בחזרה לתוכן העניינים
"למשליך יש בעיקר פנטזיה לא-מודעת להיפטר מחלק לא רצוי או כזה המסכן חלקים בתוכו )כולל אובייקטים פנימיים( ולהפקיד את החלק הזה באדם אחר אשר בו ישלוט בעוצמה. החלק המושלך של העצמי נחווה כאילו אבד חלקית ומתקיים באחר. באמצעות פנטזיה השלכתית לא-מודעת זו מתקיימת אינטראקציה בין-אישית שבאמצעותה נאלץ הנמען לחשוב, להרגיש ולהתנהג באופן התואם את הפנטזיות המושלכות המגולמות בפנטזיה ההשלכתית". )עמ' (1-2 מתוך הכרה ברורה בדו-כיווניות של הזדהות השלכתית, אוגדן פיתח תפיסה של מטופל ואנליטיקאי היוצרים יחד , הכולל הזדהות השלכתית מעובדת ולא מעובדת. ג'סיקה בנג'מין ) (2004 הרחיבה את המושג עוד יותר, , שבגרסתה הוא ייחודי לכל דיאדה אנליטית ובה השלם הוא יותר מסך חלקיו. גרוטשטיין נחשב בצפון אמריקה כמביא את ההזדהות ההשלכתית התקשורתית של ביון לעולם האינטרסובייקטיביות. ניסוחו מושרש במטא-פסיכולוגיה של פרויד-קליין-ביון בדבר תקשורת לא-מודעת, ותורם להשלכות קליניות ישירות. בהתייחס לתפיסה של ביון את ההזדהות ההשלכתית כתקשורת ראשונית הכוללת את הלא-מודע האומניפוטנטי, התוך-נפשי והמוקדם של קליין, גרוטשטיין ) (2005 מניח המשגה של " ] " projective transidentification [ אינטר-סובייקטיבית. בהתבסס על פעולתה של פנטזיה לא- מודעת של הזדהות השלכתית תוך-נפשית אומניפוטנטית אך ורק בתוך עולמו הפנימי של הסובייקט המשליך, גרוטשטיין מוסיף שני תהליכים נוספים: .1 הסובייקט המשליך באופן מודע ו/או טרום- מודע חוויה סנסומוטורית, שתכלול איתות ו/ או מחוות מעוררות )נפשיות, פיזיות, מילוליות, תנוחתיות(; וכתוצאה מכך, .2 תתעורר תגובה אמפתית ספונטנית מקבל ההשראה כתגובה לחוויית הסובייקט, אליו האובייקט המושרה 'מחובר' מטבעו )מחווט מראש( להיות אמפתי. מבחינה התפתחותית, התינוק או החלק האינפנטילי בנפש, בשל לחץ של מצוקה רגשית מצטברת, אצל האם הרגישה למצוקה זו מצב סימטרי, שבו האם סוקרת )מפעילה בעצמה( באופן לא-מודע את חוויותיה בעבר או בהווה. באמצעות סקירה זו של חוויותיה במודע ובלא-מודע היא מגייסת באופן סלקטיבי את הרלוונטיות שבהן, ולאחר מכן מחשבות ו/או פעולות כדי להתמודד עם מצוקתו של התינוק.
אינטר-סובייקטיבית היא תקשורת
ההיבטים הקליניים המשמעותיים ביותר של
. במהלך תהליך האנליזה, כמו ביחסי אם-תינוק, הווקטורים של
)לא-מודעת(
היחסים של הזדהות טרנס-השלכתית פועלים באופן , כלומר, האובייקט הופך מיידית לשולח, והמשליך המקורי הופך לקולט, כלומר, מתרחש דיאלוג. גרוטשטיין מדגיש כי הדיאלוג הנפרש )כולל מחשבותיו ופעולותיו של האנליטיקאי( כולל באופן בולט את הפרשנות של חלקו של המטופל ואת חילופי הדברים המקיפים והרב-שכבתיים. בהקשר זה מתייחס גרוטשטיין גם להמשגה האינטר-סובייקטיבית החווייתית של אוגדן של ה"שלישי המשעבד" של הפסיכואנליזה, ומציב גרסה מטא-פסיכולוגית משלו לנוכחות העל-טבעית הלא-מודעת של "הסובייקט הבלתי ניתן לתיאור של הלא-מודע" )גרוטשטיין, 2000 עמ' ,(19 ה" )היוצר-אדריכל ובמאי הדרמה(, או שד שנמצא רק בלא-מודע של המטופל, אך יוצר סובייקטיביות משותפת של המטופל
55
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online