ריים על ידי השלכת רימונים. לאחר כשעה הצליחו להרחיק את החיילים המצריים. הנהג של הנגמ"ש נפגע בעין וביס קש משמואל שיחבוש לו את העין, כשסיים לחבוש לנהג את העין נפצע שמואל בעצמו מיריות. נהג הנגמ"ש זרק רימון אך נפגע שוב ונהרג. המפקד אפרים הגיע לראות מה שלום שמואל אך שמואל דרש לשלום אפרים שאמר שהוא בסדר. שתי דקות לאחר מכן שוב יריות. אפרים זורק רימון אך לרוע המזל נהרג.שמואל מבין שעליו להמשיך בקרב ולא לוותר. הקרב נמשך עד הזריחה. החיילים ששרדו את הקרב נותרו ללא נשקים, ללא רימונים, נתונים לגורלם. הכוחות המצריים מתקרבים שוב לטס נקים. אחד החיילים מוצא רימון בנס זורק על המצרים ומצליח לברוח מהם. המצרים מתקרבים עוד ועוד. שמואל שנותר ללא חברי הצוות וללא תחס מושת מחליט להעמיד פני מת - הוא יוצא מהטנק נשכב על הארץ ולא זז. המצרים מגיעים ומתחילים לעשות וידוא הריגה בחיילים. שמואל רואה את הכל. הם מגיעים אליו הוא לא נושם. הם יורים והכדורים נוחתים מסביבו, ובאורח נס - לא פוגעים בו. הם לא מפסיקים לירות, עוד ועוד, שמואל מבין שזהו, זה נגמר. הוא חושב על הבית, על ההורים, אומר ׳שמע ישס ראל׳ ומחכה לכדור הקטלני. אף כדור לא פגע בו. החייל המצרי לא מוותר הופך את שמואל עם הרגל, מכס וון אליו את הנשק. מעצור. הוא מוותר, והחיילים המצריים עוזבים את המקום. שמואל מסדיר נשימה. לא עוברות כמה דקות והם חוזרים שוב. שמואל מסמן לחייל שלצדו לא לזוז. הוא שומע שמבקשים מהם לקחת שבויים. הם החלו לבדוק מי בין החיים על מנת לקחת אותו אותם. שמואל רואה שלוקס חים חיילים ואז הגיעו אליו. הם מבינים ששמואל בחיים ולוקחים אותו לקצין שלהם. עם ההגעה לקצין המצרי שמואל רואה חיילים מצרים הרוגים ופצועים. הקצין המצרי שאל - מדוע לא נכנעת מיד? שאל, ונתן סטירה כואבת לשמואל. שמואל בתגובה ירק לכיוון הקצין המס צרי.. כולם התנפלו עליו והחלו להרביץ לו. שמואל לא נכנע. הם קשרו לו את הידיים וכיסו לו את העיניים. מישהו הוביל אותו לכיוון התעלה. כל מספר מטרים המוביל עוצר וצועק
סות, ארוחה אחת ביום, כוס מים אחת ביום. אין שירותים. האלימות כלפיו וכלפי השבויים היתה יומיומית. לאחר חודש בישרו להם שעסקת שבויים עומדת על הפרק. זה רומם את רוחו. הוא חשב רבות על הבית, על ההורים, המשפחה, על המושב. המס חשבות שעוד מעט ישוב הביתה חיזקו אותו ונתנו לו כוחות לשרוד. ארבעים וחמישה ימים היה שמואל בשבי המצרי. יום לפני השחרור לקחו המצרים את החיילים השבויים לפירמידות במצס רים וצילמו אותם. השחרור התעכב ביום אך היום המיוחל הגיע. שמואל שוחרר הביתה. רק עשרה ימים לפני השחרור קיבס לה המשפחה של שמואל הודעה שהוא בשבי. עד אז הוכרז שמואל כנעדר שלא ידוע מה עלה בגורלו. החזרה היתה מרגשת מאוד. המשפחה וקהילת המושב חיבקו את שמואל עם חזרתו. ביום שלישי חזר וכבר ביום ראשון נלקח שמואל לזכרון יעקב, לחקירה צבאית אודות השבי. שלושה ימים עבר תחקירים על ידי הצבא. בסיומם הוצע לשמואל תפקידים חדשים, כמו טבח או עובד רס"ר, שמואל סירב. הוא אמר שאם הוא יכול להיות רחוק מהבית זה רק בתפקיד בשריון. אם הצבא מחפש עבורו תפקידים אחרים זה רק קרוב לבית. בעקבות סירובו והתעקשותו לחזור לתס פקידו נכנס שמואל לעשרה ימים לכלא הצבאי! חייל ששב מהשבי המצרי, לאחר שלושה ימי חקירה נכנס עשרה ימים לכלא צבאי. רק לדמיין מה התחולל במוחו או כיצד הרגישה משפחתו בעת ההיא. שמואל המשיך לשרת בבסיס בצומת גולני עד לשחרורו מצה"ל. היום לאחר שנים רבות משחרורו, התחתן שמואל עם רחל (מיטצ') ולהם שני ילדים. הבן, שוהם - משרת כיום בצה"ל באותו גדוד ובאותו תפקיד ששמוליק שירת בו. הבת ספיר משרתת בחיל האויר. שמואל ולהפיץ 24/7 מקפיד ללבוש את החיוך טוב בעולמנו. שנה טובה לדוד גיבור כבר אמרנו?
7.10.1973 7.10.2023
יהוד, ומיד מתחילים הסובבים להכות את שמואל. כך זה קרה מספר פעמים עד שהגיעו לגשר. ומשם עלו על רכב לקהיר. השבי בתחילת השבי שמואל היה לבדו. הוא לא מודע למלחמה המתרחשת במדינה, לא מודע לכמות הגדולה של השבויים. הוא עובר חקירות קשות כשהוא אזוק ועיניו מכוסות. ביום הרביעי בשבי החליטו המצרים להוציא לשמוליק את הכדור בגב שפצע אותו בקרב. בימים שאחרי נהגו המצרים להכות את שמואל על הפצע על מנת לשבור את רוחו ולהחליש אותו. שמואל לא נשבר בחקירות אך החל לסבול מסיוטים והרגיש רע וחלש מאוד, והאחד הימים, התעלף ונפל. בבוקר מצא את עצמו עם אינפוזיה כשס מספר אנשים סביבו. התנאים בשבי היו קשים. הצמא היה כבד ושמואל ביקש מהמצרים ללכת לשירוס תים כי חשב ששם ימצא מים. אך המצס רים הביאו לו סיר לחדר. תחושת הצימאון הלכה וגדלה. לאחר מספר ימים שמואל עבר למקום אחר, גדול יותר עם הרבה חדרים. שם ראה אנשים רבים, פצועים ומלוכלכים. לפתע שמע דיבורים בשפה העברית והבין שהאנשים האלה הם חיילים כמוהו שנלקחו בשבי. שמואל היה בחדר לבד. עם עיניים מכוס
מלחמת יום הכיפורים שפרצה, הפתיעה לחלוטין את הצמרת והביטחונית באותם ימים. המלחמה התחילה בכאוס גדול בצד הישראלי. חיילים רבים נהרגו, שבויים רבים נלקחו בשבי הסורי ובשבי המצרי. שמואל (שמוליק) מנחם, בן מושב ירדנה, נלקח בשבי המצרי . גלית מנחם ויצמן, מביאה את סיפורו. 1973 בתאריך המצמרר שבעה באוקטובר בשנת
. חדור מוטיבציה ובתחושת 1972 דש מאי שליחות עצומה לבש את מדי הזית ויצא להגן על המדינה. שירת שמואל בבסיס 1973 באוקטובר רפידים, עמוק בתוך סיני. בשישה באוקטובר, ביום הכיפורים קיבל הצס וות של שמואל הוראה לעבור לתעלה. (תעלת סואץ). הצוות החל להתארגן למס שימה כשבשעות הצהריים החלו מטוסים מצריים להפציץ אותם. סיפור הקרב 14:00 לאחר הפצצת המטוסים בשעה בצהריים עלה שמואל יחד עם הצוות על הטנקים ונסעו לכיוון התעלה. הצס וות הגיע לתעלה לקראת הערב והמשימה החדשה היתה להגיע למוצב "מצמד" הנס מצא במרכז סיני. עם הגעתם למוצב קיס בלו שוב הוראה לצאת ולהסתובב בציר. כל הזמן הזה שמואל וצוותו לא עודכס נו שפרצה מלחמה, ולא ידעו מה קורה במדינה. בלילה הטנקים נעו במרחב 2 עד השעה ואז שוב קיבלו פקודה חדשה לנסוע למס קום אחר. בזמן הנסיעה הבינו כי משהו
אחר קורה, הם ראו כוחות מצריים רבים ושמוליק ששימש כנהג טנק נהג במהירות על מנת לעבור בבטחה את הכוחות המס צריים. הם היו שלושה טנקים כשלפתע הבינו שטנק אחד מתוך השלושה נקלע למארב ונפגע. נגמ"ש שהגיע למקום חבר אליהם כשהס פקודה החדשה כעת היא לשוב ולראות מה קרה עם הטנק שנפגע. בדרכם לטנק שנפגע נפגעו שני הטנקים הנוספים והנגמ"ש. הטנק של שמואל נפגע, שמואל מנסה בכל כוחו ומאודו לנסות להזיז את הכלי העצום הזה ללא הצלחה הפגיעה היתה קשה. מפקד הטנק, אפרים, נתן הוראה לצאת מהטנק. המצרים ירו עליהם פגזים בלי סוף. שמואל החל לרוץ בזיגזג לכיוון טנק אחר על מנת לא להיפגע. הוא הצליח להגיע לטנק השני ושם פגש שבעה עשר חיילים נוספים. חיילים ללא נשק, העוזי שהיה ברשותם לא היה תקין בגלל החול הרב שנכנס אליו. למספר חיילים היו ריס מונים והם החלו בהרחקת הכוחות המצס
מאת: גלית מנחם ויצמן
שירה ויצמן ואמתי מנחם ממושב ירדנה למדו בכיתה י' כשפרצה מלחמת חברות .2023 ברזל בשבעה באוקטובר המומים מגודל הזוועה ומהמחדל הבס לתי נתפס הם יצאו לחקור על מלחמת יום הכיפורים שעד אותו היום, השבעה ס � היתה אותה מלחמה הי 2023 באוקטוב ר טורית - המחדל הגדול בישראל. בכדי ללמוד לעומקם של דברים, וממקור ראשון - ישבו השניים לשיחה עם הדוד הגיבור - שמואל, ושמעו ממנו את סיפור גבורתו המצמרר. השיר אין לנו ארץ אחרת מתנגן לאיטו ברדיו כששירה ואמתי יושבים יחד בהס סעה חזרה מבית הספר וכותבים שאלות לראיון עם שמואל. הם נבוכים ומתרגשים בו זמנית ובעיקר לא מאמינים שהם עוד רגע ישמעו על השבעה באוקטובר של הדוד המיוחד, אח של סבא יוסי (מנחם). שמואל מנחם התגייס לחיל השריון בחוס
בצילומים: שמואל ביום השחרור מהשבי, וכיום בביתו במושב ירדנה. התמונות באדיבות המשפחה.
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online