חגית נאמני
יועצת חינוכית, מנחת קבוצות וסטייליסטית טיפולית.
050-6723886 | מתרגשת מבגדים ובעיקר מאנשים חגית נאמני בגד, גוף ונפש
לבחור נכון שנותן לי להרגיש ברת-מזל ולעומתו יש כאלה שעלולים לבאס אותי לאללה. ובכל זאת בבוקרו של יום אנחנו נדר־ שות להחליט מה נלבש. אז לפעמים זה זורם ותוך שניות אני מבינה מה אלבש היום. אבל ברוב המקרים יהיו לי מספר אפשרויות מתוכן אצטרך לבחור. ויש גם ימים גרועים בהם אני מתקשה למצוא
ו"אין לי מה ללבוש". מה שצבעוני "צועק לי", ומה שאפור "מוריד לי" עוד יותר. אישית, אני מאמינה שחשוב לתת מקום לכל רגש שעולה. וגם אם כרגע אצא מהבית פחות אופנתית- גם זה בסדר. הבגד כערוץ שידור לפעמים הבחירה לא קשורה לרגש. לבגדים יש כוח, ואולי אני מרגישה שיש מסר שבא לי לשדר כשאני יוצאת החוצה לעולם. דווקא הבוקר. כי בגד הוא כלי. הוא יכול לשדר נשיות, לשדר עוצמה, בגד יכול לשדר אלגנ־ טיות ואפילו חוכמה ומקוריות. אז אם אני מבינה את זה, כדאי לה־ קדיש מחשבה לפריטים שאבחר, לגזרה, לצבעים ואפילו למרקם של הבד. כאן אני כבר מבינה שהבחירה עשויה לתת מענה לצו־ רך כלשהו. התלבשות מודעת מודעות זאת מילה יפה. אבל מה לע־ שות, זה לא תמיד עובד. אנשים הם הרבה יותר מדבר אחד. והמורכבות הזו כנראה מלווה אותנו לאן שנלך. אז אפשר וכדאי לנסות להבין מה אני מרגישה הבוקר ואיך הבגד מתחבר לי, או לא מתחבר. אפשר לתכנן את היעד אליו אני מגיעה ולחשוב איך הבגד עשוי לשרת אותי. ואם כבר מודעות- אפשר להציב לעצמי מטרות קטנות, שבהן אני משנה הרגלים שלתחושתי פחות מק־ דמים אותי. הכול מתוך בחירה כמובן. כי הבחירה היא סוג של מתנה שקיבלנו. בחירה היא חופש. ובסוף, עם כל ההתל־ בטויות והמחשבות, בבוקרו של יום, אני בוחרת בעצמי.
"בסוף הכול מתנקז אליי עניין של זוויות אני לא מבין רמזים אולי צבעים ואותיות מבט חטוף אל עצמי, ודי רק לא להסתכל מה שבפנים כבר בפנים מדי קוראים לזה הרגל מתי אלמד לבחור נכון? להאמין, לראות שטוב בלי להביט שוב לאחור לבחור נכון..." (אמיר דדון ואלדד ציטרין) אולי מיליון פעם שמעתי את אמיר דדון עם השיר הזה. כל פעם הוא לוקח אותי למקום אחר. האם בכלל יש דבר כזה- "לבחור נכון"? בחירה היא דבר די מורכב, ולפעמים רק בדיעבד אפשר לדעת אם הייתה מוצלחת.
חיבור לארון שלי. אני לובשת, פושטת, לובשת וכן הלאה. לופ שקשה לצאת ממנו. מכירה את זה? בגלל הלילה בגללו אני בדעה שיש משמעות גדולה לאיך קמנו בבוקר. אם אנחנו נינוחות, הלילה עבר בסדר, ובאופן כללי אנחנו במצב רוח טוב, בחירת הבגדים תהיה כנראה בהתאמה. אנחנו מרגישות קלילות והב־ גדים באים לנו טוב בעין. במקרה כזה יהיה קל לבחור, לא תהיה התלבטות. אולי אפילו יהיה זה מין בוקר כזה שבו נתלבש צבעוני, או נשלוף משהו חדש מהארון. כי הבגד מתחבר להרגשה. זה בדוק. אבל מה קורה כשקמתי הפוכה? פה טמון הקושי. אני לא מצליחה להת־ חבר לארון שלי. פתאום אין שם כלום,
אני כדוגמא, תמיד אהבתי לכתוב. ובכל זאת כשכותבים טור לעיתון זה קצת שונה. מודה. מידי שבוע אני מוצאת את עצמי מתלבטת במה אבחר לעסוק. האם אביא תוכן חדש? או שדווקא בא לי להתחבר לעולם הרגשי שלי? שהוא בעצם העולם של כולנו? יש גם פעמים שזה בכלל "צרות של עשירים" כשיש לי יותר מרעיון אחד, ואז אני צריכה לוותר על משהו. אין ספק. בחירות תמיד היו ויישארו חלק מהחיים שלנו. ולבחור זה לפעמים לא קל. פותחת את הארון ואת הלב לפתוח בבוקר את ארון הבגדים זה קצת כמו לפתוח חפיסת קלפים. הם יפים, צבעוניים, ולכל אחד מהם ערך אחר. יש קלפים מעניינים, אחרים פחות. יש קלף
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online