בחזרה לתוכן העניינים
האדיפלי ולאורך כל מעגל החיים. ניתן, בהקשר זה, להעריך גם את מושג ה amae של דואי ואת חשיבותו בהבנת הטבע הספציפי של הפסיכולוגיה היפנית.
חוקרים חברתיים ובין-תרבותיים ציינו את הייחודיות של החברה היפנית ושל אופני ההסתגלות הפסיכולוגיים שלה. מושג ה amae של דואי מוסיף לדיון הזה מימד נוסף. מספר מאפיינים חשובים שצוינו כייחודיים לחברה ולתרבות היפנית כוללים: .1 יחסים חברתיים היררכיים .2 נטיה לקבוצתיות על פני ייחודיות אישית .3 הפרדה בין יחסים פרטיים לציבוריים, פנימיים וחיצוניים - במחשבות, רגשות והתנהגות. .4 דגש על בושה )שמקורה בשיפוט חיצוני( ואשמה )כביטוי לשיפוט פנימי( .5 הימנעות מקונפליקט והערכת הרמוניה .6 סגנון הורי מפנק, נענה וותרני בינקות ובגיל הרך ובהמשך, באופן שהולך ונעשה נוקשה יותר ויותר, הסללה לתפקיד חברתי ושליטה התנהגותית. טבעם ההיררכי-אנכי של רוב מערכות היחסים ביפן, נצפה באופן נרחב וברור על ידי אנתרופולוגים תרבותיים, ביניהם רות בנדיקט ) (Ruth Benedict, 1946 וההיסטוריון אדווין או. ריישאוור ) Edwin O. ,(Reischauer, 1977 ותואר ביתר פירוט על ידי צ'י נאקאנה, האנתרופולוג היפני הידוע ביותר מחוץ ליפן ) .(Chie Nakane, 1970 באופן שקשור ושזור בכך, המאפיינים המצויינים למעלה הם ההד התרבותי והפסיכולוגי של ארבע מאות שנות שיטה פאודלית במערכת ריבוד חברתית-כלכלית ופוליטית נוקשה. מודרניזציה, בהשפעת המערב, החלה ביפן בסוף המאה ה- 19 והואצה לאחר מלחמת העולם השניה, עם מוסדות ממשלתיים דמוקרטיים חדשים ושינויים חברתיים רבים בחיים הציבוריים הפוליטיים, הכלכליים והטכנולוגיים. יחד עם זאת, ערכים ומאפיינים תרבותיים מסורתיים מתמידים בחיים היפניים בני זמננו כזרמים פסיכולוגיים תת-קרקעיים. ריישאוור ) (1977 מציין את היכולת היפנית להסתגל לשינויים ומזהה דמיון אנושי רב בין המזרח והמערב. ברנלונד ) (Dean C. Barnlund, 1975 בניתוח התרבותי-השוואתי שלו של ההבדלים בין ארצות הברית ליפן בהצמדות לערכים תרבותיים גרעיניים המועברים כנורמטיביים בחברה, מתייחס ל amae כנציג של ה"לא מודע התרבותי". מפרספקטיבה זו, אופן גידול הילדים ביפן, אשר מספק קרבה גופנית מתמדת, פינוק, היענות, טיפול אמהי אמפתי ומסור ונוכחות של מטפלים נוספים סביב הילד, הינו חיוני להבנת amae . הסמיכות לאנשים אחרים וההכרח לגור זה לצד זה, הם תנאי לחיים ביפן בשל המרחב המצומצם של החיים על אי. לא רק המשפחה המורחבת, אלא גם שכנים והקהילה הסובבת מוצגים לילד בשלב מאוד מוקדם. כל מבוגר בסביבה מכונה oji-san , דוד, או oba-san , דודה, ואל ילדים מבוגרים יותר מתייחסים כ onei-san , אחות גדולה או onii-san , אח גדול. אלו מהווים מטפלים פוטנציאלים בחיי הילד ומקדמים תחושת ביטחון ושייכות לקבוצה. אלאן רולנד ) ,(Alan Roland, 1991 הנגיד בחדות בין מושג ה"עצמי המשפחתי" )" ("familial self השולט בנפש היפנית ואשר מקורו בהיררכיה הרגשית המושרשת ביחסי המשפחה והקבוצה, לבין "העצמי הייחודי" )" ("individualized self המערבי. ריישאוור ) (1977 מזהה שהיפנים אינם כה קשורים למשפחה כשלעצמה כמו לקבוצות המקיפות אותה. על סמך טענה זו ניתן להציע "עצמי קבוצתי" )" ("group self במובן זה שהילד, מגיל מוקדם מאוד, מזהה ומפנים את מקומו בקבוצה.
6
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online