מידע העיר

אורה שושן

עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.

לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה

להיות הורים מבלי לאבד את ה"אנחנו"

ומצד שני, לזכור שזוגיות היא ישות חיה – שזקוקה להזנה, זמן, תשומת לב ומגע. זוגיות בריאה איננה נוגדת להורות טובה – היא תנאי לה. כשילד רואה הורים שמדברים באהבה, שמעניקים זה לזה מקום, שמתבוננים זה בזה בעיניים חמות – הוא גדל בעולם שבו אהבה היא טבעית ובטוחה. הילדים שלנו לומדים מהם יחסים לא ממה שאומרים להם, אלא ממה שהם חווים בחיים. אם הם רואים אהבה בין ההורים – הם לומדים לאהוב. אם הם רואים עייפות, ניכור ושקט מתוח – הם לומדים לוותר על עצמך. תרגיל זוגי קצר בחרו ערב אחד בשבוע בזמן שבו הילד ישן או אצל נמצא סבתא. כבו מסכים, הדליקו נר, ושבו ביחד עם כוס תה או יין. שאלו זה את זה שלוש שאלות פשו־ טות: . מה היה לך קשה השבוע? 1 . מה ריגש או שימח אותך בי? 2 . מה היית רוצה שנחזיר לחיים 3 שלנו כזוג? אל תתקנו, אל תנתחו – רק תק־ שיבו - השפה הראשונה של האהבה - היא לא דורשת זמן, רק לב פתוח. כך, צעד אחר צעד, תוכלו להחזיר את האנרגיה הזוגית אל הלב, ולג־ לות שאפשר להיות הורים – מבלי לאבד את ה"אנחנו״.

המגע, הנשיאה, השינה המשותפת, ההנקה לפי דרישה – כל אלה יוצרים תחושת ביטחון עמוקה ומניחים יסוד לקשר רגשי בריא. מחקריה של הפסיכולוגית מרי ) הראו 1978 ,' איינסוורת' (אינסוורת כי תינוקות שגדלים בסביבה הרגי־ שה לצרכיהם, מפתחים התקשרות בטוחה ותחושת אמון בעולם. ובכל זאת – ישנו גבול עדין בין ביטחון לתלות. כאשר הקרבה הופכת לטוטלית מדי, הילד יכול להתקשות לפתח עצמאות, והאם עלולה להישאב לאימהות שמוחקת את עצמה ואת הזוגיות. במילים אחרות – החום והקרבה חשובים, אבל הם לא צריכים לבוא על חשבון הזוגיות. בקליניקה אני פוגשת זוגות שהילד ישן בין ההורים לא מתוך צורך פיזי, אלא כסמל למצב הרגשי – יש חצי־ צה יש "בין". הילד יוצר גם גשר וגם חיץ. נראה שזה נובע מפחד לא מודע של אחד מבני הזוג מהתרחקות, ולעי־ תים מתוך רצון להרגיש מחוברים – אבל דרך הילד, לא זה לזה. עם הזמן, התבנית הזו שוחקת את תחושת הקרבה, והזוגיות הופכת פונקציונלית בלבד – "ניהול מש־ פחה" במקום אהבה חיה. האמת היא שהאיזון העדין הזה דורש תנועה דו־כיוונית: מצד אחד, לשמור על רגישות לצ־ רכי הילד, על החום, המגע והקרבה;

אחד הקשיים שיש במעבר מזוג להורים הוא השינויים הרגשיים הע־ מוקים שהאדם חווה. רק כשנולד ילד – משהו בלב נפתח, אבל גם משהו אחר נסגר. האהבה שהייתה מופנית כלפי בן או בת הזוג נעה בטבעיות אל התינוק הקטן, חסר האונים, שזקוק לנו בכל רגע. זוגות צעירים רבים מתארים קרבה עצומה לילדם, לצד התרחקות שקטה מבני זוגם. לא מדובר בהחלטה מודעת, אלא בהסטת האנרגיה ותשומת הלב – מהקשר הזוגי למרחב ההורי. כשכל הלילות קצרים, השינה של הילד צמודה וההורות דורשות נוכ־ חות אין־סופית – הזוגיות מתחילה להיעלם מן הפריים. השיחות בעיקרן הן על צרכים, זמ־ נים ובשאלה מי קם בלילה. ההומור, הספונטניות, הרוך – כל אלה נדחקים הצידה, כמעט בלי לשים לב. מחקרים מראים כי שביעות הר־ צון יורדת בשנתיים הראשונות של הילד, במיוחד כשיש עייפות כרונית Gottman & וחוסר תמיכה הדדית .))Shapiro, 2011 הגישה המכונה "עקרון הרצף" מציעה הסתכלות אחרת על אותה תקופה. לפי העיקרון זה, לתינוק יש צורך טבעי בקרבה רצופה לאימו בשנה הראשונה לחייו.

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online