צפריר בן ברוך שנים 25 מטפל זה בכאבי הגוף והנפש
רפואה משלימה
054-2677001 : לקביעת תור - עדי | 054-5640556 : להתייעצות - צפריר
חירות פנימית בחג הפסח
הגוף נרגע. ואם מדברים על פתיחת הלב – אי אפשר בלי חמלה. חמלה היא המפתח לחירות פנימית. כי כל עוד אנחנו נוקשים עם עצמנו, אין מרחב לשי־ נוי. כמו שאנחנו פותחים את הדלת לכל דכפין בליל הסדר, אנחנו מוז־ מנים לפתוח גם לעצמנו מקום: לר־
הפשוטה, היומיומית, להיות נוכחים. להרגיש. לנשום. לשים לב למה שמ־ פעיל אותנו – ולבחור אחרת. באמצ־ עות כלים כמו דיקור, מגע, נשימה, שיחה, תנועה – אנחנו מתחילים לה־ פשיר את מה שקפא, לרכך את מה שהתקשה, ולפתוח את הלב. לפעמים מדובר בתרגיל נשימה פשוט שעוזר
חג החירות, ולצערנו זו כבר השנה השנייה שכל כך רבים מאחינו עדיין בשבי. חירותם נשללה מהם באכז־ ריות, ובלתי אפשרי לחגוג חירות בלי לחשוב על החירויות הבסיסיות שנשללות מהם באופן יומיומי כבר ימים. בעוד אנו נערכים 550 מעל לערוך את שולחן הסדר, לאכול
גשות שעולים, למכאובים שמבקשים תשומת לב, לחולשות שרק מחכות לחיבוק ולא לשיפוט. דווקא בחג שבו אנחנו עסוקים בלהכין עבור אח־ רים – לנקות, לבשל, לארח – חשוב לזכור לשאול: מה אני צריכ.ה באמת? מה משחרר אותי? מה מחזק אותי? ולפעמים, הדרך לחירות לא מתחילה בה־ חלטה גדולה – אלא ברגע קטן של הקשבה לעצמי.
מצות ולספר ביציאת מצ־ רים, הם כלואים, רחוקים ממשפחותיהם, ממתינים שיישמע קולם. הזעקה הזו מהדהדת בלב כל אחד ואחת מאיתנו – זעקה לחירות, לצד תפילה ותקווה עמוקה לחזרתם המהירה, הבריאה והבטוחה. אבל אנחנו – שחיים, ברוך ה', בחירות פיזית – יכולים לבחור לבנות עוד קומה בחירות שלנו. כי חירות היא לא רק מצב חיצוני.
בבחירה לנוח רגע, לבקש עזרה, או פשוט לשים יד על הלב ולהיות שם. בחג הזה, אני מאחל לכולנו חירות פנימית עמוקה, מרחב בלב, שקט בגוף. שנזכה להיות חופשיים מהמ־ חשבות שמכבידות עלינו, מהפחדים שמשתקים אותנו, מהציפיות שאינן שלנו. ושנזכה כולנו, כחברה וכמשפחה, לראות במהרה את חזרתם של החטו־ פים – לחופש, לבית, לחיים. נמשיך להאמין, לפעול, להתפלל. כי רק כך יהיה לנו חג חירות שמח, אמיתי, עמוק ומרפא.
להחזיר שליטה ברגעי הצפה, לפע־ מים זו נקודת דיקור שמשחררת מתח ישן מהבטן, או תנועה עדינה שמחב־ רת מחדש בין הגוף לנפש. יש רגעים שבהם טיפול נוגע בזיכ־ רון ישן שהשתמר בגוף, ואותו הרגע – שבו מותר להרגיש בלי להסביר, בלי להתנצל – הוא רגע של שחרור עמוק. גם מגע עדין בנקודה הנכונה, או שיחה אמפתית שמביאה הקלה, יכולים להפוך לצעד ראשון אל עבר החירות. מטופלים מספרים איך תחו־ שת התקיעות משתחררת פתאום, איך מחשבות מציקות שוככות, איך
היא גם מצב פנימי. כולנו חווים רג־ עים שבהם אנחנו מרגישים "משוע־ בדים" – לדפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם, לביקורת עצמית שלא מרפה, לציפיות של אחרים, לריצוי, למחשבות שמנהלות אותנו. לפעמים אפילו הגוף שלנו מגיב בהתאם: כא־ בים חוזרים, עייפות מתמשכת, קושי בנשימה או בעיכול – אלו סימנים לכך שמשהו בתוכנו "אסור" ומבקש להשתחרר. בתוך התהליך הטיפולי שאני מלווה, יש שאיפה אחת ברורה – חירות. לא חירות במובן הדרמטי, אלא הבחירה
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online