מידע העיר

מירב אלמלח מנהלת משאבי אנוש

מאמנת קריירה סטיילינג ומיתוג הרצאות וסדנאות

050-8561580 | ליווי אנשים, עסקים וארגונים בדרך לשינוי, צמיחה והגשמת יעדים בין החלום, לקפה של הבוקר

לחיי ההתחלות

הכובד, את מה שכבר לא משרת אותנו. מה אם נסתכל על התשליך לא רק כטקס רוחני, אלא גם כטקס קרייריסטי-אישי? במקום לשאת איתנו עוד שנה רשימת דחיות אינ־ סופית, אפשר להשליך לזרם את כל אותן משימות שלא התחלנו, את ההבטחות שלא קיימנו, את הרעיונות שתקועים במגירה.

אני מאפשרת לעצמי התחלה חדשה. ואולי, במקום להבטיח הבטחות גדולות – "השנה אמצא עבודה חדשה", "השנה אקים עסק" – כדאי לבחור צעדים קטנים. צעדים שאנח־ נו באמת יכולים לעמוד בהם. למשל: לכתוב רשימה של שלוש פעולות

אם היינו מקבלים שקל על כל פעם שא־ מרנו "אני אתחיל מחר", "אחרי החגים", "כשיהיה לי זמן" – היינו עשירים. מי לא אמר את המשפט הזה? מי לא מצא את עצמו דוחה מטרה, חלום או משימה, לא כי היא לא חשובה אלא פשוט כי החיים קרו. הדחיינות אנושית ונוגעת בכולנו – בעבו־

ראשונות בדרך למטרה; להתק־ שר לאדם אחד שיכול לעזור לנו; לקבוע פגישה אחת שמניעה תה־ ליך. לא צריך לשנות הכול ביום אחד. צריך רק להתחיל. הקסם של ראש השנה הוא ההזדמנות להגדיר מחדש כוונה. ובעיניי, דווקא השנה – אחרי חודשים מאתגרים, מציאות ביטחונית לא יציבה והרבה רגעים שבהם היה קל יותר לעצור מאשר להתקדם – יש משהו מרגש ביכולת לבחור אחרת.

דה, בחיים האישיים, ובין לבין. וכשאני חושבת על התקופה הזו, ימים ספורים לפני ראש השנה, אני מבינה עד כמה היא מחדדת את התופעה. הרי אם יש זמן שמ־ זמין אותנו לעצור, לחשוב ולה־ תחיל מחדש – זה הזמן הזה ממש. ראש השנה מסמל התחלות חדשות, מחזוריות, מעגל שנסגר ונפתח. יש משהו בחג הזה שמחזיר אות־ נו לשאלות הגדולות: מה השגתי השנה? במה הצלחתי? ומה אני

כי כדי לאפשר מקום חדש – חייבים לפנות את הישן. אם אני ממשיכה להחזיק בכישלון או בפחד מהפעם הקודמת, לא נשאר מקום לניסיון חדש. אם אני נשארת עסוקה בד־ חיות שלי, אין לי מקום לאומץ. התשליך הוא ההזדמנות לשחרר – ולפתוח דף נקי, לא רק מול אלוהים או המסורת, אלא מול עצמנו. באותו האופן זה מזכיר לי את מה שקורה גם בסטיילינג תרפי. לא פעם אני פוגשת נשים שמחזיקות בארון בגדים שמספרים סיפור ישן – פריטים שמסמלים תקופה שלא תואמים את המציאות שלהן היום. ברגע שהן מעיזות להוציא את מה שלא משרת אותן יותר – הן יוצרות מקום לא רק לבגד חדש, אלא לאנרגיה חדשה. ממש כמו בתשליך: השלכת הבגד הישן היא השלכת הפחדים, והכניסה של בגד חדש היא אמירה פנימית –

לשים את הפחד בצד, להאמין שהשנה הק־ רובה יכולה להביא איתה משהו טוב יותר. ואולי השאלה האמיתית שאיתה אנחנו נכנ־ סים לשנה החדשה היא לא "מה אני מבטיח לעצמי?" אלא "מה אני משליך ואיזה מקום חדש אני מפנה?". כי ברגע שנפסיק לדחות ונשחרר את הישן – בין אם זה פחד, חלום תקוע או אפילו בגד שכבר לא מייצג אותנו – נגלה שהשינוי כבר מתחיל לקרות. רגע לפני מעמד תקיעת השופר, חשבו על דבר אחד קטן שאתם דוחים כבר יותר מדי זמן – והשליכו אותו החוצה. פנו מקום לאומץ, להתחלה, לרעננות. שנה טובה ומתוקה לכולכם. יוצאים לחופשת חגים – ונתראה כאן, מלאי אנרגיה, אחרי החגים. ולמי ששם לב גם אני התחדשתי עם תמונה. שנה טובה! שלכם מירב.

רוצה לשנות? ודווקא שם, בין תפוח לדבש, אנחנו מבינים שהרבה פעמים השארנו דב־ רים בצד – לא בגלל חוסר יכולת, אלא כי לא היה לנו אומץ להתחיל, לא היה מקום בלו״ז או שסתם התרגלנו להגיד "אחרי החגים". כאן נכנס העולם המקצועי שלנו. כי קריירה, בסופו של דבר, היא לא אוסף החלטות גדולות אלא הרבה החלטות קטנות שאנחנו דוחים או מקדמים. מייל שיכולנו לשלוח, שיחה שיכולנו לפתוח, קורס שי־ כולנו להירשם אליו, רעיון שיכולנו להציע. כל דחייה כזו נראית רגעית, אבל היא מצטברת. כמו אבק עדין שהופך לשכבה עבה שמכסה את השולחן כך גם החלומות שלנו מתכסים בדחיות קטנות. ומכאן אני חושבת על התשליך. אותה מסורת עתיקה שבה אנחנו הולכים אל המים ומשליכים החוצה את החטאים, את

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online