בחזרה לתוכן העניינים
למעשה גרסאות שונות של סיפור הבסיס של המטופל, המגולם עם אנליטיקאי )למשל, דרמות של שבי, לידה מחדש או יריבות אדיפלית(. (1976) Sandler האיר את הזרקור על ההשראה ההדדית שמשפיעים חברי הדיאדה הטיפולית אחד על השני ועל התגובות הספונטניות של האנליטיקאי לגרויים הלא מודעים של המטופל, וקרא לכך .(role responsiveness) בהדרגה, התרחב השימוש ברעיון ה ודיונים בנושא הלכו והתרבו בספרות הפסיכואנליטית (McLaughlin, 1991; Chused, 1991; Roughton, 1993; McLaughlin & Johan, 1992; Ellman & Moskovitz, 1998; Panel, 1999). עבור חלק מהכותבים, פשוט החליף את המונח , אם כי עלינו לזכור ש (acting out) הוא המקבילה האנגלית למילה הגרמנית Agieren . "er agiere es" הינו המקור הגרמני ל"אלא פועל את הדברים" )באנגלית: ...") ("but acts it out" המטופל אינו בדבר ממה שנשכח והודחק, אלא את הדברים." פרויד, ,1914 עמ' .(116 בתרבויות פסיכואנליטיות מסויימות החלו להתייחס למונח כמבטא מעשים מזדמנים ואימפולסיביים אשר פרצו לאסוציאציות החופשיות המצופות, ובכך הגבילו את המושג Agieren . בו בזמן, המונח נכנס לשימוש כדי לתייג התנהגויות של אנשים בעלי אישיות אימפולסיבית ופסיכופתית. הקונוטציות המוסרניות של זיהמו את השפה של אנשי מקצוע בתחומי בריאות הנפש והמשפט. החלפת המושג ב כוונה למנוע את הבלבול המושגי ואת היבטיו המזלזלים של המונח. למונח enactment )באנגלית( יש משמעות נלווית מתחום המשפט, של חוק, צו או פסק דין שיש לציית לו, ואף היא נלקחה בחשבון. המושג הפסיכואנליטי כלל את שתי המשמעויות. נכחה גם העובדה שבהגדרה, משתתפים ב ואינם מודעים מספיק למתרחש. האנליטיקאי מובל ע"י הקשר, בכפוף לנקודות העוורות שלו ולעולמו הפנימי. בניגוד לכך, ב , האנליטיקאי ער לפעולות המטופל והוא אינו מאפשר לעצמו לקחת בהן חלק. אנליטיקאים רבים תיארו מצבים הדומים לכאלה שנכנה , אך בלי לכנותם כך. המושג איפשר לקבץ תופעות דומות שקושרו לפרויד ופותחו ע"י פסיכואנליטיקאים ממגוון גישות תאורטיות במונחים כמו חזרה, החייאה, החצנה, ביטוי בפעולה וכו'. בהדרגה, נהיה המונח חלק מעמק השווה הפסיכואנליטי. דיונים ומחקרים עכשויים ניתן למצוא אצל Paz (2007), Ivey (2008), Mann & Cunningham (2009), Borensztejn (2009), Stern (2010), Waska (2011), Cassorla (2012), Sapisochin (2013), Bohleber et al (2013) and Katz (2014). ארועים של שונים זה מזה באיכות ובעוצמה בשל ההבדל במידת הפגיעה או הלקות ביכולת ההסמלה. המתון ביותר הינו "מימושים" (Sandler, 1976) של משאלות העברתיות כלפי המטפל. הממאיר ביותר כולל בתוכו תפקוד לקוי של האנליטיקאי, המוביל לשימוש לרעה בסמכותו, עד כדי חריגה בוטה
מגבולותיו של טיפול אנליטי .(Bateman, 1998) הספרות הפסיכואנליטית דנה בשאלה האם
הינו מזיק או חיוני ומועיל.
כמתעורר באופן טבעי כאשר האנליטיקאי פוגש בתצורות
הנטיה העכשווית היא להתייחס ל
טראומטיות, פסיכוטיות או גבוליות, אפילו כאשר היבטים נוירוטיים הם הדומיננטים. הינו ללא ספק שימושי לאחר שהובן, הבנה שיכולה להתרחש רק לאחר שזוהה, כלומר שלא זוהה במידה מספקת, חוסם את התהליך האנליטי ועלול להרוס אותו.
31
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online