נבואת הרבי מלך המשיח: הנה זה משיח בא
סיפור לשבת מאת: הרב שלום בער שמולביץ, מנהל בית חב״ד בבית שאן מעוז צור של החיים
אחיו, חיים ואברהם. שלושת האחים נשארו יחד, והועבדו בפרך. אסירים רבים לא עמדו בתנאים הקשים, ובהם גם שני אחיו. יצחק נשאר לבדו בעולם. גם הוא היה פצוע וחולה, אבל בניסים הצליח להחלים ולהתאושש ולשוב למחנה העבודה. עצוב ומדוכא הביט באסירים המאבדים אט-אט צלם אנוש ומתהלכים כצללים חיוורים של עצמם. הוא לא רצה להגיע למצב הנורא הזה, וממילא לא ראה עוד טעם לחייו. בלילה חשוך, כאשר הכול ישנו, דילג יצחק בין טורי הדרגשים, הדף את דלת הצריף והחל לרוץ בכל כוחו. בליבו גמלה החלטה לחבק את גדר התיל המחושמלת הפונה אל המשרפות. הוא יאחז בה כשיו ביט בלהבות הגועשות מאפרם של אחיו. איבריו נעשו גמישים וקלילים. כל ייסוריו נעלמו ורוגע עטף את נפשו. עוד מעט ייתם הכול, אמר בליבו. הוא כבר עמד סמוך לגדר כאשר קולות שירה הגיעו לאוזניו. השירה הייתה מוכרת לו מסלוניקי. אלה היו יהודי יוון ששרו 'מעוז צור ישועתי'. הקולות בקעו מצריף שלוש-עשרה של אנשי הזונדר-קומנדו, יהודים שעבדו במו שרפות. זה היה אחד מלילות החנוכה, והם הדליקו נרות ושרו. השירה הפכה את קרביו. לרגע עמד לבדו בעלטה, ואחר-כך רץ בחזרה אל צריפו. באותו לילה החליט להישאר בחיים ויהי מה. יצחק שרד את התופת, עלה לארץ ישו ראל, הקים משפחה והתגורר בירושלים. .99 לפני כחמש שנים נפטר, בהיותו בן (על-פי ספרו 'חלום אחד באושוויץ', בהוצאת המרכז הבין-לאומי 'שם עולם' כפר הרא"ה)
אל בתי הכנסת לשירת פיוטים ופזמונים ולשמיעת דרשות מפי הרבנים. "כמו כלה הייתה השבת בעיר שלנו", תיאר יצחק. "וכשהעריב היום וכוכבים ניצתו בשמיים, היינו מאריכים עוד מעט את הפרידה ממנה ומשַלחים אותה לדרכה בניגוני הבדלה". החיים היפים בסלוניקי נגדעו באביב ), עם כיבושה של יוון בידי 1941( תש"א הגרמנים. בתוך כמה ימים החלו התושו בים לחוש מצוקת רעב. מנת הלחם היומית שחולקה להם הייתה במשקל מאה וחמיו שים גרם לאדם. מקורות הפרנסה נהרסו, והתושבים נאלצו למכור חפצים מבתיהם כדי להשיג מזון. מצב הביניים נמשך עד שבת כ"ו בתו ), שכונתה 'השבת 11.7.1942( מוז תש"ב 19 השחורה'. הגרמנים הורו ליהודים מגיל להתייצב בכיכר החירות. המעמד 45 ועד היה משפיל. שעות ארוכות עמדו היהודים בשמש הלוהטת, ממתינים לקבל שיבוץ לעבודה כביכול. במשך ההמתנה ציוו על היהודים לבצע תרגילי התעמלות ולרקוד לקול צחוקם של הגרמנים והקהל היווני. במהלך הריו קודים ספגו מכות אכזריות. היו שהתעלפו ונזקקו לטיפול רפואי. מקצתם מצאו שם את מותם. זו הייתה המהלומה הראשונה שניחתה על יהודי סלוניקי לקראת השואה שהתרגשה גם עליהם. במהרה התברר שה'עבודה' אינה כזאת ששכרה בצידה אלא עבודות פרך, שרבים לא שבו מהן. כמה חודשים אחר-כך החלו המשלוחים מסלוניקי למו חנות ההשמדה. גם כשיצחק, אחיו והוריהם נסעו ברכו בת הדחוסה, עדיין האמינו כי הם עתידים לנסוע לקרקוב, שבה יוכלו לפתוח בחיים חדשים. אבל הם מצאו את עצמם במחנה אושוויץ-בירקנאו. ההורים ושלוש האחיות שולחו לתאי הגזים. יצחק נשאר עם שני
"אם נשתחרר מפה", התנשף הקול באוזנו של יצחק כהן, "אאמץ אותך לי לבן. אם תשתחרר אתה לבדך, לך לשם, לכל המו קומות שבהם הטמנתי אוצר". הדובר היה יהודי מעשירי סלוניקי, בעל בית חרושת לעורות. קודם הגירוש למחו נה ההשמדה הספיק להסתיר כמות נכבדה של זהב במקומות מסתור שונים, לַימים שאחרי המלחמה. מכל משפחתו לא נותר איש חי. הוא דיבר במהירות. מנה מקום אחר מקום. "בבית החרושת מדריגות יורדות למרתף. יש לספור מלמעלה אחת-עשו רה מדריגות, את המדריגה האחת-עשרה אפשר לפרק. בפנים יש פחים מלאים מטו בעות זהב". הם שכבו בצפיפות נוראה בצריף החוו לים בבירקנאו. יצחק בקושי הצליח להוציא הגה. הקור הנורא חדר לעצמותיו הדואבות. "אני נותן לך את כל זה", לחש אליו האיש, "אל תשכח!". "טוב", מלמל יצחק בגרון ניחר, "יש לך אולי מעט לחם לתת לי עכשיו?". יצחק כהן נולד בסלוניקי שביוון בקיץ ו � ). החיים היהודיים בסל 1922 ( תרפ"ב ( ניקי היו טובים. הקהילה היהודית הייתה חמה ותומכת, והקימה מוסדות עזרה וסעד רבים. בכל שכונה הייתה מרפאה קטנה שהעניקה שירותים לחברי הקהילה, ומעוו טי יכולת קיבלו את הטיפול בלי תשלום. אביו, איסיד כהן, היה החזן והקורא בתוו רה בבית הכנסת 'אהבת עולם', ויצחק היה חבר במקהלת 'נותני זמירות', מקהלת הילדים שליוותה את התפילה. כשישים בתי כנסת היו בעיר, ובשבתות היו התפיו לות בוקעות מקירות בתי הכנסת ומשתפו כות אל הרחובות. אחרי סעודת השבת היו היהודים מתקו בצים בקבוצות לקריאת פרקי תהילים, כל פעם בבית אחר. לאחר מכן היו שבים
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online