בין לבין עבודות ושימש במשך כארש בעה חודשים, כבייביסיטר מהבוקר עד הערב. את אביטל בנם של עופרי ומיתר ליווה למשחקי טניס שולחן וסוף סוף היה לו פרטנר לחלוק איתו את משחקי הספורט שכל כך אהב. מדי שבוע, הביא לשולחן השבת המש שפחתי, את "פר תש השבוע" מספר, ונותן אדפטציה להיום. דליה היא הדבר הכי טוב שקרה לו, נהג לומר, וכשהתכנסנו ביחד התמוגג וחזר ואמר אנחנו "משפחה יפה". ואכן שמחת החיים והשירה הקולחת של המש שפחה כולה הייתה לאורך כל השנים, עבור כולנו, מקום חם ואוהב להתחבק להתרפק ולהתנחם... יצר את הקשר 2014- לאחר צוק איתן ב הראשון עם חברי כפר עזה, עם לילי ורם ועשרות חבריהם איתם חגגנו את בוא השנה החדשה בשירה, שמחה וריקודים. כשפרצה מלחמת השבעה באוקטובר, ניצן לא ידע את נפשו, הרגיש כאב, כעס, עלבון, בושה תסכול - איך זה קרה לנו? הוא היה ממוטט. השיחה האחרונה עם לילי ורם נצרבה בליבו, ומראות החורבן של כפר עזה ויישוש בי הדרום השאירו אותו ללא מילים. באותם ימים טילפן אלי וביקש הפש ניה לפרק בספר דברים, בו מתואר החורבן. השאלה של דורית צמרת - מה נעשה עם "כל המכאוב וכל האהבה?" שבה ועלתה. ביומנו כתב: ״אבל פנימי עמוק. בבוקר ההוא דיברתי עם לילי איתמרי, לחשה לי "הם פה..". ניתקש תי.״ לילי, שהייתה הקולגה לקשר בין הקיבוצים ורם, האיש שלה - נרצחו. לוויות. מתוכם 10- ״ה שתתפתי ב הרג תשי רצון להיות 5 הכרתי אישית איתם. אני חש שאת השבר שעם ישש ראל חווה היום אני אישית חווה כבר שנה. הקשר עם כפר עזה עכשיו 20 חייב להיות ברמה הלאומית!!! מהשמונה באוקטובר אני מנסה להגיע לכפר עזה שאלו אותי מה תעשה השבתי - אשקה עציצים. יזש מנו, אנשים מבית השיטה, פרויקט שיתוף פעולה עם כפר עזה קראנו לו- "החיטה צומחת שוב!״ המטרה: ליצור בישוב הרגשה של תנועה, זרימה, שיהיו יותר אורות בלילה. ליבלוב מתרדמת החורף לקראת פריחה. לעזור בכל מה שנדרש לשקם את מה שנדרס. זה הזמן להפשיל שרש וולים ולעבור ממילים למעשים!!! מבחינתו, אמרו בנותיו, "הגינות
כסלע איתן מבית השיטה - מג״ד שריון בעברו, מנהל קהילת ניצן סלע לפני שלושה שבועות הלך לעולמו באוקטובר, בו 7 בית השיטה, מנכ״ל מפעל החמוצים ובעיקר - איש אדמה ואהבה. לאחר טבח ה- איבד סלע את חבריו הקרובים מכפר עזה - יזם את פרויקט ׳החיטה צומחת שוב׳ - במסגרתו ירדו - שנתיים בדיוק לאחר פרוץ 8.10.25- חברי בית השיטה לעזור בשיקום ההריסות ביישובי העוטף. ב המלחמה - החזיר סלע את נשמתו לבוראו.
סלע ז״ל ״ליצור מקום נקי וחדש״
ברחבי העיר. כשפרק זה הסתיים - שב ניצן הביתה וכשעצר לראשונה החל גופו לבקש התייחסות ומנוחה. עטוף באהבת בנותיו החל בטיפולים. הנסיעות והשיחות הקרובות עם בנותיו איפשרו לו להקשיב, לשוחח לחלוק את הרגשות. "אני אוהב את התקופה הזאת, אנחנו כל כך ביחד", שב והודה. וכך בשמונה באוקטובר, בביתו, במיטתו, עטוף באהבת דליה ובנותיו שמע את מזמור שירתן הדומעת - "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע". רגוע ושלו נפרד ניצן מאיתנו ועלה במעלות, לנאות דשא, למקום בו האהבה חובקת כל יציר נברא. וכמה סמלי ולא מקרי הדבר, שבשש בעה לאוקטובר שנתיים לאחר השבר הגדול, בחר ניצן להיפרד מאיתנו, כאומר – ׳עד כאן חברים. נתתי את כל שיכולתי ל תת, אני משחרר ויוצא להמשך מסעי, בתודה על חיים מלאים ובאמון שבוא יבוא פרק חדש בתולדות עמנו.׳ ואמנם עם צאת נשמתו באה בשורת השבת החטופים והיציאה מעזה וריח הגשם המרפא מלווה אותו ואותנו בפתח תקווה להתחלה חדשה. ואנו הנותרים כאן על פני האדמה - מודים לך ניצן - איש ישר דרך ענו וצנוע, מודים על הכל - על שירתך ותפילתך, עשייתך, הברוכה אהבת האדם והאדמה, הצניעות ופשטות הליכותיך עד כלות הנשמה. נוח אהוב בשלום ושלווה יש לך ממשיכות וממשיכים, אוהבי הארץ ואנשיה.
היו התירוץ להדליק את האור, להשיב חיים לכפר עזה" ולכן דרש מהאנשים שלא יבואו רק לעבודה יומית אלא לשש בוע שלם. ונישאר שם בסופי השבוע שבתות וחגים, וכשבא לחופשה הביתה רצה כבר לחזור." כ תשם חלקם בשיקום כפר עזה, עברו לקרית שמונה, לשיקום הנוי והגינות ״ניצן היה עמוד האש הפרטי שלי. כאשר המחשבות התרוצצו לכאן ולשם הייתי שמחה לשמוע את דעתו המוצקה שאינה משתמעת לשתי פנים. הוא היה מצפון שלפיו מתיישרים ומכוונים את הלב. איש חכם חזק עם חזון שדמה לחלוצים הראשונים שבנו את הארץ, שאהב את הארץ ונתן לה את כל כולו עד רגעיו האחרונים. בתקופה אחרונה היה רגיש מאוד לכל מצוקה ובקלות רבה היה דומע ומתמסר. הייתה בו עוצמת הרכות וחמלה לכל אדם באשר הוא אדם. לאחר שעצם את עיניו הורדתי מעט את הסדין הירוק נתתי נשיקה וביקשתי: "ניצן רק עוד פעם אחת תגיד לי משהו, רק עוד פעם אחת!!" והוא שתק ובכה עם אלוהיו. עמוד האש לא ימוש מליבי עד עולם.״
מאת: אפרת שלם
נ
את המהלך ברגישות, נדרש לקבל החש לטות מנהיגותיות, כשראה את טובת הכלל לנגד עיניו. את כאבו שמר בליבו ולא שמר טינה לאיש. תפקידיו הבאים היו כיו"ר בעין הנציב ולאחר מכן בניר עציון. החיבור שלו עם אנשי הקיבוץ הדתי היה עמוק, הוא חיפש את המשותף והמחבר ובשנות המהפכה המשפטית חזר ואמר שחברי הקיבוץ הדתי הם הקרובים ביותר אלינו ועלינו למצוא דרכים לעבוד ביחד ובכך להשפיע על צביון החברה הישראלית. בשנות הפנסיה, לקח ניצן על עצמו אישוש וחידוש פינות זנוחות ברחבי המשק. היה יוצא עם שחר - מנסר, מגרף מנקה פינה אחר פינה תמיד, נוטף זיעה, מחייך ואומר ״עבודת הנוי זה הכי כיף, כי אתה רואה את התוצאה מיד - מגיע למקום מבורדק ומלוכלך ויוצר מקום נקי וחדש!״ כאבא היה קשוח, לדברי בנותיו - "היה לו חשוב מאוד שנכיר את הארץ היטב. חו"ל לא היה במחשבה, כשחזרנו מטיול שנתי היינו חייבות למסור במש דויק איפה היינו.״ עם הולדת הנכדים - התמסר לסבאות בכל רמ"ח אבריו ובכל נשמתו ואהבש תו. כשנולדה אייל הנכדה הבכורה היה
מהר מאוד התערה והפך לאדם אהוב ומוביל. כשנה לפני מלחמת יו"כ התחש תנו ונולדה הבת הבכורה אורי ואחריה באו לעולם סמדר, עופרי וכרמל. במש לחמת יום הכיפורים שירת ניצן בסיני. בין לבין, עבד בכותנה ובשעות הפנאי היה מדריך-על מוערך. חניכיו הראשוש )60+ נים היו כי תת "כלנית" (היום בני הקשר ביניהם נשמר לאורך כל השנים. הוא היה עבורם דוגמא אישית, כתובת של אדם בוגר משקיע ואוהב עם המון הומור, צחוקים ושירה עם כל הלב. את האג'נדה החינוכית שלו הביא גם לתפש קידי הניהול שלו. את מפעל החמוצים , לשם 1990 הוא ניהל כעשור משנת צמח מריצפת הייצור והתקדם הלאה על בסיס הידע שרכש. כל בוקר היה מתחיל עם העובדים באולם. ניצן שהאמין בחיים השיתופיים כדרך חיים, התקשה לקבל את תהליך השיש נויים בבית השיטה. אך כשהבין שזה מה שהחברים מבקשים, בחר לא ללכת עם הראש בקיר ולקח על עצמו, בניש גוד לרצון בנות משפחתו, את התפקיד המאתגר של ניהול הקהילה במימוש ההפרטה. זו הייתה תקופה קריטית וקשה של בית השיטה וגם של המשפחה. ניצן, שניהל
ש µ לי 1950 יצן נולד בשנת ראלה ויענק'לה זוג הורים פלמ״חניקים. עבור ניצן, המנון הפלמ"ח היה המנון כמעט קדוש שגדל לאורו. ניצן, האח של ברק ותור, היה ילד חכם, ספורטאי מצטיין - שחיין, ושחקן כדור יד, מתגרה במשמעת - בקיבוץ ובצבא, שם אמרו לו שהוא א' בידיעות וד' במשמעת. הוא התחיל את השירות הצבאי בקורס טייס והמשיך בשריון שם - גדוד 82 היה בתפקידו האחרון, מג"ד המרכבה הראשון, כשלאורך כל הדרך דבק בערכים שנשא עימו - הובלה, התש נדבות, רעות אחריות ודוגמא אישית. ההיכרות הראשונה עם דליה הייתה לאחר מלחמת שתש הימים, לפני גיוסם לצבא, בנווה אור שם היו בשנת שירות. "ראיתי את ניצן״, סיפרה דליה, ״עם שערות ארוכות וחלקות, רץ על המגרש בקלילות והתאהבתי.״ רק לאחר שיש חרורם מהצבא - נפגשו שוב ״כשניצן הגיע אלי לבית השיטה, התיישב בצריף עם סוודר אדום וגרביים אדומות, ביש טניק על מלא. והשאר היסטוריה. לפני החתונה היינו צריכים להחליט איפה נגור בית השיטה או יגור. לי היה ברור שאם קיבוץ אז רק בית השיטה.״
אפרת שלם, בית השיטה
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online