בחזרה לתוכן העניינים
"הוא משחזר אותם לא כזכרון אלא כמעשה, וחוזר עליהם, כמובן מבלי לדעת שהוא חוזר עליהם... כל זמן שיישאר בטיפול לא ישתחרר מהכפייה הזאת לחזור; ולבסוף נבין שזו דרכו להיזכר..." ) ,1914 עמ' .(116 פיתוחו של המודל הסטרוקטורלי ב- 1923 הוביל להתמקדות במנגנוני ההגנה וביחסם לאני. הגנות שיתהוו כמרכזיות למושג המימוש בפעולה הן השלכה, הפנמה והשלכה מחדש .(re-projection) לסיכום, המושגים העכשוויים של מימוש בפעולה מכילים בתוכם מושגים פרוידיאניים רבים, אם כי גם מרחיקים מעבר להם. ב. התפתחות המושג הפועל to enact )לממש בפעולה( כולל בתוכו את הפועל to act , שאחד ממובניו הוא לשחק תפקיד דרמטי או תיאטרלי. ניתן למצוא את הפועל ביחד עם שם העצם המקביל , בספרות הפסיכואנליטית המוקדמת והעכשווית והוא מתייחס להחצנות דרמטיות של עולמו הפנימי של המטופל בפגישה טיפולית או בחיי היומיום. במאמרו רב-ההשפעה ,"On Countertransference Enactments" מתאר (1986) Jacobs כמצבים בהם האנליטיקאי מופתע מהתנהגותו בהעברה הנגדית, הנראית כלא מותאמת. מאוחר יותר, עשוי האנליטיקאי להבחין בקשר בין התנהגותו, ההפעלה הרגשית של המטופל וגורמים אישיים שלו עצמו. (2001 ,1991) Jacobs הבהיר עוד, הדגיש והכניס לשימוש רחב את המושג "מימוש בפעולה". הוא השתמש במושג כשם להתרחשות ייחודית באנליזה שבה הפסיכולוגיה של משתתף אחד מגולמת או נפרשת מול האחר. הוא ניסה להעביר את הרעיון ש התנהגויות אלה קשורות ליחסי הגומלין של העברה והעברה נגדית, והן גם קשורות, באמצעות זכרון, למחשבות, פנטזיות לא מודעות וחוויות מהינקות ומהילדות. כך, עבור ג'ייקובס, הרעיון של מימוש בפעולה כולל בתוכו את מושג ה (reenactment ) , שהוא ההחייאה מחדש של פיסות וחלקים מהעבר הפסיכולוגי של שני המשתתפים בסיטואציה האנליטית. מושג המימוש בפעולה של ג'ייקובס מהדהד את הרעיון המעט פרדוקסלי של ויניקוט ) ,(1963 שאם האנליזה מתקדמת היטב וההעברה מעמיקה, המטופל יגרום לאנליטיקאי להיכשל באזור האומניפוטנציה הינקותית הנורמלית, כלומר בהעברה. אולם ג'ייקובס לא היה הראשון. Hans Loewald השתמש במונח מוקדם יותר, במאמרו "פסיכואנליזה כאמנות ו " (Psychoanalysis as an Art and the Fantasy Character of the Psychoanalytic Situation , 1975) . הוא כתב ש: "...התהליך שבו מטופל ואנליטיקאי מעורבים זה בזה כולל שחזור, מעין המחזה של היבטים של הסטוריית החיים הנפשית של המטופל, נוצר, מומחז ומבויים בחיבור של מטופל ואנליטיקאי" )עמ' .(278-9 המטופל והאנליטיקאי יוצרים במשותף אשליה בתוך נוירוזת ההעברה. המטופל מוביל בתהליך היצירה מחדש של הפנטזיה, כמו בהצגת תיאטרון. לאנליטיקאי תפקיד רב מימדי; הוא משמש הן כבמאי והן כדמויות שונות בחיי המטופל. המטופל והאנליטיקאי מחברים יחדיו את הדרמה, הנחווית הן כפנטזיה והן כממשות. במקום למלא את התפקידים כפשוטם, האנליטיקאי משקף אותם בחזרה. עם הזמן מוצא המטופל דרך אל עולמו הפנימי ובהדרגה, לוקח לידיו את הבימוי והתסריט. "חיקוי של פעולה באמצעים דרמטיים" של אריסטו, יוגדר במונחים פסיכואנליטיים הן כשחזור (reenactment) והן כחזרה .(repetition) ,(1982) Schafer קולגה של לוואלד באותה עת, גם האמין שנרטיבים עצמיים מרובים או "קווי עלילה" הם
30
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online