אורה שושן
עובדת סוציאלית, מטפלת משפחתית וזוגית.
לזוגיות ומשפחה בבית שאן והעמק חיבורים אורה שושן, ראשת מרכז משפחה
דיבורים של גאולה
בסופו של דבר, חג הפסח מלמד אותנו שיעור חשוב בתקשורת. הדי־ בור שלנו יכול להיות כמו פרעה – מצמצם, שולט ומכתיב. והוא יכול להיות כמו משה – מקשיב, נותן מקום ומוביל לגאולה. הוא יכול להיות דיבור מדלג ומגשר של פסח, דיבור פשוט וישר של מצה, או די־ בור אמיתי על המרורים בחיינו. אז הנה תרגיל קטן לדרך: קחו רגע ושאלו את עצמכם – איך הדיבור שלי נראה ביומיום? מתי הוא דיבור של פסח, מתי הוא מצה, ומתי הוא מרור? איך אוכל לדלג מעל מח־ סומים בתקשורת בינינו? איך אוכל לדבר בפשטות ובכנות? ואיך אוכל לתת מקום לרגשות קשים בלי לג־ רום נזק? ניסן הוא הזדמנות עבורנו להפוך את הדיבור שלנו לדיבור של חירות – לשחרר את עצמנו משפה מצמצ־ מת ומקטינה, ולאמץ שפה שמובילה לחיבור, צמיחה וגאולה פנימית. כפי שאנו מספרים ביציאת מצרים בכל שנה מחדש, כך יש בידינו לספר וליצור סיפור חדש של תקשורת בריאה, זוגיות מעצימה, וקשרים אנושיים מלאים. שנזכה להכין את ביתנו הפיזי, הנ־ פשי והרוחני. שנזכה לדיבורים מגדלים ומשמחים. "ופשוטים הדברים וחיים ומותר בהם לנגוע ומותר לאהוב" (לאה גולדברג) חג חירות שמח!
שורת מקרבת – שיח שמאפשר ביטוי אמיתי של רגשות וצרכים מבלי לה־ שתלט או להשתיק את הצד השני. ומנגד, יש גם דיבור של מרור דיבור של מרור יכול להיות חד, כואב ולפעמים אפילו מצער. זהו הדיבור של תלונות, של קושי, של תסכול. אבל גם הדיבור הזה הוא חלק מהותי מהסיפור. אי אפשר לה־ גיע לגאולה בלי להכיר בכאב, בלי לתת לו מקום. גם בזוגיות, גם בחב־ רויות ובכל קשר אנושי – יש רגעים של מרור. השאלה היא כיצד מבטאים אותו: האם אנו מאשימים את הצד השני או שאנו מבטאים את רגשותי־ נו באופן שמזמין הקשבה? תקשורת מקרבת מלמדת אותנו לשתף מתוך חוויה אישית ולא מתוך האשמה, למשל: במקום לומר "אתה אף פעם לא מקשיב לי!", אפשר לומר "אני מרגישה שלפעמים קשה לי לשתף אותך, מה אתה חושב שיכול לעזור לנו לשפר את זה?" דיבורים של חירות הקשבה אמפתית היא כלי נוסף שחיוני לכל דיבור של חירות. כמו שמשה האזין לקולות בני ישראל וזועק את כאבם לפני ה', כך גם בתקשורת בין־אישית חשוב להקשיב באמת. לא למהר לתת פתרונות, לא לקטוע, לא להניח הנחות מוקדמות. משפטים כמו "אני שומע שזה באמת מתסכל אותך" או "נשמע שזה מכ־ ביד עליך" יוצרים מרחב בטוח לשי־ תוף.
בחודש ניסן יש הערה מיוחדת של כוח הדיבור והשיחה – בפסח אנו מצווים לספר ביציאת מצרים. הדי־ בור אינו רק סיפור היסטורי, אלא תהליך של גאולה עצמית: יציאה מדיבור מצמצם, משעבד והורס – כמו דיבורו של פרעה, אל דיבור מרומם, בונה ומגדל – כמו דיבורו של משה. אם נסתכל על דברי רבן גמליאל בהגדה של פסח – "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח, מצה ומרור" – נוכל למצוא בהם רובד עמוק הנוגע לאופן השימוש שלנו בכוח הדיבור. מהו "פה-שח"? בחסידות אומרים שזה דיבור שמ־ דלג, כמו שהקב"ה פסח על בתי בני ישראל. דיבור שיש בו חירות אמיתית הוא דיבור שיכול לדלג על מכשולים, על דפוסים מקובעים, על מחסומים רגשיים, וליצור חיבורים חדשים. זהו דיבור שמאפשר תקשו־ רת אמיתית, לא שיח של ביקורת או שליטה, אלא דיבור שמסוגל לגשר ולרפא. ומהו דיבור של מצה? המצה היא לחם עוני, פשוטה וישרה, ללא גאווה ותפיחה. כך גם הדיבור – כשהוא נקי, אמיתי ופשוט, בלי התנשאות ובלי אגו, הוא פותח את הלבבות. דיבור של מצה הוא דיבור ששם את האחר במרכז, שאינו מלא בעצמו אלא מאפשר לאחר להיכנס ולהישמע. זהו עיקרון מרכזי בתק־
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online