בחזרה לתוכן העניינים
במאמרו "התקפות על חיבורים" משנת ,1959 תיאר ביון את התנסותו עם מטופל פסיכוטי, שהסתמך על הזדהות השלכתית כדי לפנות חלקים מאישיותו אל-תוך האנליטיקאי. מנקודת מבטו של המטופל, אם יכלו השלכותיו להשאר מספיק זמן במנוחה בתוך נפשו של האנליטיקאי, הוא יוכל להפנימם חזרה בביטחה. ביון תיאר כיצד כאשר הרגיש המטופל שהשלכותיו פונו מהר מדי על-ידי האנליטיקאי, כלומר שרגשותיו לא שונו, הגיב המטופל בניסיון להשליכם שוב אל-תוך האנליטיקאי בעוצמה ובנואשות יתר. ביון מקשר תהליך קליני זה להתנסותו של המטופל עם אימו, שלא יכולה היתה לשאת את הלקיחה פנימה של השלכות התינוק ושלא הכילה את פחדיו המושלכים של התינוק. ביון מציע ש"אם מבינה מסוגלת לחוות את תחושת האימה, שעימה ניסה תינוק זה להתמודד על-ידי הזדהות השלכתית, ולשמר עדיין נקודת מבט מאוזנת" )ביון, 1959 עמ' .(105 ביון ממשיך ומפתח רעיונות אלה בספרו "ללמוד מן הניסיון" ובמאמר "תיאוריה של חשיבה", שניהם משנת ,1962 בתארו את מצבה הנפשי של האם, הנתונה בקליטות בשעה שהיא מוכנה להכניס פנימה ולהכיל את האימה של התינוק, כחלימה ) .(Reverie ביון מרחיב לגבי האופן בו משפיעה הסביבה, באמצעות יחסים ראשוניים, על ההתפתחויות התוך-נפשיות, כשהוא כולל את רעיון החלימה האימהית ורעיון ההזדהות ההשלכתית. חלימה מתייחסת למצב נפשי קולטני ) ,(Receptive שבו מזדהה האם ומגיבה למה שמושלך על- ידי הילד. באמצעות חלימה מנטאלית יוצרת האם הבנה חדשה לגבי מה שהילד מנסה לתקשר. האם ממירה את מה שביון מכנה יסודות בטא לכלל יסודות אלפא, שאותן ניתן לתקשר בחזרה אל הילד. תהליך זה הופך למודל הראשון של מיכל-מוכל. תהליך זה מערב באופן ספציפי את הצעדים הבאים: ראשית, האם הנתונה במצב של חלימה, מקבלת ומכניסה לתוכה את ההיבטים הבלתי נסבלים של העצמי, את האובייקטים, הרגשות והחוויות החושיות הבלתי מעובדות )יסודות בטא(, שהושלכו בפנטזיה לתוכה על-ידי תינוקה. שנית, עליה לשאת את מלוא ההשפעה שיש להשלכות האלה על נפשה ועל גופה למשך הזמן הנחוץ כדי לחשוב עליהן ולהבינן, תהליך שביון מכנה הטמרה ) .(transformation ואז, אחרי שהטמירה את חוויותיו של התינוק בתוך נפשה, עליה להשיבם אליו בהדרגה, בצורה מנוטרלת מרעלים ובת-עיכול )בזמן שהוא יכול לעשות בהם שימוש(, המתבטאת בגישתה ובאופן שבו שהיא מטפלת בו. ביון מתייחס לחלק האחרון הזה של התהליך כאל הוצאה לאור ) ,(publication מה שאנו היינו מכנים פירוש. היכולת 'להכיל' מניחה אם שיש לה גבולות ומרחב פנימי המסוגל לאכלס את חרדותיה שלה ואת אלה שהיא רכשה ביחס לתינוקה; אם שיש לה יכולת מפותחת היטב לשאת כאב, להרהר, לחשוב ולמסור את מחשבותיה באופן שהוא משמעותי לתינוקה. אם שבעצמה היא נפרדת, בלתי פגועה, קולטנית, מסוגלת לרברי ולנתינה הולמת, היא אם המתאימה להפנמה כאובייקט 'מכיל'. הזדהותו של התינוק והטמעתו ההדרגתית והאיטית אובייקט כזה, מובילה להתפתחות של מרחב נפשי הולך וגדל, של יכולת להענקת משמעות, ולהשתכללות של נפש שיכולה לחשוב בעצמה. ביון קרא לתהליך זה פונקצית אלפא. בספרו "יסודות הפסיכואנליזה" ) ,(Elements of Psychoanalysis, 1963 עוסק ביון ביחסים הדינאמיים בין המיכל למוכל, יחסים המסומנים באופן אבסטרקטי כ- ♂ ו- ♀ , ומשמשים כיסוד הראשון של הפסיכואנליזה. ל- ♂ )מוכל( יש איכות חודרת ול- ♀ )מיכל( איכות קולטנית/מקבלת. בקונטקסט הזה, ♀ ו- ♂ אינם מוגבלים למשמעות המינית הספציפית, הם נטולי הקשר מיני. הם מייצגים משתנים או נעלמים: פונקציות ה- ♀ ו- ♂ נוכחות בכל סוגי היחסים, ללא תלות בהגדרות מיניות. ה- ♂ )מוכל( חודר לתוך ה- ♀ )מיכל(, שמקבל אותו
17
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online