בחזרה לתוכן העניינים
שוות נפש גם ביחס לגילויים של העברה״ וניטרליים כיון ש ״עליו להימנע, אפריורית, ממתן תשומת לב לחלקים מסוימים מדבריו של המטופל, או להימנע מלייחס משמעות מסוימת על פי הפרה-קונספציות התיאורטיות שלו ) 1973 Laplanche & Pontalis עמ' .(271 אנה פרויד הגדירה נייטרליות במונחים של הצורך של האנליטיקאי להשאר במרחק שווה ) (equidistant מהאגו, הסופראגו והאיד של הפציינט ) .(1936 לפלנש ופונטליס מגדירים /התנזרות כדלהלן: ״על האנליטיקאי לסרב, באופן עקרוני, לספק את הדרישות של המטופל או למלא את התפקידים שהמטופל מטיל עליו״ ) 1973 עמ' .(2 במאמרים על הטכניקה שפרויד כתב בין 1911 ל- 1915 הוא דן בסכנות השאפתנות הטיפולית ודימה את האנליטיקאי למנתח. השוואה זו עוררה פרושים שגויים וביקורת כשהובנה באופן מילולי )בדומה לרעיון של האנליטיקאי השותק(. רייקרופט ) Rycroft (1985 הדגיש את העובדה שעל האנליטיקאי לא רק לתת פרושים ״נכונים״, אלא גם לבנות יחסים עם המטופל שבמסגרתם יוכל התהליך האנליטי להתפתח. ארון Aron ) (2001 מדגיש כי היחסים באנליזה הם א-סימטריים. בעוד ששני המשתתפים יכשלו במאמציהם לשמור על המסגרת, זו אחריותו של האנליטיקאי לשקם את המסגרת באמצעות העבודה האנליטית. זהו עניין אתי כמו גם מטא-פסיכולוגי, הנוגע לתפקידו ותיפקודו של האנליטיקאי. נייטרליות והנזרות הם גם הבסיס לממד האתי של עמדתו של האנליטיקאי ביחס למטופליו ולעבודתו. ללא הפנמה אמיתית של יכולות אלה, עלולים הצרכים הנרציסטיים של האנליטיקאי להוביל לניצול החולשות של המטופלים. חקר העבירות האתיות )גאברד וצ׳לנסה, Gabard & Celenza (2003 הפנה את תשומת הלב לחשיבותה ולמשמעותה של ההנזרות האנליטית, כמו גם לצורך המתמיד של האנליטיקאי לנטר (monitor) את ההעברה הנגדית שלו. למרות שבדרך כלל מתכוונים לאנליטיקאי כשמדברים על ״ ״, אין סיבה שלא לחשוב גם על המטופל בהקשר זה. הייחודיות של המצב האנליטי טמונה בנכונותו של המטופל לאפשר ביטוי חופשי של רגשות, קונפליקטים ופנטזיות לא מודעים, וההיענות של האנליטיקאי להבין אותם. כדי להצליח לעמוד בכוונתו לאפשר לעצמו אסוציאציות חופשיות יזדקק המטופל להלוך נפש מיוחד, שלא קל להשיגו. לפי פרויד, הכלל הבסיסי הוא שעל המטופלים ״להמנע מכל מחשבה מודעת ולאבד עצמם במצב של ריכוז שקט, לעקוב אחרי מחשבות שיופיעו באופן ספונטני )לא רצוני( ]....[ גם אם הן לא נעימות, חסרות שחר, חסרות ערך ולא רלבנטיות״ )פרויד ,1924 עמ' .(195 אנליטיקאים רבים המשיכו לפתח את החשיבה על ״העמדה האנליטית״ בעקבות המושגים של וויניקוט של החזקה וסביבה מאפשרת )וויניקוט, Winnicott ;1965 Klauber קלאובר, ,1981 בולס, ,1987 Bolas פארסון Parson (2014 לפיה האנליטיקאי מציע את עצמו/עצמה כאוביקט לשימוש המטופל. זה הרחיב את ההבנה של התהליך האנליטי, באופן שכולל תהליכי העברה, העברה נגדית ותגובות רגשיות של האנליטיקאי )קינג, King .(1987 י. סנדלר ) J. Sandler (1976 מתאר את המושג של "הענות תפקידית" responsiveness role המתייחס ליכולת של האנליטיקאי להזדהות באופן לא מודע עם אוביקט פנימי של המטופל ולהשתתף בביטוי בפעולה (enactment) בשעה הטיפולית. רק לאחר מעשה מודע האנליטיקאי למה שהתרחש ויכול לנסח פרוש באשר למשמעות הפנטזמטית של מה שהתרחש. סוג זה של ביטוי בפעולה יכול לכלול את גופו של האנליטיקאי דרך התנהגות או תגובה פיזית. בהשראת וויניקוט וביון, התפתחה בפסיכואנליזה האיטלקית )למשל: Bolonini, Bonaminio, Chianesi, (Civitarese, Ferro חשיבה לגבי מרכיבים שונים של העמדה האנליטית של האנליטיקאי המרחיבה את ההבנה של מושגים כמו העברה נגדית והבניה, ומתמקדת ב״אנליטיקאי כאדם״, (the person of the
73
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online