בחזרה לתוכן העניינים
הנהגתם של סוליבן, תומסון, ומאוחר יותר לבנסון, מיטשל, דניאל סארו ואחרים. הוגים התייחסותיים עכשוויים כמו בס ) (Bass, 2007 רואים בעבודה האנליטית מרחב בו משתתפים שני אנשים בשדה בין-אישי. אבל בס, בשונה מלנגס מדגיש את הייחודיות: ״מידה אחת לא יכולה להתאים לכולם״ )שם, עמ' .(2 הכאן ועכשיו רווי בעבר ההתייחסותי, צורת חשיבה המהדהדת את הברנג׳רים ובלכר. המסגרת, במובן של בלכר, תואמת יותר למודל הפסיכואנליטי של שני-אנשים, וכוללת את המחשבה שנושאים חברתיים, אירגוניים ומטא-תיאורטיים מוצאים מקום ובאים לידי ביטוי בסטינג. בדומה לבלכר, פיטר גולדברג ) (2009 פיתח פרספקטיבה הרואה את המסגרת/סטינג במונחים ביוניאניים כמבנה שבתוכו חרדות פסיכוטיות מוכלות ומוחזקות. לדעת גולדברג, המסגרת נעשית המקום לתוכו מרוקנים האנליטיקאי או המטופל חלקים פגועים או פסיכוטיים של העצמי. כדי להבין את הדינמיקה של כל המשמעויות של האספקטים המפוצלים של ההעברה/העברה נגדית במקרים מסוימים, ניתן להסתכל על המסגרת, על האלמנטים הפשוטים לכאורה של המסגרת שסולפו ונעשו רעילים דרך תהליכים של ריקון והשלכה. החלקים המסוכנים של עצמי ואחרים עלולים להתחבא במסגרת, הם ישארו לא נראים וחוץ- אנליטיים עד שהאנליטיקאי יוכל להבחין בהם ולהחזיר את החלקים המפוצלים בחזרה לשניים הממשיים בסיטואציה האנליטית. ◌ֿֿ גרוטשטיין, אחד התומכים המוקדמים של ביון בארה"ב, פיתח המשגה של הסטינג בה שני המשתתפים מסכימים להגן על ה״בידוד״ האנליטי. כאן הסטינג, בשונה מהמסגרת, נעשה הסכם ״מקודש״: בקביעת כללי המסגרת ועם הסכמתו של המטופל, האנליטיקאי והמטופל מכוננים ברית, שקושרת כל אחד מהם לתפקיד של שימור השלישי - התהליך האנליטי עצמו. ) .(Grotstein, 2011, p. 59 טבקין, ) (Tabakin, 2016 הבחין לאחרונה בין המושגים ״מסגרת״ ו״סטינג״. הוא מציע המשגה בה ״מסגרת״ מתייחסת למבנה בעוד ש״סטינג״ מתייחס ליחסים. ראיית המסגרת-כמבנה משמשת הנחיה כמדד ופרוש הביטוי בפעולה נגד המבנה. הסטינג, בשונה מהמסגרת, מניח את האווירה שמגדירה את ההשפעה הטרנספורמטיבית של הטיפול. הסטינג מספר את המרחב המשותף של המטופל והאנליטיקאי, שהופך לתהליך דינמי של התפתחות של ובין שני אנשים. התפתחות מושג הסטינג/מסגרת אצל אנליטיקאים צרפתיים מקוויבק הוא סיפור בפני עצמו. אנליטיקאים אלה נמצאים בצומת של שלש תרבויות פסיכואנליטיות: ההשפעה המרכזית היא הקשר הטבעי שלהם לאנליזה הצרפתית, ובנוסף ישנן השפעות של כל אסכולות החשיבה הבריטיות וכן מודעות להתפתחויות המרכזיות של הפסיכואנליזה האמריקאית. ביחס לסטינג, ההזדהות של הקהילה האנליטית הצרפתית בקוויבק היא ברורה: בכך שיש התרחקות מודעת הן מהמודל הרפואי והן מן הגרסה של אייטינגון, הם הגדירו עצמם כמתנגדים ללחצים ״הקנוניים״ שהפכו נושא מפלג עבור רבים מן האנליטיקאים האמריקאים )בארה״ב(. בניגוד לצורך באסרטיביות הלוחמנית שאיפיינה חלקים חשובים של התיאורטיזציה האמריקאית, המורשת של לאקאן עודדה חופש חשיבה שבא לביטוי בעמדה של ויכוח מעמיק יחד עם הרחבה של גוף הידע הפרוידיאני. עבודתו של אנדרה גרין על תפקיד המסגרת כ״שלישי״ וכתומכת בתפקוד המנטלי של המטופל ביכולתו ליצור ״אוביקט אנליטי״ משותף ) ,(1975 ועבודתו של לפלנש, שהציע את ההעברה המרוקנת ) ,1977 עמ' (662 שמתעוררת ע״י האנליטיקאי-שאינו-מגיב יחסית, ומפעילה מחדש את האפשרות לפתור את האניגמה של הילדו – ± הן דוגמאות לכך. סקרפונה (2010) Scrafone הרחיב את החשיבה על איכות ההקשבה האנליטית בהמשגה שלו של ."passibility"
78
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online