-אזורי של ה המילון האנציקלופדי הבין - IPA
תוכן העניינים
הקדמה …………………………………………………………………… 2 ַאַמֵא ………………………………………………………………………. 4 הכלה: מיכל מוכל ………………………………………………………….. 15 מימוש בפעולה …………………………………………………………….. 28 הזדהות השלכתית …………………………………………………………. 48 הסיטואציה האנליטית ………………………………………………….….. 69
בחזרה לתוכן העניינים
הקדמה
ברוכים הבאים למילון האנציקלופדי הפסיכואנליטי הבין-אזורי החדש של ה- .IPA מטרתו של המילון האנציקלופדי להיות כלי בינלאומי עדכני עבור פסיכואנליטיקאים ופסיכותרפיסטים העובדים בגישה פסיכואנליטית, חוקרים באקדמיה ובתחומי תרבות, ולכל מי שיש להם עניין בפסיכואנליזה. המילון הוא כרגע ׳עבודה בתהליך׳. כל ערך שמסתיים מועלה לאתר במספר שפות. אנו מאמינים כי הגיע הזמן להשיק מהלך מדעי גדול: הכנת המילון האנציקלופדי לפסיכואנליזה של ה- .IPA אמנם קיימים כיום מספר לא מבוטל של מילונים על הפסיכואנליזה, אבל ל- ) IPA ולדעתנו רק ל- (IPA משאבי האנוש, היכולת המדעית והרהיטות התרבותית ליצור מילון ייחודי, שלם ומתקדם שייצג באופן נאמן את האסכולות והזרמים התיאורטיים של העולם הפסיכואנליטי. הסיבה שהבורד של ה- IPA העדיף את שני השמות )״מילון אנציקלופדי״( הייתה הן כדי לכלול את ההתפתחות ההיסטורית של המושגים )לכך הכוונה ב"אנציקלופדיה״(, והן ליצור ״קטלוג״ של המושגים )לכך הכוונה ב ״מילון״(. עבודה בסדר גודל כזה דורשת לא רק ידע רחב של הפסיכואנליזה בעבר ובהווה, אלא גם יכולות עריכה וארגון: מהלך כזה לא יכול להיות עבודה של חוקרים מעטים, מוערכים ככל שיהיו, אלא של מספר קבוצות עבודה העובדות בתאום. המטרה היא לספק לכל הפסיכואנליטיקאים והפסיכותרפיסטים שעובדים בגישה אנליטית כלי מעודכן ובינלאומי להתייעצות ולמקורות, באיכות גבוה וביריעה רחבה, כזו המייצגת גם את ה׳גזע׳ וגם את ה׳ענפים׳ של העץ הפסיכואנליטי כפי שהתפתח מאז פרויד ועד ימינו. כח המשימה יהיה מורכב מפסיכואנליטיקאים מארצות שונות ומאסכולות שונות, כזה שייצג את העושר והמורכבות ההיסטורית וההמשגתית של המונחים הפסיכואנליטיים. קיימות שלש קבוצות עבודה אזוריות, שלכל אחת מהן יושב ראש, שיציגו עבור כל מונח את ההיסטוריה והתרומות הספציפיות של הכותבים החשובים ביותר של המסורת והאזור הגיאוגרפי. התפקיד הבא של כח המשימה יהיה לחבר את התרומות מכל אזור לסקירה כללית, מקיפה ובין-אזורית. הכוונה אינה לאינטגרציה, כי אם לתצוגה רחבה ומורכבת. לתאר את משותף ואת ההבדלים בהמשגות של הגישות השונות ושל האזורים השונים, תוך כיבוד הייחודיות התיאורטית והרקע ההיסטורי והחברתי שלהם. שיטת העבודה היא דו שלבית: .1 איסוף המקורות ההיסטוריים והתיאורטיים הייחודיים לאזור ולאסכולות הרלבנטיות. .2 פרישת התמונה הכללית, תוך מתן כבוד והדגשת ההבדלים. האספקטים ההיסטוריים, כמו גם הקשת הרחבה התיאורטית, יצדיקו את השימוש בתואר ׳אנציקלופדי׳ שבכותרת המפעל. כמובן שיש צורך בכללים ברורים באשר לפורמט, אורך )מספר מילים( ומספר )בחירה( של המושגים, גם אם ניקח בחשבון שכפרויקט רב-לאומי, טווח המושגים חייב להיות רחב ועשיר.
2
בחזרה לתוכן העניינים
פרויקט שאפתני ומורכב שכזה ייקח כמובן זמן. ברור גם שמספר מצומצם של אנשים, מוכשרים ככל שיהיו, לא יוכל לעמוד במשימה. על כן על יושבי הראש האזוריים לשתף קבוצות עבודה נוספות שיעבדו בתאום, על פי הנחיות השיטה, ובפיקוחם. אנו מציעים, לפחות לשלב ההתחלה, ניהול משותף של שלשת יושבי הראש האזוריים ורק אם צורת ניהול שיתופית זו תתגלה כבלתי יעילה, למנות עורך ראשי. החלטות אלה ניזונות מהפילוסופיה של הפרויקט: המבקש לפתח מהלך המבוסס על שוויון בין האזורים, ותשומת לב שווה לתרומות השונות ולאסכולות השונות שהן אלה המאפשרות ל- IPA להציע מבט שלם ומקיף של הפסיכואנליזה בעולם. המנהלה שלנו תתייעץ עם יושבי הראש האזוריים בקביעת הצוותים שלהם. הבחירות הבאות של קבוצות העבודה תהיינה בידי יושבי הראש וצוותי העורכים. הפורמט ההתחלתי של המילון, כל עוד הוא ׳עבודה בתהליך׳, יהיה אלקטרוני ויפורסם במקום מיוחד באתר ה- ,IPA כך שהצעות והערות של חברי ה- IPA יוכלו לתרום ולהעשיר את העבודה. זוהי טיוטה ראשונית בה ניתן לדון ולשפר. עם זאת, הנחות הבסיס של הפרויקט אינן ניתנות לשינוי. הן מבוססות על ייצוג שווה של ההיסטוריה והקשת הרחבה של תיאוריות ומושגים פסיכואנליטיים מעבר לתרבויות פסיכואנליטיות. חשוב לנו להדגיש כי רק ל- IPA יש היכולת לייצר עבודה זו, תודות לפיזור הגיאוגרפי, המסורת המדעית ועושר המקורות. הפילוסופיה מאחורי הפרויקט היא לאפשר מיזם משותף על בסיס שוויון בין האזורים, תוך תשומת לב שווה לכל התרומות ולכל האסכולות המאפשרות ל- IPA להציע ייצוג כה שלם ומרחיק לכת של הפסיכואנליזה בעולם.
תורגם ע״י : מירה ארליך-גינור
3
בחזרה לתוכן העניינים
ַאַמֵא
ערך תלת-אזורי
יועצים בין-אזוריים: טאקיוקי קינוגאסה Takayuki Kinugasa )צפון אמריקה(, אליאס דה רוחה בארוס Elias M. da Rocha Barros )אמריקה הלטינית(, ארנה ימסטד Arne Jemstedt )אירופה(
יושבת ראש משותפת לתיאום בין-אזורי: אווה ד. פפיאשווילי Eva D. Papiasvili )צפון אמריקה(
____________________
תורגם ע"י אירית דוידוביץ'
תאום תרגום: שמואל ארליך, מירה ארליך-גינור
א. הגדרה מקדימה
היא מילה ביפנית, הנמצאת בשימוש יומיומי. זהו שם העצם של הפועל amaeru )"ַאַמֵארוּ"(. מוצא שניהם מהתואר amai )"ַאַמי"(, שמשמעותו "טעם מתוק". amaeru הוא צירוף של פועל, eru )"ֶארוּ"(, שמשמעותו "להשיג" או "לקבל" ושל amai . כך, שהמשמעות המילולית המקורית של amaeru היא לקבל מתיקות. בשימוש יומיומי. הכוונה ב amaeru היא להתנהגות בסגנון ילדי, תלותי ומתפנק, על מנת להשיג את מושא הכמיהה: תהיה זו חיבה, קרבה גופנית, תמיכה נפשית או ממשית, או מילוי בקשה. זו התנהגות המזמינה יחס מפנק והיא מניחה מידה של קרבה משפחתית או אינטימיות. באופן טיפוסי, פעוט/ה או ילד/ה עשויים לפנות לדמות אמהית או הורית באופן מתוק ותלותי כדי לקבל את מבוקשו/ה. ניתן למצוא התנהגויות של amae ו amaeru ביחסים בינאישיים ביפן גם מחוץ למסגרת המשפחתית ומעבר לגיל הילדות. בין השאר ביחסי חברות, באינטימיות זוגית, במשפחה המורחבת, או בתוך קבוצות קטנות ומלוכדות כמו חברים לכיתה או לצוות. כמו כן, ניתן למצוא התנהגויות אלו ביחסים בהם יש הבדלי כוח או סמכות, כמו יחסי מורה/תלמיד, מנהל/עובד, או ביחסי עמיתים של בכיר/צעיר. בתלות בנסיבות הבינאישיות, תופעת ה amae לרוב מתקבלת, מצד אחד, כסימן לחוזק וליציבות של יחסים, אבל מהצד השני, היא יכולה להתקבל באופן שלילי כסימן לחוסר בגרות, פינוק יתר, תובענות או חוסר מודעות ושכל ישר. במילון הצפון-אמריקאי המקיף של הפסיכואנליזה שחיבר סלמן אקטר ) Salman ,Akhtar ,(Comprehensive Dictionary of Psychoanalysis, 2009 הוא מגדיר amae כ"מונח יפני, המציין דפוס יחסים תרבותי, החוזר על עצמו בתקופות שונות ומתאפיין בהשהיה זמנית של התנהגות מצופה או רשמית, באופן המאפשר לאנשים לקבל ולתת תמיכת אגו מלאת חיבה זה לזה" )עמ' .(12 הגדרה זו נסמכת על הגדרה של טאקאו דואי ) ,(Takeo Doi, 1971/73 אשר הורחבה עוד, במסגרת הטרמינולוגיה של פסיכולוגיית האגו, על ידי דניאל פרימן ) (Daniel Freeman, 1998 ל"רגרסיה הדדית אינטראקטיבית בשירות האגו, אשר מספקת ומשרתת קידום של צמיחה תוך-נפשית והתפתחות של שני המשתתפים" ) Freeman,
4
בחזרה לתוכן העניינים
,1998 עמ' .(47 עורכי המילון היפני לפסיכואנליזה ) Japanese Dictionary of Psychoanalysis. Okonogi, K., Kitayama, O, Ushijima, S, Kano, R, Kinugasa et al., 2002 ( נסמכו גם הם על ההגדרה של דואי ומצביעים על המורכבות של תלות רגשית ששורשיה קדם-מילוליים, המצויה בתשתית הדינאמית של amae .
ב. התפתחות המושג
כתופעה פסיכולוגית, המושג amae הוצג והודגש על ידי טאקאו דואי בפרסום שלו משנת 1971 שנקרא "האנטומיה של תלות" )" The Anatomy of Dependence "( אשר תורגם בשנת 1973 עבור קהל מערבי. דואי מתאר מגוון התנהגויות amae באינטראקציות חברתיות יפניות ובאינטראקציות טיפוליות ומקדם את הרעיון בדבר חשיבות המושג amae להבנת הפסיכולוגיה היפנית. הוא מתרגם amae כ'תלות או תלות רגשית' ) (1973 ומגדיר amaeru כ'להיות תלוי באחר תוך הנחת רצונו הטוב' ) ,(1973 באופן המעיד על 'חוסר אונים והכמיהה להיות נאהב' וכביטוי ל'צורך להיות נאהב' המקביל לדעתו לצרכי תלות. הוא רואה את האב-טיפוס לכך בפסיכולוגיה של התינוק ביחס לאמו - לא תינוק שאך נולד, אלא תינוק שכבר תפס שלאמו קיום עצמאי ונפרד ממנו ) .(Doi, 1973 בפרסום מאוחר יותר, דואי ) (1989 מרחיב את ההמשגה הדינאמית של amae :
amae
amae
amae
amae
) ,Doi, 1989 עמ' .(349
amae
טענתו של דואי ש amae , כלומר תלות רגשית, מייחד את הפסיכולוגיה היפנית באופן מהותי, התקבלה בהתלהבות, אך גם בביקורת ספקנית. טענתו עוררה ויכוחים כגון: באיזה אופן ספציפי ניתן להבין את הפסיכולוגיה היפנית? האם דואי מציע שהאישיות היפנית היא בהכרח תלותית? באיזה אופן המושג amae מתייחס לתיאוריות ופרקטיקות פסיכולוגיות ופסיכואנליטיות קיימות? באיזה אופן amae קשור להבנה של התפתחות נפשית אוניברסלית? באיזה אופן המושג amae תורם להתפתחויות חדשות בתיאוריה ובפרקטיקה הפסיכואנליטית?
ג. נקודות מבט חברתיות-תרבותיות
אריק אריקסון ) (1950 תאר כיצד השפעות חברתיות ותרבותיות ספציפיות מובילות לאופני הסתגלות שונים במהלך הצמיחה וההתפתחות הנפשית של האדם. הוא הרחיב את השלבים ההתפתחותיים הפסיכו-סקסואליים של פרויד כך שיכללו שלבים פסיכו-חברתיים בהתפתחות האדם מעבר לפתרון
5
בחזרה לתוכן העניינים
האדיפלי ולאורך כל מעגל החיים. ניתן, בהקשר זה, להעריך גם את מושג ה amae של דואי ואת חשיבותו בהבנת הטבע הספציפי של הפסיכולוגיה היפנית.
חוקרים חברתיים ובין-תרבותיים ציינו את הייחודיות של החברה היפנית ושל אופני ההסתגלות הפסיכולוגיים שלה. מושג ה amae של דואי מוסיף לדיון הזה מימד נוסף. מספר מאפיינים חשובים שצוינו כייחודיים לחברה ולתרבות היפנית כוללים: .1 יחסים חברתיים היררכיים .2 נטיה לקבוצתיות על פני ייחודיות אישית .3 הפרדה בין יחסים פרטיים לציבוריים, פנימיים וחיצוניים - במחשבות, רגשות והתנהגות. .4 דגש על בושה )שמקורה בשיפוט חיצוני( ואשמה )כביטוי לשיפוט פנימי( .5 הימנעות מקונפליקט והערכת הרמוניה .6 סגנון הורי מפנק, נענה וותרני בינקות ובגיל הרך ובהמשך, באופן שהולך ונעשה נוקשה יותר ויותר, הסללה לתפקיד חברתי ושליטה התנהגותית. טבעם ההיררכי-אנכי של רוב מערכות היחסים ביפן, נצפה באופן נרחב וברור על ידי אנתרופולוגים תרבותיים, ביניהם רות בנדיקט ) (Ruth Benedict, 1946 וההיסטוריון אדווין או. ריישאוור ) Edwin O. ,(Reischauer, 1977 ותואר ביתר פירוט על ידי צ'י נאקאנה, האנתרופולוג היפני הידוע ביותר מחוץ ליפן ) .(Chie Nakane, 1970 באופן שקשור ושזור בכך, המאפיינים המצויינים למעלה הם ההד התרבותי והפסיכולוגי של ארבע מאות שנות שיטה פאודלית במערכת ריבוד חברתית-כלכלית ופוליטית נוקשה. מודרניזציה, בהשפעת המערב, החלה ביפן בסוף המאה ה- 19 והואצה לאחר מלחמת העולם השניה, עם מוסדות ממשלתיים דמוקרטיים חדשים ושינויים חברתיים רבים בחיים הציבוריים הפוליטיים, הכלכליים והטכנולוגיים. יחד עם זאת, ערכים ומאפיינים תרבותיים מסורתיים מתמידים בחיים היפניים בני זמננו כזרמים פסיכולוגיים תת-קרקעיים. ריישאוור ) (1977 מציין את היכולת היפנית להסתגל לשינויים ומזהה דמיון אנושי רב בין המזרח והמערב. ברנלונד ) (Dean C. Barnlund, 1975 בניתוח התרבותי-השוואתי שלו של ההבדלים בין ארצות הברית ליפן בהצמדות לערכים תרבותיים גרעיניים המועברים כנורמטיביים בחברה, מתייחס ל amae כנציג של ה"לא מודע התרבותי". מפרספקטיבה זו, אופן גידול הילדים ביפן, אשר מספק קרבה גופנית מתמדת, פינוק, היענות, טיפול אמהי אמפתי ומסור ונוכחות של מטפלים נוספים סביב הילד, הינו חיוני להבנת amae . הסמיכות לאנשים אחרים וההכרח לגור זה לצד זה, הם תנאי לחיים ביפן בשל המרחב המצומצם של החיים על אי. לא רק המשפחה המורחבת, אלא גם שכנים והקהילה הסובבת מוצגים לילד בשלב מאוד מוקדם. כל מבוגר בסביבה מכונה oji-san , דוד, או oba-san , דודה, ואל ילדים מבוגרים יותר מתייחסים כ onei-san , אחות גדולה או onii-san , אח גדול. אלו מהווים מטפלים פוטנציאלים בחיי הילד ומקדמים תחושת ביטחון ושייכות לקבוצה. אלאן רולנד ) ,(Alan Roland, 1991 הנגיד בחדות בין מושג ה"עצמי המשפחתי" )" ("familial self השולט בנפש היפנית ואשר מקורו בהיררכיה הרגשית המושרשת ביחסי המשפחה והקבוצה, לבין "העצמי הייחודי" )" ("individualized self המערבי. ריישאוור ) (1977 מזהה שהיפנים אינם כה קשורים למשפחה כשלעצמה כמו לקבוצות המקיפות אותה. על סמך טענה זו ניתן להציע "עצמי קבוצתי" )" ("group self במובן זה שהילד, מגיל מוקדם מאוד, מזהה ומפנים את מקומו בקבוצה.
6
בחזרה לתוכן העניינים
החגיגה היפנית המסורתית שנקראת Shichi-Go-San מהווה דוגמא לדינמיקה הזו. ילדים בגילאי שנתיים-שלוש, ארבע-חמש ושש-שבע מולבשים בתלבושות מסורתיות ונלקחים למקדש המקומי, שם הם מקבלים ממתקים וצעצועים כחלק מחגיגה משותפת של מעברי תקופות בילדות.
ד. השלכות פסיכואנליטיות של המושג AMAE
כפי שצוין קודם לכן, בעוד שבאופנים רבים היא מדויקת ובעלת תובנה בהדגמת התופעה הספציפית של amae בקרב אנשים יפנים ואינטראקציות טיפוליות, ההגדרה הראשונה של דואי ) (1973 את המושג amae כ"צורך בתלות במצב חוסר אונים" ו"כמיהה להיות נאהב", עוררה מספר ויכוחים תיאורטיים וקליניים. מבחינה התפתחותית amae את שלב רכישת השפה. לדוגמא, היפנים נוהגים לומר על פעוט/ה המבטא/ת באופן אקטיבי את כמיהתו/ה לאמו/ה: "הילד/ה הזה/ו כבר כה תלוי/ה רגשית ) amaeru (". כאשר הפעוט/ה ממשיך/ה לחוות את הכמיהה לנוכחות של אמו/ה, התצורה הנפשית הזו הופכת להיות ממוקמת בליבת חייו/ה הרגשיים, באופן מודע ובלתי מודע. ניתן להשוות זאת למה שפרויד טען באשר למושג "מיניות", הבלעדי לפסיכואנליזה. "אנו משתמשים במילה sexualität ]'מיניות'[ באותו מובן שהשפה הגרמנית משתמשת במילה lieben ]'לאהוב'[" ) .(Freud, 1910 במובן זה, היפנים חושבים על תסביך אדיפוס כאהבה ומין ששלובים זה בזה, למרות שאין מילים בשפה היפנית המקבילות ל lieben או אהבה. באופן אנלוגי, ניתן לומר ש " amae " מהווה את הזרם המרכזי של החיים הנפשיים לאורך חיינו לפני תסביך אדיפוס, גם בעולם מחוץ ליפן, שבו המילה " amae " עדיין אינה קיימת. בעוד amae הוא מושג מילולי הדומה לאהבה, בניגוד לאהבה הוא מאופיין על ידי העובדה שאינו מכיל "מיניות" כשלעצמה. בנוסף, ישנן אינדיקציות לכך שמרכיבים של amae כלולים במצבים נפשיים שונים המאופיינים באמביוולנטיות. אם כך הדבר, יהיה זה מועיל להשוות בין amae למגוון מושגים פסיכואנליטיים מוכרים. פרויד טען כי יש שני ערוצים של אהבה: האחד של חיבה והשני חושני. "ערוץ החיבה הוא הקדום מבין השניים. מקורו בשנות הילדות הראשונות; הוא מבוסס על האינטרסים של הדחף לשימור עצמי ומכוון לבני המשפחה ולאלו המטפלים בילד…" ) .(Freud, 1912. p.180 זאת בדומה לדחפים לשימור עצמי הנמצאים בבסיס ה amae . זרם החיבה נטמע מאוחר יותר במושג נרקיסיזם ) .(Freud, 1914 בהקשר זה פרויד כתב שלמרות שלא ניתן לאשש את קיומו של נרקיסיזם ראשוני באמצעות התבוננות ישירה, ניתן ללקט אותו מתוך "עמדתם מלאת החיבה של הורים כלפי ילדיהם ]...[ שהינה החייאה ויצירה מחדש של הנרקיסיזם שלהם עצמם אותו נטשו זה משכבר" ) Freud, 1914 עמ' .( 90,91 בעוד פרויד ) (1930 נטש מאוחר יותר את ההמשגה של שימור עצמי ]ביחס לחיבה[ והגיע למסקנה שחיבה היא ביטוי לארוס )הדחף המיני(, אשר מטרתו המקורית מודחקת, דואי הציע ש amae תואם לדחף שימור עצמי כפי שתואר בתיאוריית הדחפים המוקדמת של פרויד ומגדיר amae כצורך תלות שמקורו בדחף. בנוסף, פרויד ) (1921 ראה בהזדהות את הביטוי המוקדם ביותר של הקשר הרגשי עם אדם אחר, שהינו אמביוולנטי מראשיתו. על פי הגדרה זו ניתן למצוא התאמה בין מושג ההזדהות של פרויד למאפיינים ההזדהותיים והאמביוולנטיים של amae .
דואי המשיך לפתח את המושג amae דרך המסגרת התיאורטית של יחסי אובייקט, ושב וחזר על כך ש amae מתקיים ביחס לאובייקט מלכתחילה ) Doi, 1989 עמ' .(350 במובן זה, המאפיינים הנרקיסיסטיים
7
בחזרה לתוכן העניינים
של amae מודגשים ב amae "המסובך" המתבטא בהתנהגות ילדותית, תובענית ומכוונת. דואי כותב ) :(1989 "באותו קו, מושג חדש של זולתעצמי שהוגדר על ידי קוהוט כ'האובייקטים הארכאים ההם שהוטענו בליבידו נרקיסיסטי' ) ,1971 עמ' (3 יהיה מובן בקלות רבה יותר לאור פסיכולוגיית ה amae , מכיוון ש'הליבידו הנרקיסיסטי' אינו אחר מאשר amae שהסתבך. בהמשך לכך, אנליטיקאים יפנים רואים את המושג 'זולתעצמי' של קוהוט ) (Kohut, 1971 ככמעט זהה ל amae . גם ההבחנה של באלינט בכך ש"בשלבים הסופיים של טיפול מטופלים מתחילים לתת ביטוי למשאלות דחפיות ינקותיות שנשכחו זה מכבר ולתבוע את סיפוקן מהסביבה" ) (Balint, 1936/1965, p.181 יכולה להיות רלוונטית מכיוון "שה amae הפרימיטיבי יתגלה רק אחרי שנעשה באנליזה עיבוד של ההגנות הנרקיסיסטיות" ) .(Doi, 1989; p.350 רעיונותיו של באלינט ) ,(1965/1936 שנשען גם על פרויד וגם על פרנצי, באשר ל'אהבת אובייקט פאסיבית' ואהבה ראשונית, קרובים מבחינה מושגית ל " amae ". באלינט הצביע על כך ששפות הודו- אירופאיות אינן מבחינות באופן ברור בין שני סוגי אהבת-האובייקט, האקטיבית והפאסיבית. בעוד המטרה היא תמיד פאסיבית ביסודה )להיות נאהב(, במידה ויש די אהבה וקבלה לילד מצד הסביבה כדי למתן תסכול, הילד יוכל להתקדם לעבר אקטיביות של 'לתת אהבה' במטרה לקבלה )תצורה של 'אהבת אובייקט אקטיבית'(. במונחים קליניים, יש קשר בין amae פרימיטיבי לבין המונח של באלינט 'רגרסיה שפירה', ובין amae מסובך למונח 'רגרסיה ממאירה'. למרות שפיירברן ) (1952 העריך את עובדת התלות בהתפתחות מוקדמת באופן כללי, הוא לא אימץ את הרעיון בדבר צרכי תלות במסגרת מערכת יחסי האובייקט שלו. מושג הקנאה של קליין ) (higami/jaundice וההזדהות ההשלכתית ) (1957 יכולים להיות מובנים כ amae מעוות, בעודם חולקים אתו את אותו האובייקט. אנליטיקאים יפנים רבים רואים בביון ) (1961 כמי ש'חזה' את ה amae של דואי, בקונטקסט של דינמיקה קבוצתית, כאשר הניח שתחושת ביטחון קיימת בכל אחד מהמצבים הרגשיים המקושרים לשלושת הנחות-הבסיס המהוות פנטזיות קבוצתיות: תלות, לחימה-בריחה וזיווג. באופן דומה, מושגי ה'מיכל' וה'מוכל' של ביון, כמו גם ה'החזקה' של ויניקוט, ה'התאמה' של הרטמן וה'כוונון הרגשי' של סטרן חולקים תשתית של דמיון מושגי ל amae בעודם מספקים זוויות ראיה שונות על התלות הקדם- הסתגלותית של התינוק בהורה, הרלוונטית למצע האינטר-סובייקטיבי של ההעברה-העברה נגדית, בתהליך הפסיכואנליטי.
ה. נקודות מבט פסיכואנליטיות התפתחותיות נוספות
מנקודת מבט דינאמית התפתחותית, חשוב להדגיש שעל פי דואי ) (1971 המקור של amae הוא ביחסי התינוק לאימו, לא כרך שאך נולד, אלא כאשר הוא כבר תופס את קיומו כנפרד ורואה באמו את המקור ההכרחי לסיפוק צרכיו. מכאן ש amae מופיע בשלב התפתחותי בו תפקודי אני מובחנים כגון קוגניציה, שיפוט והזדהות, כבר קיימים, כמו גם קביעות אובייקט. כמו כן, הופעתו מרמזת על כך ששלב האינדיבידואציה-ספרציה של מאהלר ) (1975 נמצא כבר בתהליך, לאחר שהשלב הסימביוטי ותת-שלב האימון הסתיימו בהצלחה. האם קיימת כישות נפרדת וההנאה המפנקת ומלאת הנדיבות שלה כלפי הילד עברה תהליך של הפנמה.
8
בחזרה לתוכן העניינים
אם אכן זה המצב, גם המבנה הנפשי של העל-אני נמצא בתהליך התהוות. פרקטיקות גידול ילדים יפניות שתקפות גם בימינו תומכות בהשקפה זו. לילד ניתנות תשומת לב אימהית שופעת, יחד עם היענות אמפתית לא-מילולית וקרבה פיזית כמו גם נפשית לאורך זמן מספק בשלב הסימביוטי ובשלב האינדיבידואציה-ספרציה של התפתחותו. חידושים במחקר תינוקות ) (Stern, 1985 כמו גם פסיכולוגיית העצמי, בשנים האחרונות, תומכים בגישה הורית זו כמקדמת צמיחה של עצמי בעל תחושת ביטחון. בסיכום הסכמטי של ההתפתחות שערכו גרטרוד ורובין בלאנק ) (1994 אפשר לראות ב amae כתהליך של ניטרול הדחף התוקפני ששירת את תהליך האינדיבידואציה-ספרציה כשהיה בעיצומו. עם החינוך לניקיון והיכולת לשלוט בפונקציות גופניות ובביטויים עצמיים פאליים אסרטיביים, מתחיל מיתון הדחף התוקפני על ידי התפתחות העל-אני. בניגוד למהלך טיפוסי זה בתרבות המערבית, ריישאוור ) (1977 מבחין כי חינוך לניקיון ומשמעת התנהגותית בקרב ילדים יפנים נעשים תוך המשך דאגה ותשומת לב רגישה על ידי דוגמאות, עידוד ותזכורות. שיטות אלו מקדמות את הזדהות הילד עם המטפל כדמות הממתנת את הדחף התוקפני ומוותרת על צרכים אישיים לטובת הסתגלות לציפיות חיצוניות, כדרך אחרת להיווצרות העל-אני. יחד עם זאת, החוקים החיצוניים המורכבים ולעיתים קרובות נוקשים, התפקידים והדרישות להרמוניה, צייתנות ועוד, הינם ערכים תרבותיים לא פשוטים להסתגלות, הגורמים ללחץ משמעותי על נפש היחיד בהיותה עדיין שברירית. בושה בשל שיפוט חיצוני והאיום בהסגת היחס האוהב יכולים לקדם היענות לדרישות העל-אני תוך ויתור על הצרכים האישיים. בתוך המשאים ומתנים הקונפליקטואליים בין העל-אני לתביעות הסתמי, תיתכן רגרסיה לשלב ההתפתחותי של ה ,rapprochement שבו הילד מחפש אישור זמני לנחמה האימהית הסימביוטית לפני שיוכל לחזור ולהתקדם בציר הנפרדות והאינדיווידואליות. הן אקטר ) (Akhtar, 2009 והן פרימן ) Freeman, (1998 מתארים את ההיבט המתדלק שב amae . פרימן רואה ב amae כמיהה זמנית המתקיימת לסירוגין והדגש על התועלת ההדדית המשותפת שב amae תומכת בהשערה זו. אם מרחיבים השערה זו לגבי ההדדיות שביחסי אפשר להסיק שהיוזמה ל amae יכולה לנבוע בעיקר מהצד ה"תלותי" גם לטובת צרכי הצד השני. לדוגמא, הילד מקבל ה amae יכול באופן מודע או לא מודע לחוש את צרכי האם החרדה לאישור מצדו, מכיוון שצרכיו לנפרדות יכולים להיחוות על ידה כדחיה. amae יכול גם לענות על הצורך של מנהל חסר ביטחון להרגיש שליטה על כפוף חנפן, או הצורך של הורה מזדקן להרגיש בעל ערך עבור ילד בוגר ובעל יכולות. לצורך העניין, לעיתים התנהגות amae 'חברית' עשויה לטשטש תביעה תוקפנית על ידי ניסוחה באופן תלותי הולם, באופן המזכיר את ההמשגה של דואי ) (Doi, 1989 של ה ' amae השלילי/מסובך'. בעוד ההגדרה המקורית של דואי ) (Doi, 1973, 1989 את המושג amae כ"כמיהה חסרת אונים להיות נאהב" מדגישה את מימד הפאסיביות, נראה שלמימד זה מורכבות בפני עצמו. בדומה לדואי ) Doi, 1971, (1973, 1989 גם באלינט ) (Balint, 1935/1965; 1968 רואה ב amae צורך/נזקקות ומשאלה ראשוניים לאהבה המבוססים על דחף ביולוגי. בת'לרד ויאנג-ברוהל ) (Bethelard and Young-Bruehl, 1998 מחשיבים את ה amae של דואי כציפיה להיות נאהב באופן מפנק, אותה הם מכנים "הוקרה" ) ,(cherishment המבוססת על דחפים ומתחילה מלידה. בדומה לדואי לפניהם, הם מציעים לשקול מחדש את השערת שימור העצמי האני- דחפית בהקשר של amae . בראי מחקרי תינוקות עכשוויים המצביעים על יכולת גבוהה יותר של מעורבות אקטיבית של תינוקות, נדרש מחקר נוסף באשר לרצף ה'פאסיבי-אקטיבי' של amae . בהקשר של amae , ההתנהגות האקטיבית שנצפתה, למשל במחקרי ההתקשרות של בולבי ) ,(Bowlby, 1971 משקפת חוויה
9
בחזרה לתוכן העניינים
פנימית, שהתקשרות היא הביטוי החיצוני שלה ) .(Doi, 1989 ניתן לשער שמבחינה פסיכואנליטית amae הוא מושג רב שכבתי, הכולל דרישה דחפית/אקטיבית לקבל אהבה באופן פאסיבי, כלומר לקבל יחס מפנק.
אלטרנטיבה להגדרה של דואי של amae כ"דחף-כמיהה" )" ("desire-drive תהיה להמשיג מחדש את amae כסוג הגנה ספציפי, השכיח באופן מיוחד בפסיכולוגיה היפנית, אם כי ללא ספק קיים גם במקומות אחרים, במזרח או במערב. ניתן אם כך לראות ב amae פעולה הגנתית של האני, "בקשה לרשות-לפינוק" ") ,("allowance-indulgence המתווכת בין תביעות העל-אני לבין תביעות הסתמי, או כמיהות אישיות הממוקמות במקום כלשהו במחזור החיים ההתפתחותי. יתכן שסוג כזה של הגנת-אני נדרש לשם הסתגלות בחברה נוקשה, המחייבת התאמה נוקשה של העל-אני לנורמות חיצוניות. הסדר ההיררכי של מערכות היחסים, הנטיה לקבוצתיות, יחד עם הקפדה נוקשה על חוקים, תפקידים והתנהגות, כאשר מחשבות ורגשות פרטיות צריכות להישמר בסוד, וכאשר קונפליקטים נפתרים באמצעות בושה. כולם ,כך נראה, הם תוצאה של הצורך להתמודד עם מבנה על-אני שמקורו בחברה פיאודלית. על מנת להתמודד עם דרישות על- אני מחמירות אלו, amae נשען על תקשורת רגשית לא-מילולית ותגובה אמפתית, ובקשה להבנה "מתוקה" של ה"רשות"-"פינוק" - כהגנה הכרחית כנגד הדחפים התוקפניים שלו/ה, או החרדה מהאובדן הפוטנציאלי של האובייקט. תיווך האני באמצעות amae נותן לאדם מקום לחיים נפשיים פרטיים ומאפשר פתח לביטוי הדחפים האנושיים האישיים, בין שיהיו ליבידינליים או תוקפניים. מקור ה amae בהזדהות עם החוויות הטרום-מילוליות של מטפלת מפנקת שיש לה היכולת לחוש את הצרכים הרגשיים והכמיהות של הילד/ה, להן היא מגיבה באמפתיה, אולי באופן אנלוגי למושג ' 'primary maternal preoccupation של ויניקוט ) (Winnicott, 1965 המאפיין את 'האם המסורה הרגילה' )' .('the ordinary devoted mother בהקשר הזה, האבחנה של ויניקוט בין אם-סביבה המספקת יחס-אני )החזקה, רכות, אמפתיה( לבין אם-אובייקט כלפיה מכוונים דחפי הסתמי, יכולה לייצג גרסה מאוחרת, מנקודת המבט של יחסי אובייקט, לחלוקה המוקדמת של פרויד את האהבה לערוץ של חיבה ולערוץ חושני.
ו. הערות מסכמות
מתוך האמור לעיל נובע כי התנהגויות ועמדות של amae אינן יכולות להיתפס רק כביטוי של צרכי תלות פשוטים. מוטב לראותן בתוך הקשר מורכב של צירופי דחף/כמיהה ותצורות הגנתיות. תפיסה מורכבת זו ישימה במיוחד בכל הנוגע ליחסי העברה. הופעת amae בדיאדה הטיפולית יכולה להצביע על העברה חיובית של אמון מתגבר וכנות עם המטפל, אשר יכולה לשרת את הברית הטיפולית. למעשה, דואי ) Doi, (1989 מניח שתהיה אשר תהיה המוטיבציה המודעת של המטופל לחפש לעצמו טיפול, המוטיבציה הלא מודעת, הסמויה, היא זו של amae וכי בסופו של דבר, עם הזמן, זו תהיה ליבת ההעברה. יחד עם זאת, על המטפלים להיות מודעים לטבע ההיררכי של ההעברה, המהותי במיוחד בסיטואציה הטיפולית היפנית )או, לצורך העניין, בכל מסגרת פסיכואנליטית( ולהיות רגישים ומכווננים לתקשורת הלא-מילולית או הלא- ישירה גם של amae 'חיובי' וגם של amae 'שלילי', בין אם אלו מומשגים כצרכים ראשוניים, שאיפות של דחפים, תהליכים הגנתיים או תצורות דינמיות-התפתחותיות מורכבות של כל אלו. באופן דומה, הנטיה לקבוצתיות של מטופלים יפניים, אינה יכולה רק להיות מובנת באופן פשוט כחסר בגבולות או בנפרדות, כפי שהיא יכולה להופיע באופן פשטני בתרבות המערבית.
10
בחזרה לתוכן העניינים
למרות שאנו חבים את גילוי המושג amae להקשר יפני ספציפי, ניתן לזהותו בדרגות משתנות בתרבויות השונות. בהקשר של פסיכולוגיה של קבוצה, הוא מתייחס באופנים מורכבים לצורך של אדם יחיד להשתייך למסגרת קבוצתית נתונה ולחיות בה. מבחינה התפתחותית וקלינית, בעוד שעקבותיהן של ההטענה-מחדש האמהית, ההכלה וההחזקה מהדהדות בו, הדינמיקה הפנימית האינטראקטיבית של amae מתפרשת על פני טווח החיים של היחיד כולו ) .(Doi, 1989, Freeman, 1998 יש להעריך את תרומתו המקורית של דואי בנוגע ל amae כמושג התפתחותי וקליני שהוא ספציפי- אזורי יפני וגם בעל משמעות גלובלית, המעשיר את הרהיטות התיאורטית והרגישות הקלינית באופן החוצה גבולות גיאוגרפיים, תרבות פסיכואנליטית ומצבים אישיים.
ביבליוגרפיה
Akhtar, S and Kramer, S (1998). The Colors of Childhood: Separation Individuation across Cultural, Ratial and Ethnic Differences. Northvale, NJ: Jason Aronson.
Akhtar, S, ed. (2009). Comprehensive Dictionary of Psychoanalysis. London: Karnak.
Balint, M (1935/1965). Critical notes on the theory of pregenital organizations of the libido. In, Primary Love and Psycho-Analytic Technique . New York: Liveright Publishing.
Balint, M (1936). The Final Goal of Psycho-Analytic Treatment. Int. J. Psycho-Anal., 17:206- 216.
Balint, M (1968). The Basic Fault: The Therapeutic Aspects of Regression. London, New York: Tavistock Publications.
Benedict, R (1946). The Chrysanthemum and the Sword . Cambridge, Mass: The Riverside Press.
Bethelard, F and Young-Bruehl, E (1998). Cherishment Culture. American Imago. 55: 521-542.
Barnlund, DC (1975) Public and Private Self in Japan and the United States. Tokyo: Simul Press.
Bion, WR (1961). Experiences in Groups and Other Papers . New York: Basic Books.
Bion, WR (1962). Learning from Experience . London: Tavistock.
11
בחזרה לתוכן העניינים
Blanck, G and Blanck, R (1994). Ego Psychology: Theory and Practice . New York: Columbia University Press.
Bowlby, J (1969). Attachment and Loss, Vol.1: Attachment. New York: Basic Books (revised edition, 1982).
Doi, T (1962). Amae: a key concept for understanding Japanese personality structure. Japanese Culture . (R.J. Smith & R.K. Beardsley, transl, eds.) Chicago: Adline Publishing.
Doi, T (1963). Some thoughts on helplessness and the desire to be loved. Psychiatry. 26,266- 272.
Doi, T (1971). The Anatomy of Dependence. Tokyo: Kodansha. (Japanese original)
Doi, T (1973). The Anatomy of Dependence . Kodansha International, Tokyo (English Translation).
Doi, T. (1989). The Concept of AMAE and its Psychoanalytic Implications. Int. R. Psycho- Anal, 16:349-354.
Doi, T (1992). On the concept of Amae; Infant Mental Health Journal,13:7-11
Doi, T (1993). Amae and transference love. In: On Freud’s “Observations on Transference Love” . E. S. Person, A. Hogelin & P. Fonagy, eds. Pp: 165-171.
Erikson, E. H. (1950). Childhood and Society , New York: WW Norton.
Fairbairn, W. R. D. (1952). Psychoanalytic Studies of the Personality . Routledge & Kegan Paul, London / An Object-Relations Theory of Personality . Basic Books, New York.
Freeman, D. (1998). Emotional Refueling in development, mythology, and cosmology: the Japanese separation-individuation experience. In: Akhtar, S and Kramer, S. (eds), The Colors of Childhood: Separation Individuation across Cultural, Racial and Ethnic Differences. Northvale, NJ: Jason Aronson.
Freud, S (1910). ‘Wild’ Psycho-Analysis, S.E . XI.
Freud, S (1912). On the universal tendency of debasement in the sphere of love (Contributions to the psychology of love II), S.E. XI.
Freud, S (1914). On narcissism. S.E . XIV.
12
בחזרה לתוכן העניינים
Freud, S (1921). Group psychology and the analysis of the ego., S.E . XVIII.
Freud, S (1930). Civilization and its discontents, S.E . XXI.
Hartmann, H (1958). Ego Psychology and the Problem of Adaptation . New York: International University Press.
Klein, M (1957). Envy and Gratitude , London: Tavistock Publications.
Kohut, H (1971). The Analysis of the Self. Madison: Int. Univ. Press.
Mahler, M.S. and Furer, M (1968). On Human Symbiosis and the Vicissitudes of Individuation . New York: Int. Univ. Press.
Mahler, M. S., Pine F, MM and Bergman, A (1975). The Psychological Birth of the
Human Infant . New York: Basic Books.
Nakane , C (1970). Japanese Society. Berkeley: University of California Press.
Okonogi, K, Kitayama, O, Ushijima, S, Kano, R, Kinugasa, T, Fujiyama, N, Matsuki, K, Myouki, H, eds. (2002). The Japanese Dictionary of Psychoanalysis . Tokyo: Iwasaki Gakujutu Shuppannsha Books.
Passim, H (1965). Society and Education in Japan. New York: Columbia University Press.
Reischauer, EO (1977). The Japanese. Cambridge, London: Belknap Press. Roland , A (1991). In Search of Self in India and Japan: Toward a Cross Cultural Psychology. Princeton: Princeton University Press.
Spitz, RA (1965b); The First Year of Life: Normal and Deviant Relations. New York: Int.Univ.Press.
Stern, DN (1985); The Interpersonal World of the Infant: A View from Psychoanalysis and Developmental Psychology . New York: Basic Books.
Winnicott, DW (1965). The Maturational Process and the Facilitating Environment. New York: International University Press
13
בחזרה לתוכן העניינים
יועצים ותורמים אזוריים:
צפון אמריקה: נכתב במשותף ע"י: טקאיוקי קינוגאסה Takayuki Kinugasa, M.D. וחברי החברה הפסיכואנליטית היפנית; נובוקו מידרס ; Nobuko Meaders, LCSW לינדה מאיירס Linda A. ; Mayers, Ph.D. אווה פאפיאשבילי Eva D. Papiasvili, Ph.D., ABPP
אירופה: אושר ע"י ארנה ימסטד והיועצים האירופאיים.
אמריקה הלטינית: אושר ע"י אליאס דה רוחה בארוס והיועצים הדרום אמריקאים.
יו"ר משותפת בין אזורית: אווה פאפיאשבילי Eva D. Papiasvili, PhD, ABPP עזרה נוספת מיוחדת בעריכה: יסי סוזוקי Jessi Suzuki, M. Sc.
המילון האנציקלופדי הפסיכואנליטי הבין-אזורי מורשה תחת Creative Commons Licence CC-BY-NC-ND הזכויות העיקריות שמורות למחברים )ה- IPA והכותבים חברי ה- .(IPA עם זאת, אחרים יכולים להשתמש בחומר בכפוף לשימוש לא-מסחרי, תוך מתן קרדיט ל- IPA )בכלל זה קישור ל- (URL www.ipa.world/IPA/Encyclopedic_Dictionary ושיחזור מילולי, שאינו בצורה שונה מהמקור, ערוכה או מעורבת. ראו הקישור לגבי התנאים.
תורגם ע"י : אירית דוידוביץ' תאום תרגום: שמואל ארליך, מירה ארליך-גינור
14
בחזרה לתוכן העניינים
הכלה: מיכל מוכל ערך תלת-אזורי
יועצים בין אזורים: לואיס ברונט Louis Brunet )צפון אמריקה(; ורה רגינה פונסקה Vera Regina Fonseca )אמריקה הלטינית(; דימיטריס-ג'יימס ג'קסון Dimitris-James Jackson )אירופה( יו"ר משותף מתאם: אווה ד. פאפיאשוילי Eva D. Papiasvili )צפון אמריקה(
______________________________
תורגם ע"י רובי שונברגר תאום תרגום: שמואל ארליך, מירה ארליך-גינור
א. הגדרה
הכוונה שעמדה מאחורי המושגים מיכל ומוכל של ווילפרד ביון, היתה להקיש מהמצב של יחס ההזנה בין האם לתינוקה למצב של הזוג האנליטי. יחסים אלה מייחדים את האם לא רק כספקית של חלב מרגיע ומרווה, אלא גם כגוף הקולט את כאבו הרגשי של התינוק ומסוגל להשקיט כאב זה ולהשיבו למידות נסבלות. במונחיו של ביון, הדבר מייצג המרה של כאב מ- ) O במובן של אימה חסרת-שם( ל- ) K ידע(, כלומר "עכשיו אני יכול לחשוב על מה שלא יעלה על הדעת!" מנקודת המבט של השתכללותה של התיאוריה, המושג מייצג הרחבה של תיאוריית ההזדהות ההשלכתית )ר' ערך נפרד הזדהות השלכתית (, מתיאוריה של הגנה ופנטזיה פרימיטיבית לכלל תיאוריה של תקשורת ארכאית ההכרחית להתפתחות החשיבה. תהליך ההכלה מרחיב, באמצעות הצעדים הבאים, את יחסי-הגומלין הלינאריים ההדדיים בקרב הזוג של מיכל-מוכל, כמודל התייחסותי לתפקוד מנטאלי: תקשורת של מצב נפשי )'תוכן'( מועברת בין השולח לקולט; באופן פוטנציאלי, הקולט 'מכיל' ומטמיר את התוכן הנ"ל באמצעות עבודה נפשית; או אז, השולח יכול להפנים מחדש ]את[ התוכן המוטמר יחד עם 'פונקציית ההכלה' עצמו. בעוד האבטיפוס של המודל ההתפתחותי הזה הוא יחסי אם-תינוק, ניתן ליישם את המושג גם כסוג מיוחד של תקשורת לא-מודעת המתרחשת ביחסים דיאדיים, בקבוצות ובתהליך הפסיכואנליטי. נעשה שימוש במושג זה גם בהבנה של תהליכים תוך-נפשיים בהם מנסה הפרט להכיל, להמיר/להטמיר ולבטא במילים את רגשותיו.
15
בחזרה לתוכן העניינים
בסיטואציה הקלינית, לתהליך ההכלה משמעות מיוחדת בהבנת התהליכים הפסיכואנליטיים וההתפתחות של החשיבה/הסימול. טכנית, משמעות הדבר היא יותר מאשר לשאת בדממה את הצרחות, או ביטויים אחרים של כאב, מצד התינוק/המטופל. כאשר מתאפשר הדבר, התמודדות מכילה עם כאב מערבת הזדהות, הטמרה ופירוש.
ההגדרה הרב מימדית הנ"ל משקפת, מרחיבה ובנויה על ההגדרות באנציקלופדיות ומילונים בשלוש יבשות ) .(Lopez-Corvo, 2003; Skelton, 2006; Auchincloss and Samberg, 2012
ב. מקורות המושג
שורשי המושג במחקר הקליני על סכיזופרניה )הפרעת חשיבה פסיכוטית(, שהתרחש באנגליה בשנות הארבעים על-ידי מלאני קליין וממשיכיה - הרברט רוזנפלד, חנה סגל וווילפרד ביון. )ייתכן כי יש למושג קשר גם לניסיונו הקרבי של וו. ר. ביון כמפקד טנק. המושג הצבאי 'הכלה' משמעו צימצום ומיזעור של החיכוך בשדה הקרב, ללא ביטולו בהכרח, והפיכתו בכך לניתן יותר לשליטה.( מאמרה של קליין "הערות לגבי מנגנונים סכיזואידיים" ) (1946 הבהיר את השקפתה לגבי נקודות הקיבעון הפתולוגיות של סכיזופרניה בשלב פרימיטיבי מוקדם בחיי התינוק, מהלידה ועד שלושה חודשים, אותו היא כינתה עמדה "פרנואידית-סכיזואידית". בעמדה זו פעילים יחסי אובייקט-חלקי, חרדות רדיפה ואיון ומנגנוני הגנה פרימיטיביים כפיצול, הזדהות-השלכתית, הכחשה וכל-יכולות. היה זה בעיקר רוזנפלד ) ,1959 (1969 במחקריו הקליניים ) ,(1950-1970 שהעמיק בהבנת ההזדהות ההשלכתית. הוא חשף את התהליך בעולמו הינקותי הפרימיטיבי של המטופל: מטופלים משליכים את האובייקט הפנימי, חלקי אובייקט ואת החלקים הקונפליקטואליים של העצמי אל-תוך האובייקט – השד והגוף של האם/המטפל – כדי להתמודד איתם באמצעות האובייקט, ולהפוך אותם בעקבות הפנמתם החוזרת וההזדהות עמם לחלק מהעצמי. תהליכי ההשלכה וההפנמה החוזרת האלה, הפכו לחלק יסודי בחקר המיכל-מוכל של ביון. התייחסויותיו ההתחלתיות של ביון לנושא התיאוריה של המיכל-מוכל הופיעו בכתביו משנות החמישים, בעיקר במאמריו "התפתחות החשיבה הסכיזופרנית" ) " ;(1956 הבחנת האישיות הפסיכוטית מן הלא- פסיכוטית" ) " ;(1957 על ההזיה" ) ;(1958 ו"התקפות על חיבורים" ) .(1959 בהתייחסו ליחס של התינוק לשד של אימו במסגרת תיאוריית ההזדהות ההשלכתית של מלאני קליין ) ,(1946 הוא מדגיש את חשיבות ההסתגלות בין האם/השד שלה לבין התינוק בהתמודדות עם חרדות הפירוק והמוות אותן התינוק חווה. נוכחותו המספקת של השד/מיכל הוא תנאי מפתח להתמודדות עם רגשות ולשינוי שלהם, תוך יצירת אפשרות ללמידה רגשית. לפיכך, המשגותיו של ביון לגבי מושג ההזדהות ההשלכתית כהגנה פרימיטיבית של האני, השתכללו לכלל תיאור של הזדהות השלכתית נורמטיבית ומציאותית מבחינה התפתחותית שמובלעת במודל של מיכל-מוכל.
ג. מיכל-מוכל )הכלה(: השתכללות התפתחות המושג אצל ביון
16
בחזרה לתוכן העניינים
במאמרו "התקפות על חיבורים" משנת ,1959 תיאר ביון את התנסותו עם מטופל פסיכוטי, שהסתמך על הזדהות השלכתית כדי לפנות חלקים מאישיותו אל-תוך האנליטיקאי. מנקודת מבטו של המטופל, אם יכלו השלכותיו להשאר מספיק זמן במנוחה בתוך נפשו של האנליטיקאי, הוא יוכל להפנימם חזרה בביטחה. ביון תיאר כיצד כאשר הרגיש המטופל שהשלכותיו פונו מהר מדי על-ידי האנליטיקאי, כלומר שרגשותיו לא שונו, הגיב המטופל בניסיון להשליכם שוב אל-תוך האנליטיקאי בעוצמה ובנואשות יתר. ביון מקשר תהליך קליני זה להתנסותו של המטופל עם אימו, שלא יכולה היתה לשאת את הלקיחה פנימה של השלכות התינוק ושלא הכילה את פחדיו המושלכים של התינוק. ביון מציע ש"אם מבינה מסוגלת לחוות את תחושת האימה, שעימה ניסה תינוק זה להתמודד על-ידי הזדהות השלכתית, ולשמר עדיין נקודת מבט מאוזנת" )ביון, 1959 עמ' .(105 ביון ממשיך ומפתח רעיונות אלה בספרו "ללמוד מן הניסיון" ובמאמר "תיאוריה של חשיבה", שניהם משנת ,1962 בתארו את מצבה הנפשי של האם, הנתונה בקליטות בשעה שהיא מוכנה להכניס פנימה ולהכיל את האימה של התינוק, כחלימה ) .(Reverie ביון מרחיב לגבי האופן בו משפיעה הסביבה, באמצעות יחסים ראשוניים, על ההתפתחויות התוך-נפשיות, כשהוא כולל את רעיון החלימה האימהית ורעיון ההזדהות ההשלכתית. חלימה מתייחסת למצב נפשי קולטני ) ,(Receptive שבו מזדהה האם ומגיבה למה שמושלך על- ידי הילד. באמצעות חלימה מנטאלית יוצרת האם הבנה חדשה לגבי מה שהילד מנסה לתקשר. האם ממירה את מה שביון מכנה יסודות בטא לכלל יסודות אלפא, שאותן ניתן לתקשר בחזרה אל הילד. תהליך זה הופך למודל הראשון של מיכל-מוכל. תהליך זה מערב באופן ספציפי את הצעדים הבאים: ראשית, האם הנתונה במצב של חלימה, מקבלת ומכניסה לתוכה את ההיבטים הבלתי נסבלים של העצמי, את האובייקטים, הרגשות והחוויות החושיות הבלתי מעובדות )יסודות בטא(, שהושלכו בפנטזיה לתוכה על-ידי תינוקה. שנית, עליה לשאת את מלוא ההשפעה שיש להשלכות האלה על נפשה ועל גופה למשך הזמן הנחוץ כדי לחשוב עליהן ולהבינן, תהליך שביון מכנה הטמרה ) .(transformation ואז, אחרי שהטמירה את חוויותיו של התינוק בתוך נפשה, עליה להשיבם אליו בהדרגה, בצורה מנוטרלת מרעלים ובת-עיכול )בזמן שהוא יכול לעשות בהם שימוש(, המתבטאת בגישתה ובאופן שבו שהיא מטפלת בו. ביון מתייחס לחלק האחרון הזה של התהליך כאל הוצאה לאור ) ,(publication מה שאנו היינו מכנים פירוש. היכולת 'להכיל' מניחה אם שיש לה גבולות ומרחב פנימי המסוגל לאכלס את חרדותיה שלה ואת אלה שהיא רכשה ביחס לתינוקה; אם שיש לה יכולת מפותחת היטב לשאת כאב, להרהר, לחשוב ולמסור את מחשבותיה באופן שהוא משמעותי לתינוקה. אם שבעצמה היא נפרדת, בלתי פגועה, קולטנית, מסוגלת לרברי ולנתינה הולמת, היא אם המתאימה להפנמה כאובייקט 'מכיל'. הזדהותו של התינוק והטמעתו ההדרגתית והאיטית אובייקט כזה, מובילה להתפתחות של מרחב נפשי הולך וגדל, של יכולת להענקת משמעות, ולהשתכללות של נפש שיכולה לחשוב בעצמה. ביון קרא לתהליך זה פונקצית אלפא. בספרו "יסודות הפסיכואנליזה" ) ,(Elements of Psychoanalysis, 1963 עוסק ביון ביחסים הדינאמיים בין המיכל למוכל, יחסים המסומנים באופן אבסטרקטי כ- ♂ ו- ♀ , ומשמשים כיסוד הראשון של הפסיכואנליזה. ל- ♂ )מוכל( יש איכות חודרת ול- ♀ )מיכל( איכות קולטנית/מקבלת. בקונטקסט הזה, ♀ ו- ♂ אינם מוגבלים למשמעות המינית הספציפית, הם נטולי הקשר מיני. הם מייצגים משתנים או נעלמים: פונקציות ה- ♀ ו- ♂ נוכחות בכל סוגי היחסים, ללא תלות בהגדרות מיניות. ה- ♂ )מוכל( חודר לתוך ה- ♀ )מיכל(, שמקבל אותו
17
בחזרה לתוכן העניינים
ומושפע ממנו הדדית, מה שמוביל ליצירתו של תוצר חדש. השימוש בסמלים ♀ ו- ♂ מדגיש את טבעה הביולוגי של הנפש וכולל גם את מושגיהם של פרויד ושל קליין לגבי מיניות והתצורה האדיפלית. ביון מדגיש בכתביו המאוחרים יותר את ההדדיות בין שני החלקים ואת פוטנציאל הגדילה ויחסי הגומלין ביניהם. הפרדוקס ביחסים הדינמיים מיכל-מוכל הוא ביחסי הגומלין ההדדיים: דבר מה מוכל ודבר מה מכיל מקיימים גם את הפונקציה של הכלה הדדית ושל מוכלות. מבחינה התפתחותית, משמעות הדבר שהשד כמיכל לחרדותיו של התינוק יכול לשמש גם בתפקיד הפוך: התינוק כמיכל להיבטים מסויימים של אישיותה של האם. מאוחר יותר, מודגשת ההדדיות בקונטקסט הקליני: "הרמז לכך טמון בהתבוננות בתנודות אשר עושות ברגע אחד את האנליטיקאי ל- ♀ ואת האנליזנד ל- ♂ וברגע אחר מחליפות תפקידים..." )ביון, ,2018 עמ' .(143 ביון הדגיש לאורך כל הדרך, ש"להכיל" משמעו פעילות ותהליך שמאפשרים תצורה של מחשבה והמרתה למילים; זוהי עמדה מנוגדת לזו הטריויאלית והמצומצמת של ההכלה והקבלה כקליטות פאסיבית גרידא. הספר "הטמרות שינוי מלמידה לגדילה" ) (1965 עוסק בהצגה המלאה והמורכבת של פניהם הרבים של תהליכי ההתמרה. ביון מציג בספר זה מושג מטה-תיאורטי של ' 'O כנקודת ההתחלה, ובאופן פוטנציאלי כנקודת הסיום של תהליך רב-כיווני והטמרתי. מושג זה מקיף את 'האימה חסרת השם' שלא תעלה על הדעת, 'יסודות בטא', 'הדברים כשלעצמם'; אך גם את "המציאות המוחלטת", 'יראת כבוד' ו'אימה' ) Bion, .(1965; Grotstein, 2011a, p. 506 חשוב למקם את התיאוריה של חשיבה ומחשבות של ביון ) (Bion, 1962a, 1962b, 1963, 1965, 1970 בקונטקסט של מיכל-מוכל כמערכת מדעית היסקית. על-פי תיאוריה מקיפה זו, יש מקורות שונים ל"מחשבות" ול"מנגנון חשיבה", כאשר "מחשבות" מתקיימות ללא תלות במנגנון החשיבה שלהן: "מחשבות" אינן תוצר של מנגנון החשיבה. יחסי מיכל-מוכל משמעותיים עבור שתיהן. ניתן לראות לפיכך ביחסי מיכל-מוכל כֻעָבּר של החיים המנטאליים. על-פי תיאוריה זו, ראשיתה של "מחשבה" היא תהליך שבו יחסי מיכל-מוכל הם צעד ראשוני. תנאי להשגת איכות מנטאלית )ייצוג, מחשבה( לתוכן הנפשי )רגש, תפיסה חושית( הוא קיומו של מיכל המסוגל להכילו. האובייקט הטיפוסי לפונקציה זו )"מיכל" המסומן ♀ ( הוא שד האם, פרה-קונספציה מולדת הממתינה למימוש. גירויים חושיים ורגשיים )"תכנים"(, המתלכדים עם "מיכל" הולם, מוטמרים לכלל "מוכל" )המסומן ♂ ( ויוצרים בכך יחסי "מיכל-מוכל", רגע של התפתחות ראשונית של מחשבה על-ידי חושב. יחס מיכל-מוכל זה ) ♀ - ♂ ( מאפשר התרחשות של חוויה רגשית, אשר תתאפיין בחיבור המכשיר אותו, ) L אהבה(, ) H שנאה(, או ) K ידע, מחשבה(. תוך שהיא משיגה קשב מהמודעות, חוויה רגשית זו יכולה להיות מוטמרת באמצעות פונקציית אלפא לכלל יסוד אלפא, המונדה של החיים המנטליים.
18
בחזרה לתוכן העניינים
הופעתן של "מחשבות" כופה את יצירתו של מנגנון שיתמודד איתן. לשם כך חוברים שני מכניזמים יסודיים, זה של המיכל-מוכל ) ♀ - ♂ ( וזה של היחסים הדינמיים בין העמדות הפרנואידית-סכיזואידית והדיכאונית ) .(PS<->D מודל המיכל-מוכל עוסק גם בהשתכללותה של החשיבה כגורם חיובי ) (+K או שלילי ) .(-K בהיבט של גדילה מנטלית, אפיין ביון בשנת 1962 את היחס ♂ ו- ♀ , התלויים באופן מועיל זה בזה ללא נזק לאף אחד מהם, כחיבור קומנסלי. במונחי מודל, האם והילד יוצאים נשכרים בתנאים של גדילה ) Lopez-Corvo, 2002, p. .(158 הילד מפנים פעילות זו בדיאדה באופן שמותקנים בו יחסי ♀ / ♂ מיכל/מוכל, ומאפשר את התפתחותה של פונקציה אשר תעודד את התהוותה של אישיות מורכבת ויצירתית, כדי להתמודד עם השאלות המנטאליות שיתעוררו במשך החיים. ביון עושה שימוש במושג "רשתית אינטגרטיבית" ) (Integrative Reticulum של אליוט ז'אק ) (1960 כדי לחבר מודל שבו "המרווחים הם שרוולים, והחוטים הבונים את לולאות הרשתית הנם רגשות" )ביון, ,1962 עמ' .(110 הרשתית קולטת באמצעות תהליך שכולל בהכרח מידה של סבילות ללא-ידוע, גם "תכני" ♂ הולכים ומתרבים ]השרוולים הנוצרים מצפים עדיין לתכנים[. מאידך, למידה תלויה במסוגלותו של ♀ להשאר באינטגרציה בשעה שהוא מרחיב את מידת גמישותו, בדומה לרחם המתרחבת כדי להתאים את עצמה לגדילת העובר )סנדלר, .(2009 בבחינה מחדש של המושג בספרו "קשב ופרשנות" ) ,(1970 ביון זונח את ניסוחו הקודם )ביון, (1962 בנוגע לחיבורים )אהבה, שנאה וידיעה( ומציע גישה חדשה, המדגישה את היחסים בין המיכל למוכל. שלושת סוגי החיבורים מאופיינים כעת כקומנסלי, סימביוטי ופרזיטי. במושג קומנסלי הוא מתכוון ליחסים שבהם שני האובייקטים חולקים שלישי לרווחת כל השלושה, כמו למשל ביסודות התרבות אליה שייכים המיכל והמוכל. ביחס הסימביוטי הוא רואה קשר, שבו האחד תלוי בשני לרווחתם ההדדית. אנו יכולים למצוא סוג כזה של יחסים במקום שבו האחד עושה שימוש בהזדהות השלכתית כתקשורת והמיכל ממיר זאת לכלל משמעות חדשה עבור שניהם. ביחס הפרזיטי הוא מתכוון לסוג יחסים שבהם האחד תלוי באחר כדי ליצור שלישי שהוא הרסני עבור השלושה. במקרה כזה, ההזדהות ההשלכתית היא נפיצה והרסנית למיכל. המיכל הרסני גם הוא לתוכנו. המיכל מערטל את המוכל מאיכויותיו החודרניות והתוכן מערטל את המיכל מאיכויותיו הקולטניות )ביון, ,1970 עמ' .(129 החיבור ההרסני מרמז על הכשל של מיכל/מוכל: מבחינה התפתחותית, כאשר יש לתינוק נטייה לתוקפנות חזקה מדי או לצרות-עין, או כאשר סבילותו נמוכה לחרדה ופחדים במצבי תיסכול, לעיתים אין האם מסוגלת לעודדו לגדילה הולמת, גם אם יכולתה לפונקצית הכלה היא רגילה. התגובות והפעולות של האם והתאמתה אליו אינן מספיקות כדי להקל על חרדותיו ופחדיו, ונעשה קשה לו להפנים את הפונקציה המכילה שלה ולזהותה כמתאימה להיות חלק מעצמו. ובניגוד לכך, כאשר פונקציית ההכלה האמהית אינה מספיקה, אין היא יכולה להבין כהלכה ולתפוס את חוויות החרדה המושלכות של התינוק, גם אם מזגו של התינוק נורמלי. במצבים כאלה, מה שמשיבה האם לתינוק אינו אינטגרטיבי והמשמעות שלו מבלבלת, והתינוק אינו יכול לקבלו כחוויה המשמעותית שלו.
19
בחזרה לתוכן העניינים
לפיכך, לצד +K המטפח גדילה, קיים -K המרמז על קשר סימביוטי או פרזיטי בין מוכל מסומן ♂ , לבין מיכל מסומן ♀ , שיהיו אופן אחר להתמודדות עם מצבים רגשיים, בניגוד למחשבה והגדילה שכרוכה בה. כלומר, יחסים שעלולים להוביל להרס הדדי. תוך שהוא מיישם את מושג ההכלה על מערכות חברתיות, ביון תיאר את הקונפליקט בין הקבוצה )או הממסד, הסדר החברתי המסודר( לבין המיסטיקן, הפרט אשר מביא לקבוצה רעיון חדש ובעל פוטנציאל מערער. הפרט המייצג את הרעיון החדש צריך להיות מוכל בתוך הקבוצה, אך הדבר עלול להוביל לריסוק הרעיון החדש בידי הקבוצה, או להתפרקות הקבוצה לרסיסים תחת לחצו. עם הופעתו של -K ישנה נוכחות של צרות-עין והרגשת פחד, שחוברים בהחלטיות כדי לא לפתח מחשבות ויצירתיות הנחוצות למודל הביוניאני של חיים נפשיים. תצורת ) ♂ , ♀ (- )מינוס מיכל-מוכל( מובילה למוסרנות מוגברת ולעליה של "אני-עליון המכריז על עליונות מוסרית של ביטול-מעשה וביטול-למידה, ועל היתרון שבמציאת הפגום בכל דבר" ) .(Sandler, 2009, pp. 262-263
מעניין לציין בהקשר זה שבספרו "קשב ופרשנות" משנת ,1970 ביון מתייחס בתחילה למיכל-מוכל שעבר שינוי כאל 'שינוי קטסטרופי', שתהיה בו הרחבה של שני המרכיבים.
כשסיכם ביון והמשיך לפתח את שיטתו התיאורטית בספרו "קשב ופרשנות: גישה מדעית לתובנה בפסיכואנליזה ובקבוצות", נראה היה שתרומתו בנושא ה"הכלה" צנועה, אולם היא הפכה בהדרגה למושג חשוב ומארגן חדש בפסיכואנליזה. הוא איפשר לאנליטיקאים ולמטפלים "משני צידי המעבר", לדבר בשפה משותפת על התקשורת האפקטיבית הטרום-מילולית. נראה היה שביון פתח באמצעות ה"מיכל/מוכל" שלו נתיב משמעותי חדש לוורטקס של טופוגרפיה מנטאלית, לצד שיחלוף הפונקציות של ) L אהבה(, ) H שנאה( ו- ) K ידיעה(, שאמורות לשרת את מושג מיכל/מוכל ולפעול איתו הדדית. עד כאן, טבעה של האינטראקציה המתרחשת הן בתוך העצמי, הן בין העצמי לאובייקט)ים(, הוגבלה לפעולתן של ההפנמה וההשלכה )מאוחר יותר הזדהות השלכתית והפנמתית(. שתי פונקציות אלה, היו המבשרות של כל מנגנוני ההגנה שבאו בעקבותיהן וייצגו את המגבלות של המודל הפסיכואנליטי של אדם אחד, מודל שגרס שהמבנה התוך-נפשי היה תוצר של ייצוגיו של הסובייקט בלבד. ביון פיתח במודל מיכל/מוכל אפיסטמולוגיה ייחודית של התקשורת הבסיסית בין האם לתינוק, שבה תהליך החשיבה הראשוני מתחיל בהזדהות ההשלכתית של 'מחשבות )רגשות( ללא חושב' של התינוק )ביון ,1970 עמ' (139 אל-תוך אמו-כמיכל, שהחלימה שלה ופונקצית האלפא מטמירה אותן למחשבות שניתנות לחשיבה, לרגשות, חלומות וזיכרונות. פונקצית האלפא של התינוק מבשילה באמצעות תקשורות כאלה, כשהוא "מתחיל לחשוב בעצמו תוך שהוא משליך לתוך האובייקט-מיכל הפנימי שלו עם פונקצית האלפא של עצמו..." ) .(Grotstein, 2005, p. 1056 מבחינה קלינית והתפתחותית, פונקצית מיכל/מוכל הופכת כיוון בין שני השותפים באופן דיאלוגי. לדעת גרוטשטיין ) ' ,(2005 צוות מיכל-ההשלכות-אם-תינוק' מייצג מודל בלתי ניתן לצימצום של שני-אנשים, שעל-פיו מודל אדם-אחד הקודם, המתבסס על השלכה, הפנמה ו/או הזדהות השלכתית, יהיה תוצאת ברירת המחדל של הכלה כושלת. באנלוגיה קלינית, מודל שני-אנשים של
20
בחזרה לתוכן העניינים
מיכל/מוכל כולל את נוכחותו ואת פעילותו של אנליטיקאי, למרות שהוא ממשיך להתרכז באנליזנד. כשזירת ההתרחשות הפסיכואנליטית האינטראקטיבית מורחבת למבט תלת-מימדי של שני-אנשים, ניתן לחקור את הפרספקטיבה )וורטקס( האינטרסובייקטיבית. ניתן כעת לראות בהכלה כמצמיחה במהירות תופעות של העברה/העברה-נגדית, כשהיא הופכת לקשר סמוי )'סדר חבוי'( בין השתיים ) .(Grotstein, 2011b ביון חיבר בכמה ממסעותיו התיאורטיים ) (Bion, 1965, 1970, 1992 בין מושג ההכלה לבין הצורות האידאליות של אפלטון והדברים כשלעצמם של קאנט. הסובייקט המשליך מפעיל כאן את המקבילה למיכל/מוכל, עם המופעים של H ,L ו- ,K השרויים במצבם הרדום, האוניברסלי והקדום, שתואם את הצורות האידאליות והדברים-כשלעצמם.
ד. התפתחויות פוסט-ביוניאניות
אחרי ביון, פסיכואנליטיקאים דנו, הרחיבו ופיתחו מימדים שונים של מודל המיכל-מוכל. להלן כמה דוגמאות להרחבות ולפיתוחים אלה, המתפרשים על אזורים פסיכואנליטיים שונים מכל העולם.
באנגליה, הדגיש רונלד בריטון ) (1998 כיצד מילים מהוות מיכל לחוויה רגשית ויוצרות סביבו 'גבול סמנטי', בשעה שהסיטואציה האנליטית עצמה מספקת 'עולם תחום' ומקום שבו ניתן למצוא משמעות. הוא הרחיב גם בנושא של 'הכלה ממאירה', יחסי מיכל-מוכל הרסניים הדדית, שבהם הסובייקט העומד בפני רעיון חדש יכול להעלות בדעתו רק שתי חלופות )קטסטרופיות(, 'כליאה או ריסוק'. עבודתה של בטי ג'וזף הדגישה את ההיבט התקשורתי של הזדהות השלכתית במטרה לשמר איזון נפשי, ואת האפשרות של תהליך המוביל, במידה והוא מוכל, לשינוי נפשי ) .(Joseph, 1989 אנליטיקאים צפון אמריקנים כדוגמת ג'יימס גרוטשטיין ) ,(2005 ,1981 רוברט קייפר ) (1999 ותומס אוגדן ) (2004 תרמו גם הם תרומות משמעותיות למושג. גרוטשטיין פיתח את המושג שלו 'הזדהות טראנס- השלכתית', כשהוא מתייחס ספציפית לתהליך המסירה הקדם-לשוני של תקשורת מיכל/מוכל: "כך, כאשר פועל האנליטיקאי כמיכל לחוויות של... האנליזנד, ... האנליזנד מזדהה השלכתית את מצבו הרגשי באופן לא-מודע לתוך דמות האנליטיקאי, בתקווה להפטר מכאביו ו לגרום אותם לאנליטיקאי באמצעות תפעול של דמותו... האנליטיקאי, המתאווה להיות משתף פעולה מועיל ביוזמה המשותפת, הופך קולט ופתוח... דבר זה... גורם אצל האנליטיקאי ליצירת-נגד של דמות השלכותיו של האנליזנד..." ) .(Grotstein, 2005, p. 1064 קייפר הדגיש כיצד רכיב מפתח בהכלה תלוי ביכולתו של האובייקט הקולט את ההשלכה לשמר גישה מציאותית כלפי החלק המושלך, וזאת כדי להיות מסוגל לחשוב אודות ההשלכה ומתוך כך להשיבה באופן נשלט יותר. הוא מבין זאת כתהליך שהוא מעבר להחזקה, שמטרתה בעיקר תמיכה בנרקיסיזם של המטופל. עבודתו של תומס אוגדן התמקדה בהזדהות ההשלכתית המעורבת בסובייקטים הנתונים באינטראקציות. מודל מיכל-מוכל התקבל כעת לא רק בחוגים קלייניאניים, אלא גם מחוצה להם. ארנולד מודל ) (1989 ואחרים הדגישו את הפונקציה המכילה של המסגרת הפסיכואנליטית בכללה, וג'ודית מיטראני ) (2001 ,1999 הרחיבה לגבי חשיבות פונקציית ההכלה של האנליטיקאי עבור ההתפתחות של מצבים )פסיכו(סומטיים בתוך פרדיגמות ההעברה-העברה-נגדית.
21
בחזרה לתוכן העניינים
המודל הקנדי-צרפתי העכשוי של לואי ברונט ) ,(Brunet, 2010 שהוא דוגמה למיזוג של חשיבה 'ביוניאנית מאוחרת' ) (Grotstein, 2005 וצרפתית ) ,(De M'Uzan, 1994 מציע הבניה קלינית ספציפית של המושג. להכלה כאן היבטים "פנטזמתיים" וגם "אמיתיים" שיש להבינם במחובר. ישנם היבטים תוך-נפשיים "פנטזמתיים" בנפשם של המטופל ושל האנליטיקאי ויש תגובה "אמיתית" מצד האנליטיקאי או האובייקט. לפנינו טקסונומיה מקוצרת בת חמש פעמות המובילה לתגובה מכילה נאותה: .1 נקודת ההתחלה יכולה להיות מורכבת מהזדהות השלכתית של מטופל )השלכה/פליטה של תוכן מטריד לתוך האנליטיקאי( המקושרת לפנטזיה לא-מודעת של המטופל, בדבר קיומו של אובייקט בלתי ניתן להריסה בפוטנציה, שיוכל "להכיל" את ההשלכות המסוכנות הללו ושיהיה מסוגל להחזיר לילד )למטופל( גירסה "נסבלת" שעברה "אינטגרציה" של תוכן זה; .2 בעקבות תנועה תוך-נפשית ראשונה זו, מוסיף המטופל, או הילד, תקשורת תת-לשונית ולשונית, גישות והתנהגויות, הפועלות כאינדוקציה רגשית כלפי הסובייקט )אנליטיקאי, הורה(. אינדוקציות אלה הן ניסיונות "לגעת באנליטיקאי" כדי לגרום לו להרגיש ולקחת לתוך עצמו את מה שהושלך )ר' ;(Grotstein, 2005 .3 האובייקט ה"אמיתי" – האם, האנליטיקאי – צריך להסכים להינגע, להיות מושפע, להתרגש, להפגע, להיות למעשה בשימוש בכל דרך המתחייבת מההעברה של היסודות הארכאיים מצד המטופל/הילד; .4 האם, האנליטיקאי – מרגישה באמצעות הזדהויות רגשות שחלקן מודעות, אך בעיקר ל-מודעות. העירוב של ההזדהויות האלה ושל החרדות והקונפליקטים שהוצתו אצל האם/האנליטיקאי, יוצרים תרכובת של זולת-עצמי. ד'מאוזן ) (De M'Uzan, 1994 חקר היבט זה באמצעות מושג הכימרה; .5 כימרה זו חייבת "להיות מובנת ומוטמרת" על-ידי האנליטיקאי. ניתן לראות עבודה זו כ"עיכול נפשי" של הקונפליקטים והרגשות שהונעו על-ידי ההשלכות של המטופל/ילד ושל האנליטיקאי/אם. או אז, עליו להשיב "תוכן מעוכל", כשהסכנה היא להעביר הזדהות השלכתית נגדית. באמריקה הלטינית, הרחיב קסורלה ) (Cassorla, 2013 אודות הפונקציה הסימלית של ההכלה של האנליטיקאי בקונטקסט של 'ביטוי בפעולה' )ר' ערך נפרד .(ENACTMENT הוא כותב על היכולת לסמל בתור תוצר של פונקצית- α מכילה מובלעת, שהאנליטיקאי משתמש בה בזמן של ביטויים בפעולה כרוניים. בהקשר זה, פונקצית α המובלעת של האנליטיקאי, היא יכולתו לשאת )להכיל( את התנועות החוסמות שחדרו לתהליך האנליטי, מבלי לוותר על חיפוש של גישות חדשות להבנת מה שמתרחש, על הכנת פירושים עתידיים )של ביטויים בפעולה(, במידה ואלה יחוו כמשמעותיים על-ידי האנליזנד.
ה. מושגים קשורים
מודל המיכל/מוכל התפתח במקביל למושגי "חלל" אחרים של הנפש, המתמקדים בהכרח של הפנמת פונקציה אימהית לצורך פיתוח יכולת לחשיבה/סימול/מנטליזציה.
22
בחזרה לתוכן העניינים
יש להבחין בין הכלה למושג ההחזקה ) Winnicott, 1960 (. כמו מושג ההכלה, מושג ההחזקה של ד. וו. וויניקוט מציע, שלא ניתן להבין את התינוק במנותק מאימו ושהפנמה ) internalization ( של פונקצית ה'החזקה' האימהית, הכרחית להתפתחות הנפשית. עם זאת, החזקה היא מונח מקיף יותר, הכולל רגישות נפשית מוגברת לצרכיו של התינוק, כמו גם החזקה פיזית ואספקה סביבתית כוללת ) Winnicott, 1960 .( מאידך, הכלה מציינת מעורבות תוך-נפשית אקטיבית יותר מצד האובייקט, התלויה יותר באישיותה. אסתר ביק ) 1968 (, דונלד מלצר ) 1975 ( ומאוחר יותר ובדרך שונה במקצת דידייה אנזייה ) 1989 (, המשיגו את התפתחותו של אני-עור, שנודעת לו פונקצית הכלה. אנדרה גרין ) 1999 ( כותב על ההכרחיות של הזיה שלילית ) negative hallucination ( של הפונקציה האימהית, לצורך יצירת חלל פנימי לסימבוליזציה. אלה האחרונים נבדלים מביון בהדגישם מצבים, שבהם לא הושג עדיין חלל נפשי ומצבי התייחסות פרימיטיביים אחרים )שקודמים להזדהות השלכתית(, כמו הזדהות דביקה למשל .
ו. שימושים בהווה ומסקנות
למודל מיכל-מוכל יישומים רבים בפסיכואנליזה העכשווית. בפסיכואנליזה הקלינית, מרבית הפסיכואנליטיקאים העכשוויים, ללא קשר לאוריינטציה התיאורטית, מחשיבים את ההכלה כבעלת חשיבות מרכזית. מושג זה מיושם לא רק בהבנת תהליכי הזדהות השלכתית, אלא גם בעבודה עם מצבים נפשיים הנשלטים בעודפות של מתח/רגשות כתוצאה מטראומה ו/או ממצבים נפשיים שאינם מובחנים. רבים היו מדגישים כיום גם את חשיבות הפנמת הפונקציה האבהית, ולא רק את החלימה ופונקציית אלפא האימהיות. כלומר, את הקשר בין האב לאם, זה שמאפשר לה לשמר הלך נפש מאוזן, בשעה שהיא דואגת לצרכי תינוקה, ומאפשר במקביל חלל טריאנגולרי. תיאורית ההכלה של ביון מאפשרת רציונל חדש ליעילות הטיפולית. זוהי תיאוריה של חשיבה המתבססת על חוויה רגשית של ידיעה, אותה הוא מסמן כ-' K ', ועל חיפוש האמת במפגש הטיפולי, החיוני עבור הנפש בעיני ביון כמו אוכל לגוף. במונחים טכניים, התיאוריה מסייעת לאנליטיקאי במהלך הפגישות להתמצא באשר למה שנראה כדורש עבודה נפשית של 'הכלה', כדי להביא לשינוי נפשי.
ר' גם:
ENACTMENT
PROJECTIVE IDENTIFICATION
23
Page 1 Page 2 Page 3 Page 4 Page 5 Page 6 Page 7 Page 8 Page 9 Page 10 Page 11 Page 12 Page 13 Page 14 Page 15 Page 16 Page 17 Page 18 Page 19 Page 20 Page 21 Page 22 Page 23 Page 24 Page 25 Page 26 Page 27 Page 28 Page 29 Page 30 Page 31 Page 32 Page 33 Page 34 Page 35 Page 36 Page 37 Page 38 Page 39 Page 40 Page 41 Page 42 Page 43 Page 44 Page 45 Page 46 Page 47 Page 48 Page 49 Page 50 Page 51 Page 52 Page 53 Page 54 Page 55 Page 56 Page 57 Page 58 Page 59 Page 60 Page 61 Page 62 Page 63 Page 64 Page 65 Page 66 Page 67 Page 68 Page 69 Page 70 Page 71 Page 72 Page 73 Page 74 Page 75 Page 76 Page 77 Page 78 Page 79 Page 80 Page 81 Page 82 Page 83 Page 84 Page 85 Page 86 Page 87 Page 88 Page 89 Page 90Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online