נבואת הרבי מלך המשיח: הנה זה משיח בא
סיפור לשבת מאת: הרב שלום בער שמולביץ, מנהל בית חב״ד בבית שאן חנוכייה מעבר לתעלה
תהיה התגובה המצרית למראה הדלקת האבוקה. את הכבוד להדליק את הנר ראשון של חנוכה בחנוכייה הייחודית הענקתי כמובן למ"פ שלי, אבל משום מה הוא התעקש שאני אדליק את החנוכייה. זה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר בחיי. עליתי והדלקתי את הנר הראשון מעל הבונקר. עם סיום הקראת הברכות ועניית 'אמן' פצחה כל הפלוגה בשירת 'מעוז צור' מרגשת במיוחד. ואז קרה משהו שלא האמנו למראהו. עם סיום הדלקת האבוקה ראינו לפתע שמהצד השני, מעבר לשדה התירס, נדלקת אבוקה מצרית. שקט השתרר בשטח. לא ידענו מה פשרה של התגובה. ביום השני התכנסנו שוב, והפעם הדלקנו שתי אבוקות. במפתיע, גם הפעם העלו המצרים שתי אבוקות. כך נמשך הדבר בכל שמונת ימי חג החנוכה. אינני יודע מדוע עשו כן. ייתכן שהמח־ ווה הזאת הייתה הבעת רצון טוב כלפינו. ואכן, מאז אותם ימי החנוכה נוצרו היחסים הראשונים בינינו לבין החיילים המצרים. למעשה, עד חנוכה כמעט לא היה ערב אחד שלא היו בו חילופי אש בינינו לבין המצרים, ואילו לאחר חג החנוכה השתרר שקט, שנשמר עד חזרתנו לצידה המזרחי של התעלה. ביום ו' באדר באותה שנה פונתה התעלה. לקחתי את חנוכיית הפגזים איתי והעליתי אותה לירושלים. הסמ"פ של הפלוגה, גד הררי ז"ל, שהתגורר במושב כפר אביב, ביקש לקחת אותה ולהציגה בבית העם. בשלב מסוים אבדו עקבותיה, וכל המא־ מצים לאתרה לא צלחו.״ שלמה לויתן נפטר בחודש טבת תשע"ד.
רוח על ההצלחה בהפיכת המערכה על פניה, המצור על הארמייה השלישית בד־ רום וההתקדמות לעבר דמשק בצפון. כמה ימים לפני חנוכה פנה אליי מפקד הפלוגה שלי, עמוס נבט, וביקש ממני לה־ כין חנוכייה. הוא ידע שאני מסגר במקצו־ עי ובעל מסגרייה בירושלים, ולכן ביקש ממני להכין חנוכייה גדולה שתדלק במוצב בכל ימי החנוכה. את החנוכייה ביקש להציב מעל בונקר הלוחמים שבניתי, בעזרת חבריי, מול הכוחות המצריים. נתון מעניין שנודע לנו במפגשים שאחרי המלחמה, שמולנו ישבה המצרית. 16 חטיבה למעשה, הכוחות המצריים היו ממוקמים כחמישים מטרים בלבד מאיתנו, ובתווך נפרס שדה תירס, שהפריד בינינו לבינם. בעקבות בקשתו האישית של המ"פ יצא־ תי לחפש בכמה בונקרים מצריים חומרי גלם, שבהם אוכל לבנות את החנוכייה, שצורתה כבר החלה להתרקם בראשי. אספתי כובעי פלדה נטושים ותרמילי פגזים, שישמשו נרות לחנוכייה. לשמחתי הרבה מצאתי באחד המוצבים מקלע רוסי כבד, שנקרא 'דשקה', שהקנה שלו היה מפוצל בצורת פטרייה. מייד עלתה בראשי מחשבה להוריד אותו בעבור השמש לח־ נוכייה. בניתי את החנוכייה. בבסיסה הצבתי בזנ"טים (ברזילי זווית). אורכו של הבסיס היה ארבעה מטרים, ועל הבסיס הלחמתי שמונה קני נרות, שהיו תרמילי פגזים בתוך כובעי פלדה. בקנים מילאתי סולר, ושקי יוטה שימשו 'פתילות'. באמצע הצבתי את ה'דשקה', שכאמור, נועדה להיות השמש. בערב הראשון של חנוכה התכנסנו כולנו סביב החנוכייה שעמדה בגאון. ההתרגשות הייתה גדולה. מסיבות ביטחוניות שררה עלטה כבדה בכל האזור. לא ידענו מה
ימי החנוכה המתקרבים בשנת תשל"ד ) מצאו את שלמה לוויתן מירושלים 1973( בצידה המערבי של תעלת סואץ. אחרי המהלומה הקשה שספגו כוחותינו במכת הפתיחה של המלחמה, שהפתיעה אותנו בעיצומו של יום הכיפורים, החלה מתקפת הנגד של ישראל, שהגיעה לשיאה בצליחת התעלה ובכיתור הארמייה השלי־ שית של מצרים באזור סואץ. כיתורה של הארמייה השלישית יצר מצב חדש, שבו למצרים היה אינטרס דחוף להידבר ולהגיע להסדרים עם ישראל, כאשר הזמן פועל לרעתה במהירות. כל הישגיה בצליחת התעלה ובכיבוש ראשי גשר ממזרח לה, היו עלולים להתגמד אל מול המפלה הגדולה שבהשמדה או נפילה בשבי של ארמייה שלמה. הלחץ הישראלי גרם למצרים לזעוק לה־ פסקת אש. הם התחננו לאפשר העברת מזון וציוד לחיילי הארמייה הנצורה. יש־ ראל הודיעה: "קילוגרם אחד של אספקה לא יעבור לארמייה השלישית עד אשר ישוחררו חיילינו שנפלו בשבי מצרים". בתגובה לאיום זה החלו המצרים לבצע את החלפת השבויים למחרת היום. הימים שאחרי הסכם הפסקת האש היו מורכבים. נחתם הסכם להפסקת הלחימה, אך בפועל חילופי האש בין הכוחות היש־ ראליים למצרים נמשכו. שלמה היה סמל מחלקה בגדוד המילואים של חטיבת ירושלים, והגדוד נלחם בחזית המצרית ואחרי הצליחה עבר גם הוא אל מעבר לתעלה. שלמה לויתן והחנוכייה שיצר במו ידיו מעבר לתעלת סואץ וכך הוא מספר: ״התחושות שלנו באותם ימים היו מעור־ בות. כעס גדול על המפלה הקשה שספגנו והמחדל של הקברניטים, לצד התרוממות
(על-פי ריאיון של שלמה לויתן בתכנית 'מלווה מלכה' בגל"צ)
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online