מידע העיר

שירי גורמן 5- חברת כפר רופין, אמא ל מלמדת חשיבה הכרתית וזהות יהודית. אוהבת אנשים, מילים ומחשבות טובות

פרשת השבוע

054-5423281 שירי גורמן הנחיית קבוצות, סדנאות ופיתוח תוכן

פרשת בהעלותך

בגיהנום שבו חיו הקרוי מצריים – מול זה משה לא יודע איך להאיר, והוא נותן לחושך להציף אותו. חישבו כמה מדהימה השליחות שלו־ קחים על עצמם האנשים שחזרו משבי החמאס. לא אנקוב בשמות הם רבים ויקרים ויקרות כלכך. נשים וגברים שהיו בחושך הכי גדול, אבל לא רק שלא איבדו את האור, הם באים לכאן

הוא להעלות את האור הזה, מהנסתר לנגלה. יש פה יותר מהדלקה. יש פה בחירה להעלות אותו מרובד סמוי, שאפשר בקלות לפספס, אל רובד גלוי, שמאיר את העולם. המצב שתומך באופן המיטבי בהעלאת אור הוא אמונה. ואני חושבת שזו הנ־ קודה שמביאה לתיאור קורע הלב שיש

מה היא גדולה ומאיפה היא מגיעה? בשבוע שעבר כתבתי כאן שהקב"ה מסתכל עלינו מלמטה למעלה וזה קשור לאהבה. פרשת "בהעלותך" מספקת לנו רמזים שהדבר קשור לפרמטר נוסף והוא – הגדולה. מי שקטן – מסתכל על אנשים מלמעלה, מי שגדול מסתכל על הגדו־ לה שבאנשים, ולידו האנשים מתעלים. המבט הזה שנושא פנים אלינו, הוא לא

– והם הופכים למגדלור של אור, של תקווה, של עוצמה ורוח אינסופיים. כי מה הם מצאו שם בחשי־ כה? אני חושבת שאת האמו־ נה. המקומות הנמוכים בחיים שלנו, הם לא בהכרח הח־ שוכים ביותר. ואת האור והברכה בחיינו אנו צריכים לחפש ולמצוא בתוכנו ולא רק בחוץ. בברכת הכהנים שקראנו בשבוע שעבר מוז־ כר גם האור – "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיך וִיחֻנֶּךָּ., יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיך וְיָשֵׂם לְך שָׁלוֹם" (במ־ דבר ו, כב).

כי הקב"ה נמוך. ברור שלא. אלא כי הוא רואה את הג־ דולה שלנו, ויותר מהכל זה מעיד על הגדולה שלו. הפרשה מלמדת אותנו משהו מאד חשוב לא רק על גדו־ לה אלא גם על אור. אנו קוראים בתחילת הפרשה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירו שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר, ח, א). את האור מעלים. יש כאן הנחיה מאד ברורה לכיוון של האור. מלמטה למעלה, אפשר

האם אנו רואים בכל מה שקורה לנו את אור ה'? האם גם במקומות הכואבים והקשים אנו מזהים שהוא מאיר לנו וע־ לינו, ונושא פניו אלינו? לא בשביל הקשר עם הקב"ה בלבד חשוב שנכיר באמת הזו. בשביל הקשר בינינו לבין עצמנו. שנבחר בכל יום להאיר אנשים אחרים, לשאת פנים אליהם, מבט של עין טובה הוא מבט מעלה אור. תחשבו שכו־ לנו היינו נותנים את המבט הזה אחד לשני/ה. האם ניקח על עצמנו את הש־ ליחות הזו? שבת של שלום!

בפרשה שלנו, על שבירת רוחו של משה. משה שהוא סלע איתן, ועבר עם בני ישראל רגעי משבר רבים, הגיע לנ־ קודה שבה הוא לא רק מתייאש מהם, הוא מבקש את נפשו למות: "לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה: כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי. וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג--אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי" (במדבר יא, יד). משה מאמין בעם, מאמין בהבטחת הקב"ה, מאמין במסע שהם עושים אל הארץ, אבל מול עומק חוסר האמון שלהם בכל אלו – מול העיוורון שלהם בהיותם מתגעגעים לחצילים וקישואים

היה לומר - בהדליקך את הנרות. זה לא היה משנה את העובדה שהאור של הנר עצמו – עולה למעלה. מה שמאד מעניין כאן הוא שפעולת הדלקת הנר – נקראת "להעלות". למרות שפעמים רבות בני האדם מרי־ מים עיניים אל האור, מרימים ידיים אל האור, מדמיינים אותו יורד מהגבהים, התורה מלמדת אותנו שעלינו לייצר תנועה של אור מתוכנו. מבפנים – החו־ צה. יש כאן הנחה מוקדמת שבתוך כל אדם, בתוך כל מצב, בתוך כל מציאות – יש אור. ותפקידנו בעולם הזה בין היתר –

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online