בחזרה לתוכן העניינים
האנליטיקאית, המוביל "כאשר התנהגות או מלל של מטופלת מעוררים קונפליקט לא מודע אצל ליחסי גומלין בעלי משמעות לא מודעת לשתיהן, זהו מימוש בפעולה. באופן הפוך, מימוש בפעולה מתרחש כאשר התנהגות או מלל של האנליטיקאית מעוררים קונפליקט לא מודע אצל המטופלת, שיוצר יחסי גומלין עם משמעות לא מודעת לשתיהן. מימוש בפעולה מתרחש כל הזמן באנליזה ומחוץ לקליניקה... המשמעותי ביותר...מתרחש...כאשר התנהגות האנליטיקאית סטתה מכוונתה המודעת ע"י מניעים לא מודעים והיא חשה צרימה כשהיא בוחנת את התנהגותה..." .(Chused, 2003, p. 678) ב- ,1995 טבעה ג'ודית מיטרני את המושג "חוויה ללא מנטליזציה" ('unmentalized experience') כדי להתייחס למצבים בינקות המוקדמת ביותר אשר בהמשך מוצאים ביטוי באנליזה באמצעות תהליך של מימוש בפעולה, אז ניתן לפרש אותם באופן משמעותי בהעברה. בהמשך ,(Mitrani, 2001) היא הגיעה להבנה שהמילה "חוויה" איננה מונח מתאים בהקשר זה, שכן חייבת להיות ולפיכך רמה כלשהי של מנטליזציה כדי לחוות משהו. לכן היא הדגישה את ההבחנה בין משהו ש לאדם , לעומת משהו ש וש נכנס למודעות ; במלים אחרות, "דבר" מה שתפס מקום כבעל חשיבות במיינד. בכך, נשענת מיטרני על פדרן ) ,(1952 ביון ) (1962 וויניקוט ) 1963 ב(. (1952) Federn ערך הבחנה חשובה בין ב כא ו כאב. עבורו, הינו תהליך פעיל של האני, דוגמת תסכול או אובדן האובייקט, שבו המאורע הגורם לכאב מקבל מקום ועוצמתו המלאה זוכה להכרה. הוא עובר התמרה וכך גם האני. כשמדובר ב , לעומת זאת, אין אפשרות לשאת את המאורע הגורם לכאב והוא אינו עובר עיבוד ע"י האני. הכאב אינו מוכל, הוא רק נוגע בשולי האני ונהדף. בכל הישנות, ההרגשה הכואבת משפיעה על האני באותה עוצמה טראומטית. ההבחנה בין "התרחשויות" לבין "חוויות" קיבלה התייחסות קודמת ע"י ויניקוט ב"פחד מהתמוטטות" ) 1963 ב( – התמוטטות שהתרחשה בינקות המוקדמת אולם לא נחוותה. גם תאוריית החשיבה של ביון ) (1962 עשויה להיות קשורה לנושא בעקיפין, כאשר בזמן הינקות כאשר פסיכה )נפש( וסומה )גוף( עדיין לא מובחנים זה מזה, רישומי חושים גולמיים/רכיבי בטא נרשמים בגוף וההתמודדות עימם נעשית באמצעים גופניים עד שמתאפשר ייצוג נפשי, בעזרת פונקציית אלפא אמהית מכילה. לדעת מיטרני, כזו, של כאב שניתן להרגיש אך שאינו גורם לסבל ושנרשם ברמה החושית או הגופנית, שטרם ניתנה לו משמעות סמלית כלשהי, עשויה להיות בשורשם של ארועים רבים של מימוש בפעולה באנליזה. כשהאנליטיקאית עושה שימוש טוב במימושים בפעולה, ניתנת לגוף הזדמנות שניה להיות מיוצג סמלית בעודו נכנס ל עם ייצוגים נפשיים אחרים. נקודת המבט הנוירוביולוגית על תפקיד הגוף במימוש בפעולה באמצעות זכרונות סומטיים נחקרה ונסקרה, למשל ע"י .(1991) Van der Kolk and Van der Hart הדיון שלהם מתפרס מהרעיונות הנוירוביולוגיים המוקדמים של ז'אנה ופרויד עד להשערות עכשויות של קידוד גופני במוח של זכרונות טראומטיים. עבור הזרם ההתייחסותי, מימוש בפעולה הינו מושג מרכזי בתאוריה של הנפש ובהבנת הפעולה התרפויטית בעבודה הקלינית. בעודם פעילים בארה"ב מאז שנות ה- 80 של המאה הקודמת, תאורטיקנים התייחסותיים כמו אנתוני בס מתארים את גישתם כך: "גישות התייחסותיות בנות זמננו מוגדרות במידה רבה ... ע"י הדגש שלהן על איכויות של השתתפות ושותפות: אינטראקציה, אינטרסובייקטיביות והשפעה הדדית הנובעים מיחסי גומלין של העברה והעברה נגדית. תופעות אלה עשויות להיות גלויות למדי – עם כל עוצמת אחיזתן על הלא מודע – בהתמודדות עם התהליך של מה שנראה לעתים קרובות כמו שדות המוקשים של מימוש בפעולה..." .(Bass, 2003, p. 658)
35
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online