סיפור לשבת מאת: הרב שלום בער שמולביץ, מנהל בית חב״ד בבית שאן תעלומת הצוואה
כפול שנים-עשר מסתכמים לשש-מאות אלף דולר. בתוספת המלגה החודשית יוצא שקיבלת יותר משלושה מיליון שקלים, בעוד יתר אחיך התחלקו יחדיו באחד-עשר מיליון שקלים. לפי החשבון הזה נמצא שקיבלת בדיוק פי שניים מכל אחד ואחת מאחיך!...". צמרמורת אחזה באיש. אכן, בסך הכול קיבל פי שניים מכולם! דמעות הקלה פרצו מעיניו. "אם כן, מדוע אבי לא כתב זאת בצוואה? מדוע נגזר עליי להתבזות לפני כולם?", מלמל. "אביך הניח שתבין זאת", הסביר הרב מרגלית. "מטבע הדברים יש לאדם הכרת הטוב, והוא זוכר את מי שעזר לו, וב־ וודאי כשמדובר באביו. נראה שאביך החליט לשנות את צוואתו אחרי שסיימת לחתן את ילדיך, כשסיים לתת לך, כהוראת התורה, פי שניים משאר ילדיו. "ייתכן שלא רצה לכתוב זאת בפירוש, כדי שלא לעורר את קנאת האחים. הוא ציפה שתבין זאת בעצמך...". נהרה עלתה על פני בני הזוג. האיש אמר לאשתו כי עליהם לערוך סעודה מיוחדת לכל בני המשפחה, ובמהלכה יספר את הדברים ויוכיח לכולם עד כמה נהג אביהם כראוי. "יהיה בזה כיבוד אב גדול", אמר הבן, "וגם דיבורי הלשון הרע עליו או עליי ייפסקו". "עלינו לחפש תמיד את נקודת הזכות", מסכם הרב מרגלית. "גם אם לא הצלחנו, עלינו לנסות שוב ושוב, משום שתמיד הנקודה הזאת קיימת". (על-פי סיפורו של הרב מרגלית)
האיש בקול שבור לרב מרגלית. "הלוא הייתי הבן האהוב והקרוב אליו"... שעה ארוכה שפך הבן את ליבו. "אני מוותר על הכסף, אבל רוצה להבין למה? איך אבי עשה לי דבר כזה?! המחשבות האלה אינן מניחות לי". הרב מרגלית האזין לדברים בתדהמה. הוא עיין בצוואה, לאורו של פנס הרחוב, וראה כי אכן היא כתובה בשיקול דעת מלא. מה יאמר? איך יוכל לסייע לאדם השבור העומד מולו? ופתאום נצנצה קרן אור במוחו. "אביך היה אדם חכם ומסודר, וחייבת להיות סיבה טובה להחלטתו", אמר. "בוא ננסה לחשוב יחד". "אדרבה!", השיב הבן. "לדבריך, מצבו הקוגניטיבי של אביך טרם פטירתו היה מצוין. האם פגעת בו אי-פעם?". "האמן לי ר' אהרון, חוץ ממשובות יל־ דות אינני מצליח להיזכר בדבר!". מרגלית שאל לעיסוקו. "אני אברך הלו־ מד בכולל", השיב האיש. "אבי אהב את העובדה שאני היחיד מבין בניו שנשאר בין כותלי בית המדרש, והעניק לי מלגה חודשית קבועה". "כמה ילדים יש לך?". "שנים-עשר, בלי עין הרע. כולם כבר נישאו, ברוך השם. האחרון התחתן לפני כשלוש שנים". "האם אביך עזר לך בנישואי הילדים?". "בוודאי. לכל נכד במשפחה נתן אבי עשרת-אלפים שקלים, ולי נתן נוסף על כך חמישים אלף דולר לכל חתונה, מאחר ששאר אחיי היו מסודרים כלכ־ לית ואילו אני חייתי בדוחק. ואגב, לפני שלוש שנים אבי ביטל את צוואתו הרא־ שונה וכתב את זו השנייה. לא ידוע לנו מה תוכנה של הראשונה". חיוך קל נמתח בזווית פיו של הרב מר־ גלית, והוא אמר: "חמישים אלף דולר
הרב אהרון מרגלית, שספרו האוטו־ ביוגרפי ('אתהלך'), המגולל את סיפו־ רו האישי, הרטיט לבבות ברחבי העולם כולו, סיים את הרצאתו. נושא ההרצאה ), היה 2011( באותו ערב, בשנת תשע"א על הקשר שבין הורים לילדיהם ועל החובה המוטלת על הילדים להעריך את השקעת ההורים בהם. המשתתפים בהרצאה הקיפו את הרב מרגלית בשאלות, והוא השיב בסבלנות על כל שאלה. כשסיים פנה לעבר רכבו. בחניון עמדו שני בני זוג והמתינו לו. "נהניתי מאוד מההרצאה", פתחה האישה, "והחלטתי להתקשר לבעלי כדי להיוועץ בך בסוגיה משפחתית כאובה". בעלה של האישה סיפר כי הוא בן בכור מבין שמונה אחים ואחיות. אביו, שהיה בעל ממון, נפטר לפני כחודשיים. האב היה אדם מסודר ומחושב. את צוואתו הפקיד בידי רב בית הכנסת. את הצוואה צילם בשמונה עותקים, וכל אחד ואחד מהם חתום בחתימת ידו. הוא ביקש מהרב שאחרי מותו ימסור את הצוואה לילדיו. אחרי ה'שבעה' מילא הרב את בקשת הנפטר. הוא זימן את כל הילדים והקריא להם את הצוואה. האב פירט את נכסיו, מיליון שקלים. את 11- שהסתכמו ב הכסף הורה האב לחלק שווה בשווה בין שבעת ילדיו שאחרי הבכור. לבכור עצמו לא הוריש מאומה... הילדים עיינו בעותק שנמסר לכל אחד ואחת מהם. כתב היד היה בהיר, נקי ומ־ סודר. ניכר היה שהדברים נכתבו לאחר מחשבה, ביישוב הדעת. המשפחה הייתה בהלם. הבן הבכור לא ידע את נפשו. איך זה ייתכן? מדוע יקו־ פח חלקו? אחת האחיות הציעה להתעלם מהצוואה ולהתחלק ברכוש בשווה, אך הבכור סירב ואמר שיש לקיים את רצון אביו. "אינני מבין מדוע ציווה כך", אמר
נבואת הרבי מלך המשיח: הנה זה משיח בא
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online