בחזרה לתוכן העניינים
לטפח את הופעתה של תחושת אמת רגשית מוחלטת - שינוי בצורה – המוסבר לרוב כהחייאת חלקים בעצמי שעד כה טרם נולדו. מאמרים עכשווים אחדים המתייחסים למסגרת, קושרים בין ממדי הזמן והמרחב של המסגרת החיצונית עם המסגרת הפנימית של האנליטיקאי כדי לדון בדרכים בהם המסגרת מייצגת את הרמות המוקדמות ביותר של החזקה והנוכחות האמהית. מאמרים רבים מבין אלה ממשיכים את הדגש של בלכר על המשמעות הלא מודעת של המסגרת/הסטינג עבור האנליטיקאי והמטופל, ומשתמשים במושג יחסי האוביקט של ביון - מיכל/מוכל, ובמושג השדה האנליטי של הבראנג׳רים ) Barangers, 2008; Civitarese, 2008; Churcher .( 2005; Green, 2006
ב. המסגרת החיצונית
פרויד נתן את העצות הבאות: ״הוא מזמין אותם )המטופלים( לשכב בצורה נוחה על הספה, כשהוא עצמו יושב על כיסא מאחוריהם מחוץ לתחום ראייתם״ )פרויד ,1904 עמ' .(250 היו סיבות אחדות לכך שפרויד נתן את העצות האלה. סיבה היסטורית: במקרים קליניים ב״מחקרים בהיסטריה״, מציין פרויד, שהמטופלים אותם ביקר, שכבו לעיתים קרובות על ספה או כורסא ושהם העדיפו להישאר בתנוחה הזו, בעיקר אם עצמו עיניים בזמן שדיברו על תחלואיהם. מאוחר יותר הוא הוסיף מניע סובייקטיבי להימנעות מישיבה פנים אל פנים: חוסר הנוחות והעדר החופש כשהמטופלים התבוננו בו. אבל הוא נותן גם סיבות אחרות: עבור המטופל: ״]...[ נחסך מן ]המטופל[ כל מאמץ שרירי וכל רישום חושי שיכול להפנות את תשומת לבו מן הפעילות המנטלית שלו״ )פרויד, ,1904 עמ' (250 ועבור האנליטיקאי: ״כשאני מקשיב למטופל, אני מתמסר לשטף מחשבותי הלא מודעות, ואיני רוצה שארשת פני תספק למטופל חומר לפרשנות או תשפיע על מה שיאמר״ )פרויד, ,1913 עמ' 106 מהדורה עברית(. אחרי מאה שנים של נסיון מצטבר אפשר לקבוע שהעצות האלה תקפות. השימוש בספה כדרך לאפשר למטופל להתמקד בתהליכי נפשו יוצרת נסיגה נפשית, וזו מאפשרת העלאתם של פנטזיות וקונפליקטים לא מודעים ברשת האסוציאציות. וויניקוט ) (1955 הבין את המסגרת האנליטית כמאפשרת את התנאים בהם ניתן יהיה לפגוש, לבטא ולפרש הפרעות התפתחותיות הנובעות מכישלונות התפתחותיים וטראומות, באופן שתתאפשר התקדמות התפתחותית )ר׳ למטה: .( . כולל את משך השעה, 45 או 50 דקות; תדירות גבוהה של פגישות, בין שלוש לחמש פעמים בשבוע; ומשך הטיפול. בעוד שלא ניתן לקבוע את משך הזמן של הטיפול כולו, כיוון שלכל מטופל תידרש תקופה שונה, ידוע כי בדרך כלל מדובר בטיפול הנמשך שנים רבות. ככל שהגענו להבנה טובה יותר של חיי הנפש, בעיקר כזו הנוגעת בשכבות פרימיטיביות ופסיכוטיות של המטופלים, התארך משך האנליזות. שאלת תדירות המפגשים היא כיום נושא שנוי במחלוקת, עבור חלק מן האנליטיקאים תדירות המפגשים אינה רלבנטית, עבור אחרים זהו נושא חשוב. הראשונים חושבים שמה שחשוב הם העמדה והפעילות של האנליטיקאי, או ״המסגרת הפנימית״. אנליטיקאים אחרים חושבים שכדי לפתח את הפעילות של האנליטיקאי ומסגרת פנימית נאותה ביחס למטופל מסוים, נחוצים יחסים אינטנסיביים ולכן תדירות גבוהה של מפגשים היא גורם מכריע. הם גם גורסים שתדירות גבוהה הכרחית עבור המטופל החוקר את נפשו
71
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online