מידע העיר

נבואת הרבי מלך המשיח: הנה זה משיח בא

סיפור לשבת מאת: הרב שלום בער שמולביץ, מנהל בית חב״ד בבית שאן סופו של השיכור

שווא. השופט שניהל את המשפט היה שונא ישראל. טענתם של היהודים הייתה כי לא ייתכן להאשימם ברצח. ברור שאירע כאן מוות פתאומי, טענו, ואין ליהודים אחריות לשכרותו של האיש. לעומתם טען השופט כי לא ייתכן שהמוסלמי ימות פתאום בלי סיבה, וברור כי יד היהודים בדבר ועליהם לשלם את דמי הכופר. השופט חרץ את דינו וכל שנותר היה לקבל את אישורו של המושל, הוואלי, על פסק הדין. בתום המשפט קם השו־ פט בדרכו אל המושל, כדי להחתימו על פסק הדין. בעודו צועד על מדרי־ גות בית המשפט אחז את השופט שבץ פתאומי והוא קרס במקום ומת. מותו הפתאומי של השופט היה נס גלוי, שכן בכך הוא סתר את ליבת טע־ נתו. הנה הוכח לכול כי ייתכן בהחלט שאדם ימות פתאום. בעקבות הנס המופלא עלתה קרנם של היהודים בעיני הגויים, והללו נוכחו כי תפילת היהודים אינה חוזרת ריקם, ול־ פיכך פסקו מלהתנכל להם. בשעת הלווייתו של השופט עמדו יהודים רבים בצד הדרך וצפו בנעשה. הם שמעו כמה מנכבדי המוסלמים מת־ לחשים כי היהודים הרבו לומר את מז־ מור קט בתהילים ואת פסוקי שירת הים 'ויושע', וכך העבירו את הגזירה מעל ראשם. גם המושל לא האריך ימים. זמן קצר לאחר מכן נורה למוות כשביקר בבית המשפט. גם מותו נזקף לזכות תפילתם של היהודים.

היהודי נבהל מהדברים, אך כלפי חוץ שמר על קור רוח. "קח לך ערק כמה שרק תרצה, אך תבטיח לי שלאחר מכן תסתלק מביתי במהירות". המוסלמי שמח על ההצעה והחל לרו־ קן לפיו את הכוסות שנמזגו לו זו אחר זו. גופו לא היה מורגל בשתייה מרובה כל-כך של אלכוהול, והוא החל לאבד שליטה. עיניו חשכו ודיבורו נעתק מפיו. היהודי נבהל וגרר אותו לרחוב, ושם קרס ומת. חרדה אחזה ביהודי. "אם יגלו את גופ־ תו יאשימו אותנו ברצח", אמר לאשתו. בחסות החשיכה גרר את הגופה אל אחד הרחובות הצדדיים הריקים והניחה שם. מפחד שמא יתגלה המעשה ברח היהודי מן העיר אל אחד הכפרים בסביבה. לאשתו הורה כי לכל מי שישאל עליו תאמר שהוא כבר שלושה ימים מחוץ לעיר. למחרת יצאו בניו של אלסרי לחפש את אביהם. הם פנו לשכונות היהודים, שכן הכירו את מנהגיו לבלות שם. כע־ בור זמן קצר מצאו את גופתו מוטלת באחד הרחובות. קמה מהומה רבתי. המוסלמים טענו כי היהודים רצחו את אחיהם, והמושל הורה לאסור את נכבדי היהודים. בינתיים הופיעו מי שהעידו כי ראו את אלסרי נכנס לביתו של אותו יהודי, ואולם כאשר באו השוטרים לביתו, אמרה להם אשתו כי כבר שלושה ימים בעלה אינו בבית, וגרסתה התקבלה. לאחר כמה ימים שוחררו העצורים היהודים, ואולם במקביל נפתחה חקירה נרחבת, כדי לאתר את הרוצח. בינתיים יצא פסק דין כי על היהודים לשלם כופר נפש בסכום עתק. ראשי הקהילה נדהמו מהגזירה והכריזו על צום ותפי־ לה. הם כפרו בטענות וטענו שזו עלילת

ריחו החריף של הערק היכה באפו של מקבל אלסרי. הוא ידע היטב שרק בשכונות היהודים אפשר לטעום מה־ משקה האסור בלי להיתפס כעובר על דת האסלאם, ובפרט שהשתייה אצל היהודים הייתה חינם... אלסרי, מתושביה המוסלמים של צנעא, היה שונא ישראל מובהק. עיסו־ קו במסחר עצי הסקה הביאו תכופות אל שכונות היהודים, ושם נחשף למאכלי היהודים שאותם חיבב באופן מיוחד. בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו היה מת־ גנב לחתונה, ברית או שמחה משפחתית גם בלי שהוזמן, ושם היה מוצא את פו־ רקנו, אף-על-פי שהדבר מנוגד לחוק ולכללי הנימוס. נוסף על כך הייתה לאלסרי חולשה גדולה לערק. המשקה האלכוהולי אסור על המוסלמים, אבל הוא לא יכול היה לוותר עליו. הוא היה נכנס אל יצרני הערק היהודים ומאיים עליהם כי אם לא ייתנו לו לשתות, ילשין עליהם לשל־ טונות שהם מוכרים ערק למוסלמים. זו נחשבה עבירה חמורה ביותר, שכן היא מפתה את המוסלמים לעבור על חוקי דתם, והעונש עליה היה כבד. התנהגותו עוררה כלפיו זעם רב בקרב היהודים, אך הם נזהרו מלפגוע בו. מתוך פחד ותקווה לשמור על שקט מצידו, ניסו תמיד לפייסו בדרכים שו־ נות. יום אחד נטפל אלסרי אל אחד מיהודי צנעא. פניו היו קודרות וקולו מאיים: "אם לא תיתן לי ערק, אלשין עליך לשלטונות. אומר להם שאתה מוכר ערק למוסלמים. ראה הוזהרת!". בערב הופיע אלסרי בבית היהודי וגי־ לה כי הוא מסב לשולחן עמוס בכיבוד וערק. עיניו יצאו מחוריהן. "הזהרתי אותך!", רמז המוסלמי בפנים מאיימות.

(על-פי 'בתלאות תימן וירושלים')

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online