חגית נאמני
יועצת חינוכית, מנחת קבוצות וסטייליסטית טיפולית.
050-6723886 | מתרגשת מבגדים ובעיקר מאנשים חגית נאמני בגד, גוף ונפש
להתלבש בלהקה
אבל בעיקר בזכות האנשים המדהימים שטוב ונעים לי לפגוש מידי בוקר. ברומא תהיי רומאית? תחושת שייכות למקום היא חוויה שמ־ לווה אותנו כשמצטרפים לחבורה. יש מי שיאמר שהרצון להשתייך הוא הדבר
חינוך בעיר בית שאן עברתי למסגרת טיפולית. היא הייתה שונה ממה שה־ כרתי רוב חיי. אנשים נהדרים וטובים היו שם ויש גם כאן. מהבחינה הזאת לא הרגשתי שינוי. אבל הנוף השתנה. מסגרת שניצבת על הגלבוע. מרבית אנשיה עוסקים בהדרכה וטיפול, מגי־
לפעמים כשמרימים מבט אל השמיים אפשר להבחין בלהקת ציפורים חוצה יבשות וימים. אני תמיד נפעמת מהמ־ חזה הזה. המונים של בני כנף מתקב־ צים לחבורה אחת גדולה ועושים דרכם ביחד. אומרים שהחזקים הם שמובילים את החבורה. מפלסים את הדרך באמצ־
הכי טבעי בעולם. וכן, אנ־ חנו זקוקים להרגשה הזאת. שאנחנו לא לבד. שאנחנו חלק. למעשה, זוהי אחת הסו־ גיות שסטיילינג טיפולי עוסק בהן. הפער בין הרצון להשתייך ולהשתלב, לבין התשוקה להיות ייחודית ובעלת אמירה אישית. לעניות דעתי, אין תשובה אחת לשאלה הזו. יש כאן בעצם ציר שלם ובתוכו אנחנו בוחרות להתמקם.
עות עבודת חיכוך מאומצת עם האוויר, כדי להקל על אחרים. לא פעם אפשר לשמוע גם צווחות וקולות רמים. אולי זו דרכם לת־ קשר. כך או כך מתקיים בשמיים סדר כלשהו, והם מצליחים להתנהל בתוכו. טיפות בתוך אוקיינוס הקבוצה אנחנו חלק מקבוצה. לפ־ חות אחת. אנחנו מתפקדים בתוך קבוצות שהן המעג־
ולפעמים אנחנו בוחרות גם לנוע. מי הזיז את הז'קט שלי? אז מה בכל זאת גרם לי להבין מה אני רוצה ללבוש באמת? מה הצליח להחזיר אותי למלתחה האישית האהובה עליי? לסגנון האלגנטי, לצבעים ולפריטים המושקעים? כנראה שהזמן עושה את שלו. זו אמירה רווחת, אבל נכונה כל כך. אני משערת שמרגע שהתחלתי לה־ רגיש בנוח, ובעיקר מוערכת מקצועית - גדל הביטחון העצמי שלי ויכולתי להגיע בסגנון המועדף עליי. אפילו אם הנוף נראה טיפה אחרת. אז, תזכרי. גם כשאת בוחרת בתחושת שייכות, וזה בסדר, כדאי לא לשכוח את הייחודיות שלך. כי בסוף לא מדובר רק בסטייל אישי, אלא בעיקר בדרך שלך להשמיע את קולך.
עים מקיבוצים ומושבים באזור. אני זוכרת שהרגשתי די בהתחלה, שאנחנו מתלבשים מעט אחרת. לקח לי זמן לק־ לוט שבלי לשים לב, שיניתי את סגנון הלבוש שלי. פתאום נשרו להם הז'קטים שכל כך אהבתי. והנעליים האלגנטיות המחודדות נגנזו. מבלי לתת על כך את הדעת, התחלתי להגיע לעבודה בג'ינס וטי-שירט פשוטים. הופעה ספורטיבית משהו. אחלה סגנון לבוש. אבל לא הס־ גנון המובהק שלי. לא ההעדפה האישית שלי. בערך שנתיים. זה משך הזמן שלקח לי להבין שאני לא אוהבת את ההתלבשות שלי, ושבכלל בא לי ללבוש לעבודה דברים אחרים. אל דאגה - אט אט חזרו המכנסיים האלגנטיים, הבלייזרים למי־ ניהם ונעליים מכל הסוגים והצבעים. היום אני מאושרת. גם בגלל הבגדים,
לים השונים בחיינו. משפחה גרעינית, מורחבת, מקום עבודה, חוגים חברתיים ועוד. קבוצה מגדירה נורמות וכללים. לפעמים זה נוח. לפעמים פחות. נור־ מות עוסקות באופן שבו מתנהל השיח, ביוזמות ובהתנהגויות שאנשים בוחרים לנקוט. וגם כנראה, בדרך שבה אנחנו בוחרים ובוחרות להיראות. ואיך לא, בסגנון ההתלבשות כמובן. אנחנו קשו־ בים לקוד החברתי, כי גם אנחנו חלק ממנו. עכבר העיר ועכבר הכפר לפני מספר שנים, לקראת גיל חמישים רציתי שינוי. יצאתי לדרך מקצועית חדשה. למדתי ייעוץ חינוכי, והפכתי להיות יועצת בבית ספר תיכון שנמ־ צא בתוך כפר נגמלים. מסגרת מדהימה וייחודית. אחרי שנים רבות במוסדות
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online