום, לשבת רגע ולשאול – מה ה"לך־לך" שלי להיום? לאן אני מת־ בקש לצעוד? לבחור כוונה אחת קטנה – מילה טובה, סבלנות, הקשבה. ובע־ רב, רגע לפני השינה, לשאול – איזו דלת פתחתי היום? איזו דלת שמרתי סגורה? לא כשיפוט, אלא כתיעוד רך של מסע. כי בסופו של דבר, התשובה איננה תיקון חטא בלבד, אלא הזמנה לחיים רחבים יותר. שערי תשובה אכן פתו־ חים תמיד, אך אנחנו אלו שבוחרים לעבור דרכם, להניח יד על הדלת, לפתוח אותה בעדינות – ולצעוד שוב ושוב בנתיב האין־סופי של לך־לך.

בה פתוחים תמיד". אם כך, מדוע צריך בהם דלתות? כאן נגלית אמת עדינה: השערים אכן פתוחים, אך הדלתות מלמדות אותנו על מקצב פנימי. אין התשובה תנועה של פריצה חסרת גבולות, אלא הליכה קשובה – לדעת מתי נכון לפתוח את הלב ומתי דווקא לסגור כדי לשמור על הפנים. ב"אורות התשובה" מתאר הרב קוק את התשובה כתנועה חיונית, כמו כוח החיים עצמו השב אל מקורו. התשובה היא התרחבות הנפש: האדם שיודע לשאת הפכים בתוכו, שיודע להכיר בגם וגם ומסוגל לאהוב באמת. אך כדי שההתרחבות לא תהפוך להצפה, נדרשות הדלתות. הן מסמנות רגעי פתיחה, וגם רגעי מנוחה שבהם מה שנפתח יכול לשקוע ולהפוך לחלק מאיתנו. מסביר כי "לך־לך" בעל מי השילוח פירושו ללכת אל עצמך. התשובה היא לשוב אל הייחודיות הפנימית שהונחה בנו. אך כדי לגלות את האני העמוק, עלינו לדעת לסגור דלתות בפני מה שאינו שייך לנו – רעשים שבאים מב־ חוץ, ציפיות לא מותאמות לנו, תד־ מית... כל אלה מונעות מאיתנו לחזור למקום האותנטי שלנו. ו � , מזכיר שאין ייאוש בע רבי נחמןן לם כלל. כל נפילה היא פתח להתחלה חדשה, וכל סגירה של דלת היא הכנה לפתיחה גדולה יותר. התשובה אצלו היא תנועה ספירלית: ליפול, לקום, שוב ליפול ושוב לקום – ותמיד לה־ משיך ללכת. אין קו ישר, אלא מחול של צעדים, וכל דלת שנפתחת בלב

רחל המשוררת הטיבה לכתוב על חודש אלול: "בְּבֹקֶר אֱלוּל הָעוֹלָם וָרֹד וְתָכֹל, מַרְעִיף תַּנְחוּמִין. ש ֶׁמ ָּא לָקוּם, לְהִתְנַעֵר מֵעֲפַר הָאֶתְמוֹל, בַּמָּחָר לְהַאֲמִין?" הזמן שבו אור התשובה זורח. אלול. אור כזה שנוגע ברוך, מזמין אותנו לצאת למסע ולנוע פנימה. עוד מרא־ שית דרכנו כעם הוטבע בנו הציווי לנוע: הקב"ה פנה אל אברהם ואמר לו "לך־לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". עם הש־ נים הבנו שזו לא הייתה קריאה חד־ פעמית, אלא פס הקול של ההוויה היהודית – האדם איננו נשאר לעולם במקום שבו נולד, אלא צועד תמיד, מחפש, מתרחב. הליכה והתקדמות שאין להן סוף. אמר על פרשת ר' שלמה קרליבך ראה: "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות. יום אחד כל עיר תהיה ירושלים, יום אחד כל בית יהיה בית מקדש וכל ילד יהיה מפרחי כהונה." הדברים מבטאים חזון שבו הקדושה איננה תחומה אלא מתפשטת, כמו מעיין שמתרחב לכל עבר. אלול מזמין אותנו להפוך את החזון הזה לתנועה פנימית: שכל רגע בחיים יהיה ירוש־ לים קטנה, שכל בית – מקדש מעט, וכל ילד יגדל במרחב שבו שורה הש־ כינה. ו � מלמדים אותנו ש"שערי תש חזל"ל

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online