מידע העיר

מירב אלמלח מנהלת משאבי אנוש מאמנת ויועצת קריירה סטיילינג להתפתחות מקצועית

050-8561580 | עבודה, משמעות, ייעוד מירב אלמלח בין החלום, לקפה של הבוקר

להחזיק שגרה כשאין שגרה

אחריות וזה לא פשוט. אני פוגשת אנשים שמספרים לי שהם עייפים, עם עומסים על הכתפיים שלהם, ועם כל זה – הם מחויבים, ממשיכים להרים את הראש, ול־ נסות לעשות את הכי טוב שהם יכולים. אנשים שמנסים להחזיק בו זמנית את הבית, את העבודה, את הילדים, את הלב.

גם כשהבלגן בלתי נגמר ונראה שאנחנו לא יודעים מה ילד המחר, אהיה כנה ואומר שזה לא תמיד היה פשוט לראות או להרגיש כשהכול כזה עמוס. מתי הפעם האחרונה לקחתם רגע לעצמכם? מתי לבשתם בגדים שלא רק "עובדים" אלא גורמים לכם להרגיש שאתם שם? מתי באמת עצרתם לשאול – איך אתם מרגישים? אם הצלחתם להחזיק יום עבודה כשברקע בלגן – תנו לעצמכם קרדיט. לא הכול חייב לקרות עכשיו. לא חייבים להמציא את עצמנו מחדש. ואם בכל זאת אתם מרגישים שיש ימים שבהם הצורך הוא פשוט לשרוד – גם זו הצלחה. היו טובים עם עצמכם – זה כבר צעד בדרך הנכונה. ולבסוף, זכרו - אנחנו חלק ממשהו גדול יותר, קהילה, עם, סיפור. בימים האלה, שבהם נדמה שהכול זז ומתערער, אנחנו כותבים יחד פרק נוסף בסיפור ההיסטורי של העם שלנו. אלה ימים מאתגרים, אבל גם ימים גדולים – של אחריות, של ערבות הדדית, של תיקון. בתוך כל זה, כל בחירה יומיומית – לשמור על שגרה, להתייצב לעבודה, להקשיב לאחרים, או פשוט לקום בבוקר ולהתלבש – היא חלק מהחוסן שלנו כי־ חידים וכחברה. אולי דווקא מתוך השבר הזה, נוכל לגלות בעצמנו עוצמות שלא הכרנו, ולבנות עתיד מדויק ומלא משמ־ עות, אחד עם השני לא לבד. לכן, הפעם לא דיברתי על קורות חיים, אלא על החיים עצמם. ובתקווה, בשבוע הבא – נחזור יחד לדבר על הכלים שיעזרו לנו לספר את הסיפור שלנו מחדש – מדויק, אמיץ ומלא משמעות. אני מאחלת לכולנו ימים של שקט פנימי, של יציבות, ושל חוסן שגדל דווקא מתוך הקושי. באהבה ותקווה, מירב.

איך ממשיכים כשהעולם לא מפסיק לזוז?

עברו שבועיים מאז הטור האחרון שלי. אני מודה, תכננתי להמשיך ולכתוב על קורות חיים, טיפים וכלים מקצועיים שעוזרים לנו להתקדם בקריירה ובחיים. אבל אז הגיעו השבועיים האלו – שבו־ עיים לא פשוטים, מלאים במתח, דאגה וחוסר ודאות, ועברנו לקוד מצב מל־ חמה במדינה. כשכל יום מתנהל בין התרעות, אז־ עקות, דאגות לילדים בבית, פגישות שצריך לסיים מהר כי הכול סביב מה־ דהד, לא פשוט לחשוב על ראיון עבו־ דה, על שדרוג מיומנויות או על הכנת תכנית מקצועית. הלב עסוק בלשרוד את היום. אני יודעת שזה בדיוק מה שאתם מרגישים, כי אני שם איתכם. לראות את הרוח האנושית של אנשים שמחזיקים את היום-יום, שלא מוותרים על חום אנושי, אחריות, קשר. זו גאווה שלא נובעת רק מגבורה צבאית – אלא מהגבורה היומיומית: מי שמגיע בזמן, מי ששואל "מה שלומך?", מי שלא שוכח להחזיק עוד מישהו לצידו. אולי לא כמו שהכרנו קודם, אולי בקצב אחר, אולי עם הפסקות שלא מתוכננות, אבל כן - המשכנו. ראיתי בשבועות האלה מורות שהמשיכו ללמד בזום עם ילדים שמפוזרים בבית. פחות פוקוס, הרבה יותר סבלנות. מנהלות ומנהלים שמנ־ סים לשמור על מורל הצוות, גם כשכולם מותשים. עובדים שהחליפו את הלבוש היומיומי בבגדי בית, אבל ענו בשקט לט־ לפונים מקצועיים – כי למרות הכול, יש והייתה גם גאווה. כן, בתוך כל זה – הרגשתי גאווה גדולה להיות אזרחית המדינה. החיים לא עצרו, חלקנו המשיכו לעבוד,

דווקא ברגעים האלו – הדברים הקטנים הופכים להיות משמעותיים. בשבועיים האלו פגשתי אישה שבחרה בבוקר אחד ללבוש צבע שהיא לא רגילה אליו. לא כי מישהו צפה או שפט – אלא כי היא רצתה להזכיר לעצמה שהיא עדיין כאן, שהיא חזקה, שיש לה מקום בעולם הזה. פגשתי מנהל שהחליט לא לבטל שיחת צוות, כי הוא ידע שזה מה שיחזיר את תחו־ שת החוסן והיציבות. ראיתי הורים שמצאו דרך לשלב בין דאגות משפחתיות לעבודה – לא בלי אתגרים, אבל עם הרבה נכונות ואהבה. אלה רגעים קטנים – שכשמסתכלים עליהם מקרוב, מבינים שהם מפסלים את מי שאנחנו באמת. הרגלים קטנים שאנחנו שומרים עליהם כדי לא לאבד את עצמנו. אותות שאנחנו שולחים לעצמנו – "אנחנו כאן, אנחנו ממשיכים, אנחנו משמעותיים". וזה לא רק בלבוש או במראה החיצוני. זה גם בקריירה, בעבודה, באופן שבו אנחנו מתנהלים עם עצמנו ועם אחרים.

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online