בחזרה לתוכן העניינים
למטופל ולאנליטיקאי יש תפקידים, עמדות ומשימות תואמים אך אסימטריים הן במסגרת הפנימית והן בזו החיצונית. חשוב לציין את ההשפעה ההדדית שיש לשני אספקטים אלה של המסגרת. המטופל יצטרך לקבל את התנאים של המסגרת ולהסכים לשתף עמהם פעולה, ככל שיוכל. גם האנליטיקאי יצטרך להסכים לקבל את התנאים האלה. כל כישלון של המטופל לעמוד בתנאים יהיה נושא לחקירה אנליטית ולכן יהפוך לחלק מן התהליך האנליטי. עם זאת, גם המטופל תורם למסגרת את נקודת מבטו, המושפעת מן הפנטזיות הלא מודעות שלו, שעל האנליטיקאי לפרש אותן. על האנליטיקאי גם לקחת בחשבון כל התבוננות של המטופל באשר לטעויותיו שלו ) Rosenfeld ;1987 Limentani .(1966 פרנצי המליץ על גמישות טכנית גדולה יותר; הוא האמין שלהחזיק במסגרת המסורתית בטיפול במטופלים קשים יכולה לחבל בקיומו של הטיפול ובהתפתחותו. פרנצי ) (1955 ,1928 הציע את הרעיון של ״טקט״ שמאפשר לאנליטיקאי לשנות את הטכניקה בהתאמה לכל מטופל, כדי לסייע בהתקדמות האנליזה. עם זאת אין הכוונה ל״הכל הולך״ ושהאנליטיקאי יעשה ככל העולה על דעתו בחדר הטיפול. פרנצי הבחין בין רגישות אנליטית ובין אדיבות .(kindness) הוא דיבר על , על פיו מי שמתכוון לעשות אנליזה לאחרים, יעבור אנליזה בעצמו. בדרך זו, חשב פרנצי, ייעלמו ההבדלים הטכניים בין אנליטיקאים. ג׳וזה בלכר , (Jose Bleger 1967) אולי האנליטיקאי הראשון שחקר באופן שיטתי את המסגרת, תיאר, בעקבות ,Gitelson (1952) את המצב האנליטי כמכלול התופעות המתרחשות ביחסי המטופל-אנליטיקאי. הוא מפרק את הסיטואציה באופן הבא: : תופעות אותן ניתן לחקור, לנתח ולפרש ו : לא- תהליך , במובן שבנויה מקבועים שבתוכם יכול התהליך להתקיים . לפי בלכר, כאשר המטופל פוגש את המסגרת אותה מציע האנליטקאי – - לא קל לפענח את הפנטזיות הלא מודעות הסמויות הנשארות אילמות; אלה יתגלו רק כאשר יש שיבוש במסגרת. עבור בלכר, הפנטזיה הלא מודעת המרכזית של המטופל היא שהמסגרת הוא המקום בו הגוף שלה/שלו מתמזג עם הגוף הפרימיטיבי של האם. לפיכך, ישנה הפועלת כמיכל "האילמת" , וזהו ״החלק הפסיכוטי של האישיות״. בלכר מתכוון בכך לאגו הפרימיטיבי שהוא לא מאובחן בשל היחסים הסימביוטיים עם גוף האם. ) Melzer ,(1967 כשהוא דן במה שהוא קורא ׳ידיעת הטבע של התהליך האנליטי״, ) 1967 עמ' (10 מבחין בין שני נושאים טכניים. האחד כרוך במה שהוא קורא: ״איסוף ההעברה״ ) ,( the gathering of transference והשני: ״יצירת/בריאת המסגרת״. הוא מבחין בין שתי נקודות אלה ומדגיש שככל שהפירוש יהיה חשוב ל״ריפוי״ ולפיתוח התובנות, זה אינו עיקר העבודה של האנליטיקאי בבואו לכונן ולשמר את התהליך האנליטי. זה נעשה, ע״פ מלצר, באמצעות ״יצירת/בריאת המסגרת״, עבודה מתמדת בה ימצאו ביטוי תהליכי ההעברה של המטופל. המשגתו של ביון את המסגרת האנליטית תואמת לזו של פרויד: ״ אנליזה צריכה להתקיים בתנאי חסך )דפריבציה(, כך שבשום רגע אל להם, לאנליטיקאי או למטופל, לאבד את תחושת הבידוד ( isolation) בתוך היחסים האינטימיים של האנליזה״. )ביון, ,1963 עמ' .(15 תפיסתו של ביון את המרחב האנליטי מחברת בדידות ואינטימיות. יצירה זו של מסגרת אינטימית ועם זה מתנזרת, הכרחית כדי שתיווצר אווירה בה מציאות שהיא מעבר לתופעות, זו שהינה חסרת צורה, " , O" תוכל להחוות ו״להיות״ ולא רק להיות ידועה באופן שכלי ) ,1965 עמ' .(153 המסגרת מאורגנת סביב המושג של ביון ״טרנספורמציות״, מקום בו ניתן
70
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online