אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
(תניא, כ״ו) “כ ִּי כ ְּמו יִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחוֹש ֶׁך ְ” יש רגעים בהיסטוריה שבהם החושך כל־כך סמיך, עד שנדמה שאי־אפשר לראות דבר. אינו מבין, גם כאשר הכאב לא ניתן לעיכול. לאומי, אלא תחילת העבודה של גדילת אור - אישי וציבורי.
בחנוכה אנחנו מדליקים נר בתוך החושך, לא לאחריו. זהו עיקר היסוד: האור איננו נברא מחדש, הוא מתגלה במקומות שבהם נדמה שאין תקווה. ייתכן שהנשמה של השבויים לא תכבה לעולם, גם אם החושך שנגע בהם יישאר חרוט. אולי דווקא מתוכו יתגלו נקודות אור חדשות - ערבות, זהות משות־ פת, הרגישות שלנו אלו לאלו. ואנחנו, שנמצאים מבחוץ, מו־ זמנים גם לשאול איפה בתוך החיים שלנו יש עדיין מקומות כלואים. אילו פחדים עוד מחזי־ קים אותנו בשבי פנימי. ואולי דווקא עכשיו, בתוך ימי חנוכה, אפשר לכתוב לעצמנו שבכל מקום שבו נדמה שאי־אפשר לראות דבר - אולי שם מסתתר הנר הרא־ שון. תרגיל קצר לסיום: כתבי לעצמך: מהו החושך שאני אשכרה פוגשת השנה, ומהו הנר הקטן שכבר נדלק בתוכו? ואז הוסי־ פי משפט שמתחיל במילים: “השנה אני מדליקה אור ב...” ליצירת קשר: mishpaha@hiburimbs.org 052-7710448 | 055-9114672 אורה.
קשה שלא לחשוב על השבויים שח־ זרו הביתה. חלקם עדיין אינם באמת חופשיים מבפנים. כשאלי שרעבי סיפר על הפחד, על התלישות, ועל
ובכל זאת, דווקא מתוכו מגיח אור שאי־אפשר היה לגלות בדרך אחרת. בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלא־ די, שחי את פרקי החושך של מא־ סרו, כותב שהשמחה מתגלה מתוך הדאגה כשם שהאור מתגלה מתוך החושך. המילים האלה מקבלות משמ־ עות מצמררת כשאנחנו מבי־ טים על הימים שאחרי השבי באוקטובר. 7 של המאסר של בעל התניא היה לכאורה סיפור פוליטי - חשד בהפצת רעיונות חסידיים שנ־ תפסו כמרדנים. אבל החסידות ראתה באירוע הזה תיקון, זי־ כוך, ואפילו מדרגה חדשה של אור בתורה. המכתב שבו כתב “כל ירידה צורך עליה היא” קיבל משמעות לאומית־ רוחנית: הירידה לא נועדה לכלות, אלא לאפשר תנועה חדשה של הת־ גלות. וכך י"ט כסלו הפך ליום של אור, לא רק של שחרור. בתוך החושך שעבר בעל התניא, התנסח רעיון עמוק: אין חושך שהוא מחוץ לאלוקות. “שאין שום דבר בעולם נפרד מאחדותו יתברך”, הוא כותב בפרק מ"ו, ובמילים פשוטות - גם המקום החשוך ביותר עדיין שייך לתוכנית של תיקון; גם אם האדם
הרגע שבו אמר לעצמו שהוא חייב לשוב, היה שם משהו כמעט חסידי: גם בתוך ההסתר הגדול ביותר, יש נקודה שמחזיקה את האדם בחיים. לא מתוך כוח פיזי, אלא מתוך נשמה שמסרבת להיכנע לחושך. ההשוואה אינה להשוואה היסטורית - זהו דיון על חוויה אנושית. מה קורה לנפש כשהיא נלקחת מהבית? מה מחזיק אותה שם? מה מאפשר לה, אחרי הכול, להאמין בחזרה? בעל התניא מלמד אותנו שהיציאה לחופשי איננה סוף, אלא תחי־ לת שלב חדש. כך גם השבויים של זמננו: השיבה שלהם אינה רק רגע
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online