ההווה: ירדן ענתבי, בין עבודה לתשוקה . ביום הוא עובד בחדר 24/7 ירדן חי את עולם התעופה המבצעים שלנו בישראייר, בלילה (ובכל רגע פנוי) הוא ספוטר. לרוב זה הפוך: הוא משתבץ למשמרת לילה כדי שהיום יהיה פנוי לציד מטוסים. "זה לא משהו שמכבים", הוא אומר. "גם כשאני עובד, אני שם לב לפרטים שאחרים לא רואים כמו דגמים, צביעות, שינויים קטנים". ירדן כבר חלק מדור מחובר עם אפליקציות מעקב, קבוצות ווטסאפ ועדכונים בזמן אמת. מבחינתו, זה חלק מהכיף להיות תמיד צעד אחד לפני. "יש רגעים שאתה מקבל התראה על מטוס נדיר, עוזב הכול ורץ לנקודת צילום. זה אדרנלין אמיתי". ירדן מייצג את הספוטר המודרני שמשלב בין עבודה, טכנולוגיה ותשוקה, והפך את התחביב למשהו שהוא כמעט מקצוע. העתיד: עברי חזון, הדור הבא כבר כאן , בן של דיילת אוויר אצלנו בחברה, אבל כבר 14 עברי רק בן יודע בדיוק לאן לכוון את העדשה. הוא מהדור שגדל עם הכול זמין: סרטונים, אפליקציות, קהילות. אבל מה שמושך אותו הוא בדיוק מה שמשך את מוני לפני עשרות שנים: הרגע שבו מטוס חוצה את השמיים. "זה פשוט מרגש", הוא אומר בפשטות. "לחכות, לראות אותו מגיע ולתפוס את התמונה בדיוק בזמן". עברי עדיין בתחילת הדרך, אבל כבר חלק מהקהילה, לומד, משתפר ובעיקר נהנה. מבחינתו, זה לא רק תחביב, זו הרפתקה.
יותר מתחביב: מבט לשמיים, מבט פנימה
שלושת הסיפורים האלה מתחברים לתמונה אחת של קהילה שחיה בין עבר, הווה ועתיד. אנשים שונים, גילים שונים אבל אותה התרגשות. הטכנולוגיה משתנה, הציוד משתדרג ואפילו המטוסים עצמם מתפתחים, אך הרגע הזה נשאר קבוע: העיניים עולות לשמיים, והלב מאיץ יחד עם המנועים. מוני, ירדן ועברי לא רק מצלמים מטוסים. הם מתעדים תנועה, שינוי וזמן שחולף. כל אחד מהם עומד באותה נקודה, אבל מגיע אליה ממקום אחר בחיים של זיכרון, שגרה, התחלה. אולי זו הסיבה שהספוטינג לא נעלם אלא להפך. בעולם שממהר קדימה, הוא מזכיר לעצור. להרים מבט. לחכות למשהו שלא תלוי בך. בין נחיתה להמראה נוצר חיבור שקט לשמיים אבל גם פנימה. כי בסופו של דבר להיות ספוטר זה לא רק לראות מטוסים. זה לזהות רגע ולתפוס אותו לפני שהוא נעלם. והשמיים? הם תמיד שם, מחכים למי שיבחר להסתכל.
ישראייר מגזין | 60
Made with FlippingBook - Online catalogs