בחזרה לתוכן העניינים
analyst) ובכלל זה גופו. בולוניני חקר את האמפתיה הפסיכואנליטית ) ,(2004 אותה הוא ממקם ברגעים של מגעים רגשיים עמוקים ותובנות המתרחשות בין המטופל והאנליטיקאי בשעה: ״צרוף מבורך של רגשות, דמיון והתבוננות, שאיפשר הן למטופל והן לי להבין באופן מלא מה שהתרחש״ ) 2004 עמ' .(13 התאור של אנטונינו פרו על ה- ) quadrants המסגרת המחולקת לריבועים( תרם להרחבת המושג ) :(1998 אלה הן ארבע הגדרות של המסגרת שכל אחת מדגישה משמעות שונה, אך ארבעתן חוברות ליצירת המסגרת בשלמותה. הקוואדרנט הראשון הוא מערך הכללים הפורמליים )ספה, תדירות, תשלום וכו׳(, השני כולל את התנאים המנטליים של האנליטיקאי, אשר, לפי פרו, משתנים לפי ההשלכות ההזדהותית של המטופל והוא תנאי מרכזי להתפתחותה של האנליזה. הקוואדרנט השלישי מתייחס למסגרת כאל מטרה ואת שבירת המסגרת ע״י המטופל כניסיון לקומוניקציה, בעיקר במטופלים קשים. בנקודה זו ראייתו של פרו שונה מזו המסורתית: בעיניו שבירת המסגרת היא דרך לקומוניקציה ולאו דוקא ביטוי בפעולה. )גם ,Limentani ,1966 הדגיש את הצורך בהבנת ביטוי בפעולה כקומוניקציה(. לבסוף, הקוואדרט הרביעי כולל את שיבוש המסגרת על ידי המטפל, בהתבסס על רעיונותיו של בלכר.
ד. מסגרת ורגרסיה
מושג הרגרסיה הוא נושא שנוי במחלוקת. לגבי אנליטיקאים ממסורת פסיכולוגיית האני המסגרת הינה תנאי בו ״חוסר ההשתנות של סביבה קבועה ופסיבית מאלצת את המטופל להתאים את עצמו, משמע לסגת לרמות ילדיות״ )מקלפין ,1950 ,Macalpine עמ' (525 כדי לאפשר אנליזה של נוירוזת ההעברה. בניגוד לכך /בהשוואה, וויניקוט הציע שהאספקטים החיוביים של המסגרת מייצרים סביבה מאפשרת/מסייעת ומחזיקה בה מתאפשרת נסיגה. הדגש הוא על סביבה אקטיבית ומגיבה בה המסגרת מייצגת אספקטים של היחס של המטפל. וויניקוט מדגיש שהמסגרת כשלעצמה היא סוכן טיפולי עבור מטופלים שההפרעות ההתפתחותיות שלהם הובילו ליצירת עצמי כוזב ) .(1955 עבור מטופלים כאלה רגרסיה עמוקה הינה הכרחית בטיפול האנליטי. הצרוף של המסגרת הפיזית והנוכחות החיה של האנליטיקאי מספקים את הסביבה המאפשרת/ הנחוצה להתפתחותו של עצמי אמיתי. הימנעות מפרושים טרום זמנם הינה חלק מההתאמות שעל האנליטיקאי לעשות. מלאני קליין ) ,1952 עמ' (55 הגדירה את המרחב הטיפולי כנשלט ע״י העברה, אותה היא רואה כמצב טוטלי ,“total situation” שבו הפרוש הוא הכלי המרכזי במגע עם המטופל. קליין, בתאום עם פרויד, ביקשה ליצור מרחב אובייקטיבי בו השלכות של אובייקטים פנימיים, טובים ורעים, כמו גם חלקי אני, יהיו חופשיים להתגלות במרחב האנליטי. וויניקוט מתאר מסגרת שונה מזו שקליין יוצרת. בעוד שקליין שואפת ל במרחב הטיפולי, וויניקוט מחפש איכויות אחרות לחלוטין, כאלה שבאמצעות ״אמינות" reliability יוצרות אוירה המאפשרת את של המטופל – סוביקטיביות, כיוון שהמרחב מתאים עצמו לחוויית ההוויה של המטופל ומנסה לא לפגוע בו. ״הסטינג של האנליטיקאי משחזר את שיטות הטיפול האימהי המוקדמות והראשוניות. האמינות שמאפיינת אותה מזמינה רגרסיה" )וויניקוט, ,1955 עמ' .(286 הטענה של וויניקוט היא שיש מטופלים הנמצאים במצב פרימיטיבי של פרוק המחייב רגרסיה לשלבים התפתחותיים מוקדמים ביותר. באמצעות הרגרסיה והסביבה הבטוחה והרגישה שהאנליטיקאי מספק, המטופל יכול להיפגש עם הסילופים והקיבעונות ההתפתחותיים כדי למצוא פתרונות אחרים. כך קיימת ״נתינת מסגרת שנותנת בטחון מאפשרת למטופל לסגת למצב של תלות״ ))וויניקוט ,1954 עמ' ,(287 תלות
74
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online