מידע העיר

אורה שושן

עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.

לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה

יש אהבה שאינה דועכת, רק מסתתרת מאחורי הפחד" (לאה גולדברג) קשרים שנבנו על ניתוק: וכיצד אפשר להתחבר מחדש

– כאן נכנס הקשר הטיפולי או עות הזוגי: מישהו נשאר גם כשהכאב גלוי. זהו רגע של ביטול הבדידות הקדומה. – במקום "אני . יצירת נרטיב חדש 3 לבד בעולם", מתגבשת תחושה חדשה: "מותר לי להזדקק, ומותר לי להיות נאהבת גם כשאני פגיעה". החוויה הזו משתקפת גם בנוירוביולוגיה של )2012( ההתקשרות. ד"ר דניאל סיגל מתאר כיצד חוויות של קשר בטוח משנות ממש את דפוסי הפעילות במוח – מווסתות את מערכת האיום ומחזקות את היכולת להיות בקשר מבלי לאבד את העצמי. זוגיות כמרחב ריפוי גם בזוגיות ניתן לחוות חיבור מחדש. זה דורש שפה רגשית חדשה: פחות פרשנות, יותר נוכחות. כאשר אחד מבני הזוג מצליח להישאר קרוב דווקא ברגע של התרחקות – להניח יד, לשאול “מה כואב לך עכשיו?” במקום “למה את שוב סוגרת?” – משהו עדין משתנה. הזוגיות הופכת ממקום של הישרדות למקום של תיקון. סו ג’ונסון מכנה זאת “אהבה בטוחה רגשית” – מרחב שבו שניים מרפאים יחד את הילד הפנימי שבתוכם. לסיום ניתוק רגשי בילדות הוא לא גזר דין, אלא הזמנה. הזמנה לחזור אל המקומות שבהם התנתקנו כדי לשרוד – ולחבר אותם מחדש באהבה, חמלה ובנוכחות. כי רק כשהלב מעז להישאר פתוח גם מול הפחד, מתאפשר חיבור אמיתי – לעצמנו, לאחר, ולאהבה.

הוא מנבא משמעותי לאיכות הזוגיות. זוגיות בטוחה צומחת רק כאשר שני הצדדים לומדים לפגוש את החרדות ההתקשרותיות שלהם – לא לברוח מהן. דוגמה מהקליניקה , הגיעה לטיפול לאחר 34 נועה, בת פרידה נוספת. היא תיארה תחושה שחוזרת בכל קשר: "ברגע שמישהו באמת רוצה אותי – אני נחנקת". במהלך הטיפול התברר שבילדותה, אמה הייתה מתרחקת בכל פעם שנו־ עה בכתה. אביה עבד שעות ארוכות. הרגש העמוק ביותר שנחרט בה היה הבדידות. במהלך התהליך, כשהיא למדה לזהות מתי היא "מתנתקת", נוצר רגע חשוב: היא ישבה מולי ואמרה בקול רועד, "אני לא רגילה שמישהו נשאר כשאני בוכה". ברגע הזה, עצם ההישארות – העובדה שמולה היה מבוגר שנשאר נוכח, שקט, לא נבהל – הפכה לחוויה מתקנת. שם התחיל תהליך החיבור מחדש ): בנייה מחדש Reattachment( של אמון רגשי דרך נוכחות, אמפתיה ושהייה בתוך הרגש מבלי לברוח. איך נראית החוויה המתקנת החיבור מחדש אינו “תרגיל טיפולי” אלא תהליך עמוק של בניית אמון מחודש במערכת יחסים בטוחה. הוא מתרחש בשלושה שלבים עיק־ ריים: – להבין כיצד . זיהוי הדפוס וההגנה 1 הניתוק נולד: באילו רגעים הילד שב־ תוכי “מכבה את האור” כדי לא להיפגע י � . שהייה אמפתית בתוך הפג 2 שוב .

ישנם ילדים שגדלים עם חום, מגע וביטחון. וישנם כאלה שהקשר עם ההורה עטוף באוויר דליל של ניתוק – לא בהכרח מתוך רוע, אלא מתוך פגיעות שלא טופלה. הורה שהיה מוצף בעצמו, עסוק, או מפוחד מרגש, יוצר לעיתים קרבה רגשית מרוסנת: "תהיה חזק", "אל תבכה", "זה לא נורא". הילד שומע את המסר – רגשות אינם בטוחים. הוא לומד לווסת את עצמו דרך התרחקות, ניתוק או ניסיון להיות “ילד טוב” כדי לא להכביד. כך נבנית מערכת התקשרות נמנעת – מה שבולבי כינה “ההגנות מפני אובדן קשר”: הגנה שמצילה את הילד ברגע, אך מרחיקה אותו מעצמו לטווח ארוך. כאשר הילד מתבגר, הניתוק הופך לצורת חיים. הוא מנהל מערכות יחסים מבלי באמת להיות נוכח בתוכן, מתק־ שה לבטוח, ולעיתים חווה אינטימיות כמשהו מאיים. בזוגיות הבוגרת אותם דפוסים מת־ עוררים מחדש. אדם שנפגע מניתוקים בילדות עלול למצוא את עצמו מתרחק דווקא כשמישהו אוהב אותו באמת. הוא יתקשה לומר “כואב לי”, יעדיף שתיקה או ביקורת על פני פגיעוּת. בן הזוג, בתגובה, יחוש דחוי – והמרחק יעמיק. )2016( מחקרים של מיקלינצר ושייבר מצביעים על כך שסגנון ההתקשרות כשהאהבה מתנגשת בהיסטוריה הפנימית

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online