בחזרה לתוכן העניינים
אחרת ממה שבחוץ״. המסגרת ״מסמנת תחום כזה שמה שמתרחש בתוכו יראה באופן סימלי ומטפורי, ולא קונקרטי״ ) 1952b עמ׳ .(80-81 (1958) Rycroft ו- (1957) Heimann מדברים במונחים של ״דמות ורקע״ ולא "מסגרת". אחרים משתמשים במונחים ״מסגרת״ וסטינג״ כמילים נרדפות. בערך זה נשתמש בהן כמילים נרדפות, אלא אם כן צוין אחרת. הניסויים של לאקאן עם ממד הזמן של המסגרת עוררו חשיבה רצינית על ההשתמעויות הקליניות והתיאורטיות של המסגרת הקלאסית ) .(1958-1997 חידוש אחר של לאקאן היה ההנחה שלו על האנליטיקאי . מושג זה בעת ובעונה אחת מכבד את האסימטריה האינטרסובייקטיבית הנחוצה ביחסים האנליטיים, וגם מתייחס באירוניה ליומרות הנורמטיביות של אותם אנליטיקאים שראו בעצמם דוגמא של אגו בריא עבור המטופלים שלהם. מנקודת מבט זו, המסגרת האנליטית הקלאסית היא פרדוקסלית: לא סמכותנית כשלעצמה, אלא מאפשרת לאנליטיקאי לשאת את ההשלכה הדמיונית הזו של המטופל ובהדרגה להשתחרר ממנה בעבודה פרשנית ) .(1947-1997,1945-1966 אולינייר Aulagnier בסדרת מאמרים שטרם תורגמו ) (1977 ,1970 ,1969 ,1968 סקרה את ה- ineluctable imbrication החפיפה הבלתי נגמרת של הסובייקט בהשלכות של האחר. היא מציינת כי יכול להיות שההנחיה ״להגיד כל מה שעולה על דעתך״, ״מעמידה את המטופל במצב של שיעבוד מוחלט, של הפיכתו לרובוט מדבר״. בדרך זו ובדרכים נוספות היא טוענת שיישום אוטומטי חסר שיקול דעת של המסגרת יכול להוליד ניכור. בהמשגה שלה של ״האלימות הפרשנית״ הבלתי נמנעת, היא ממקמת את הדמות הטיפולית המוקדמת ואת האנליטיקאי באותו מקום פרדוקסלי, כזה המסתכן ב״עודפות״ פרשנית. הערת אזהרה זו הובילה אנליטיקאים צרפתיים משני צידי האוקינוס האטלנטי להסתייג מהשימוש הלא מבוקר בהעברה נגדית להבנת המטופלים. כותבים צרפתיים היו רגישים במיוחד לפוטנציאל ה״פתייני״ שהוא באחת גם נחוץ וגם פוגע, כחלק מן המסגרת האנליטית. מתייחס למכלול שמתקיים כשמציעים אנליזה, הכוללת את העבודה של האנליטיקאי״. ״הסיטואציה האנליטית נובעת באופן מקרי מהמפגש המתאים-דיו בין המטופל והמיקום״ )עמ' .(138 דונט )Donnet (2001 מבחין בין ה- analytic site וה- : analyzing situation שני המקורות העיקריים של המשגה תיאורטית עכשווית של הסטינג הם וויניקוט ) (1955 ובלכר ) .(1967 חלק מן הכותבים מתייחסים גם לשימוש של שני הברנג׳רים ב׳תיאוריית השדה׳ ) ,(1983 הרואה בסיטואציה האנליטית יצירה משותפת: שני המשתתפים בזוג האנליטי קשורים באופן שלא ניתן להתרה, לא ניתן להבין את האחד ללא השני. השדה האנליטי נתפס כפנטזיה לא מודעת של הזוג האנליטי וככזה יתייחסו אליו לאורך האנליזה כולה. מאמרו רב ההשפעה של אנדרה גרין: ״האנליטיקאי, סימבוליזציה והעדר במצב האנליטי״ ) (1975 הוקדש לזכרו של וויניקוט, שאת עבודתו ׳ייבא״ אנדרה גרין לצרפת. בקריאתו של גרין את וויניקוט, המסגרת והאיכות של הנוכחות האנליטית המלווה אותה הם ה״סביבה״ הנוכחית המאפשרת או פוגעת ביכולתו של המטופל להתנסות במרחב מעבר ובחשיבה יצירתית. בחשיבה, הכוונה היא למחשבות שהן לא- הליצונטוריות, לא-משליכות ומורגשות כחלק מעצמי. עבודתו של רנה רוסיון Rene Roussillon מדגישה את האיכות של ״הסקוויגל״: "המסגרת יכולה להיות הזמנה למטופל לקחת חלק באזור/שדה משותף של משחק וחשיבה בו המטופל יכול 'להגיב' בדרכו שלו״ )רוסיליון, (1995 ושהאנליטיקאי בהמשך ״יחזיק״ או
76
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online