בחזרה לתוכן העניינים
בתהליך כזה, ההזדהויות השלכתיות מוטמעות באינטראקציה והתהליך הוא דו-כיווני ונזיל. במודל שלו, תפקידי המטופל והאנליטיקאי הם הדדיים ודו-צדדיים כאחד. שטרן חוקר את הדיאדה האנליטית מנקודת המבט של "האינטרפרסונליזציה של הדיסוציאציה", ומתאר מחדש את ההזדהות ההשלכתית כצורה של "מימוש בפעולה דיסוציאטיבי" שניתן לתארו כ"ייחוס החלקים הדיסוציאטיביים של האדם לאדם אחר, שאליו מתייחסים כאל זר, חלק דיסוציאטיבי ומנותק של עצמך" )שטרן, .(2011 עבודתו של Philip Bromberg ) (Bromberg, 1998, 2006, 2011 מתמקדת בסיטואציה האנליטית כשדה מורכב של השלכות והפנמות שבהן ניתן לעבד את החוויה העצמית הדיסוציאטיבית של המטופל ולהשיב אותה אליו. הוא מתאר את התהליך שבו מצבי-עצמי דיסוציאטיביים אצל המטופל מעוררים מצבי-עצמי קשורים אצל האנליטיקאי בתקשורת לא-מודעת שתפוענח אז על ידי המשתתפים. אחד הדברים המשותפים בין ההשקפה ההתייחסותית למימוש בפעולה לבין הזדהות השלכתית על פי ביון היא שבכל אחת מהן מושגת ההשפעה הטיפולית על ידי הפיכת החוויה ה"גולמית" שאינה יכולה לשמש ליצירת משמעות )אלמנטים בטא של ביון ] ([1962,1963 לאופן אשר ניתן הן על ידי המטופל והן על ידי האנליטיקאי )אלמנטים אלפא של ביון( )סטרן, .(2011 פן אחד המבדיל את תיאוריות השדה של בראנג'ר ופרו )ראה להלן( מזו של ברומברג ושטרן הוא שכאינטרפרסונליסטים, הם מדגישים יותר את בין המטופל והאנליטיקאי כשותפים בתהליך. גם שטרן וגם ברומברג שמים דגש רב על מה בין מטופל לאנליטיקאי ורואים את חקר האינטראקציות המציאותיות הללו ואת המשמעויות האפשריות שלהן )כלומר עיבוד ההזדהויות ההשלכתיות( כלב ליבו של התהליך האנליטי.
ב. .3 תרומות והתפתחויות באמריקה הלטינית
הרעיונות של מ' קליין זכו להערכה רבה בארגנטינה בשנות ה- 50 וה- 60 ומשם התפשטו באמריקה הלטינית, והמשיכו להתפתח. השימוש בהם היה יצירתי כך שנוצרו נקודות מבט חדשות שהעשירו את הרעיונות המקוריים של מ. קליין וחסידיה. תרומות מאת היינריך ראקר ) ,(1910-1961 ווילי ומדלן בראנג'ר, ליאון גרינברג, אנריקה פישון ריבייר, ארמינדה אברסטורי, חוסה בלכר, אנחל גארמה, מארי לנגר, נחשבות כתרומות המקוריות העיקריות של אמריקה הלטינית בתחום ההזדהות ההשלכתית. מכיוון שהזדהות השלכתית היא לעתים קרובות האמצעי היחיד של מטופלים לתקשר תכנים נפשיים כואבים מכדי לנסח אותם, קבלה והבנה של השלכות המטופל מהווים כלי מדויק ומיוחד בעבודה עם מקרים קשים. האנליטיקאי הארגנטינאי היינריך ראקר , בעבודתו המרכזית על העברה נגדית, תיאר כחלקים מהותיים של הקשר הטיפולי. , האנליטיקאי משתמש בהיבטים של עצמו כדי למצוא דרך להבין את הדרכים והמשמעויות של הקונפליקטים הפנימיים של המטופל, תהליך המכונה לעתים קרובות אמפתיה. במקביל, הניסיון שלו/ה להבין את הלא-מודעות שלו יאפשר לו/ה לגלות איזה אובייקט פנימי של המטופל הוא/היא מייצג בהעברה, ב-כאן ועכשיו של הפגישה האנליטית, שלרוב היה האובייקט שנדחה והושלך בהזדהות השלכתית )ראקר, .(1957 ,1953
58
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online